נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן נמצא, לכאורה, בעמדת כוח שלא ידע כמוה בקריירה הפוליטית שלו.
במערכת הבינלאומית הוא אחד המנהיגים המחוזרים בעולם ונהנה מקשר אישי מצוין עם הנשיא טראמפ. האירופאים מודעים לכך שהם זקוקים לטורקיה כשותפת סחר וכבעלת ברית צבאית. במזרח התיכון ארדואן נרמל את היחסים שלו עם מדינות יריבות, וטורקיה הרוויחה מחילופי השלטון בסוריה ומהיחלשות הציר האיראני.
עם ההודעה של ארגון הטרור הכורדי PKK על פירוק מנשק, הוסר איום שהעסיק את טורקיה בשטחה ומחוצה לו במשך עשורים. באסיה הנוכחוּת הטורקית מתחזקת, ובאפריקה ההשפעה של אנקרה מתחרה בזו של מדינות כמו צרפת או רוסיה.
השינויים בזירה הבינלאומית יצרו לארדואן הזדמנות בזירה הפנימית. כיום, עם נשיא אמריקני שאינו מעוניין בקידום הדמוקרטיה ואירופאים החלשים מכדי להגיב למהלך פנים־טורקי, ארדואן זיהה את ההזדמנות והחל לפעול.
מעצרים באופוזיציה ובתקשורת
הקורבן העיקרי של פעילות זו הוא ראש עיריית איסטנבול, אקרם אימאמולו, יריבו הגדול של הנשיא, שנמצא כבר כמה שנים על הכוונת של מערכת המשפט הטורקית. במארס אוניברסיטת איסטנבול ביטלה את התואר האקדמי שלו, מה שפוסל אותו מלהתמודד לנשיאות. יום לאחר מכן המבצע נגדו עלה שלב והוא נעצר. הוא נאשם בשחיתות, בהלבנת כספים, בתמיכה בטרור ובניהול ארגון פשע.
מעצרו של אימאמולו הוביל במהרה למהלך רחב יותר. גם עובדים בעיריית איסטנבול נעצרו, וגם ראשי ערים אחרים מהאופוזיציה ועובדיהם. גלי המעצרים כוונו גם לשאריות התקשורת החופשית במדינה והגיעו אפילו לסטודנטים. מי שדיווח על הפגנות התמיכה באימאמולו הואשם בהסתה, מי שפקפק בעצמאות הפרקליטות הואשם בהעלבת עובד ציבור, ומי שמתח ביקורת על ארדואן הואשם בהעלבת נשיא המדינה. כמעט מדי יום הציבור הטורקי שומע על מעצרים נוספים או על פתיחת תיקים פליליים חדשים, לעיתים נגד דמויות שכבר מתמודדות עם האשמות קודמות. המערכת הפוליטית הטורקית כולה נמצאת בטלטלה, שעימה ארדואן הצליח להפתיע את יריביו. לאחר שנבחר שוב ב־2023 לכהונה של חמש שנים הוא אימץ טון פייסני, אך ההפוגה היתה קצרה והוא חזר לתקוף בכלים כבדים יותר. בטווח הקצר - היחלשות האופוזיציה מחזקת את ארדואן, אבל ההשלכות לטווח הארוך פחות ודאיות. ראשית, ההתמקדות העקשנית של המשטר באימאמולו ובמפלגתו הופכת אותם לסמל שסביבו האופוזיציה הטורקית, שאינה מאוחדת בדרך כלל, יכולה להתגייס.

חופש הבחירות - בספק
באופן מהותי יותר, עם צעדיו האחרונים, השלטון "שבר את הכלים". למרות שנים של פגיעה בדמוקרטיה, הבחירות בטורקיה היו עד כה חופשיות. הקלפי נותרה הכלי האחרון שדרכו האזרח הטורקי יכול היה להשפיע על גורל מדינתו. עם מועמד בולט בכלא ואופוזיציה תחת מתקפה, חופש הבחירות עצמו בספק. ומי שעדיין האמין במסגרת החוקתית של טורקיה נותר ללא פתרון פוליטי.
ההפגנות שפרצו בטורקיה בעקבות מעצרו של אימאמולו גם המחישו את הפער בין השלטון לנוער הטורקי. מול עתיד פוליטי וכלכלי הנראה להם שחור, הצעירים הם אלו שהובילו את גל המחאה שפרץ במארס. ההשפעה המיידית של תחושת חוסר האונים באופוזיציה וגל המחאה ברחובות טורקיה כמעט אפסית, אבל רוב צעירי טורקיה חולמים על חיים מחוץ למולדתם. עם מספר גדל של מהגרים, ביניהם משכילים, טורקיה עלולה להיחלש בעוד כמה שנים כשיהיו חסרים לה אלו שאמורים לעצב את עתידה.
ב־2022 הכריז ארדואן על חזון "המאה של טורקיה", שמטרתו להפוך את המדינה לאחת מעשר המעצמות המובילות בעולם. הישגיו המדיניים האחרונים מאפשרים לו לטעון שהוא מתקרב להגשמת חלום זה, אך בדרך ל"מאה של טורקיה" הנשיא החליט להתעלם מרצון האזרחים כדי להישאר בשלטון. ארדואן הוא כרגע שליט כמעט כל־יכול במדינתו. את המחיר טורקיה תשלם כנראה בטווח הארוך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו