היחסים בין האיחוד האירופי לישראל עלו שוב ושוב לכותרות במהלך החודש האחרון, ולמרות הקשרים החזקים ביניהם, ההקשר היה רחוק מלהיות חיובי. בצל החלטות לבחון את הסכם השותפות בין ישראל לאיחוד וקריאות של מנהיגים ביבשת נגד ישראל, מגמה מטרידה שאנו מכירים למרבה הצער ממשיכה לגבור ולהתעצם, במיוחד במהלך השנה וחצי האחרונות - האנטישמיות.
קתרינה פון שנורביין, המכהנת כרכזת הנציבות האירופית למלחמה באנטישמיות ולטיפוח החיים היהודיים, מחזיקה בתפקיד זה מאז 2015 ופיתחה, יחד עם הצוות שלה, אסטרטגיה מקיפה שנכנסה לפעולה ב-2021. האסטרטגיה פותחה לפני שמישהו יכול היה לתאר לעצמו את המתקפה הנוראה של חמאס ב-7 באוקטובר ואת ההשלכות הקטסטרופליות שלה, שהגדירו מחדש את תפקידה של שנורביין, שמביעה דאגה עמוקה ומיישמת התאמות נחוצות כדי להתמודד עם ההשלכות.
פגשתי את שנורביין בירושלים במהלך ביקורה בישראל, מסע שהחלה ביד ושם עם חוויה אודיו-ויזואלית חדשה הממומנת על ידי האיחוד האירופי, המספרת את סיפורן של קהילות יהודיות אבודות. על דש הז'קט שלה מוצג באופן בולט סמל שליווה רבים במהלך השנה וחצי האחרונות - סיכת חטופים צהובה, סמל קטן אך עמוק של סולידריות.
"הפרדה מלאכותית"
בין אם מתייחסים לאירועים ברחבי מדינות אירופה, מתקפת הטרור בקולורדו, או רצח הדיפלומטים ירון לישינסקי ושרה מילגרם בוושינגטון, נרטיב הטוען שההתקפות הללו מייצגות אנטי-ציונות ולא מניעים אנטישמיים מקודם כעת ברחבי העולם - אפיון בעייתי בהתחשב בכך שהקורבנות הם ברובם יהודים.
כרכזת למלחמה באנטישמיות ולטיפוח החיים היהודיים, האם לדעתך אנטישמיות בהגדרה מוסתרת לעתים קרובות כאנטי-ציונות מאז 7 באוקטובר?
"כן. אמרנו זאת קודם - אנטישמיות יכולה להסתתר מאחורי אנטי-ציונות. זה אפילו כתוב באסטרטגיה שלנו. אחרי 7 באוקטובר, אני חושבת שזה הרבה יותר בולט. בהגדרה שלנו, הגדרת IHRA, יש לנו דוגמאות של אנטישמיות הקשורה לישראל ואנטי-ציונות, שנמצאות שם מסיבה מסוימת. ההגדרה הזו נכתבה במקור ב-2005, אז זו לא תופעה חדשה כשלעצמה, אבל הדרך שבה זה הגיע לרחובות דומיננטית מאוד, וזו מגמה מדאיגה," מסבירה שנורביין.
העניין הוא שהרבה אנשים שהם אנטי-ישראליים בעצם מבחינים בין אנטי-ציונות לאנטישמיות. האם לדעתך זה אפשרי?
"הגדרת IHRA אומרת שביקורת על ישראל כמו שהיית מבקר כל מדינה אחרת אינה אנטישמית. אז אתה יכול לבקר את מעשי הממשלה. אבל ציונות הייתה התנועה של העם היהודי לקבל מדינה משלהם. אנטי-ציונות, אם כך, היא התכחשות לעם היהודי. וזה כשלעצמו - אנטישמי. אז אני מאמינה שבסופו של דבר, אם אתה מסתכל על זה, מדובר בהפרדה מלאכותית," היא מבהירה.
ההבחנה המלאכותית הזו התבטאה באופן קונקרטי בבלגיה כמה שבועות קודם לכן. אב ובתו הלכו ברחובות אנטוורפן, כשלקוח במסעדה קם בפתאומיות, תפס את כוס היין שלו, ושפך את הנוזל ישירות לעיני הילדה תוך צעקות "Free Palestine" והשמעת קללות.
כשאני שואלת על אירועים כאלה מנקודת המבט שלה, היא עונה: "אז כנראה שמדובר באנטישמיות ובאנטי-ציונות בהתאמה. ראינו לאן קריאות 'Free Palestine' יכול להוביל, לאן קריאות ל'גלובליזציה של האינתיפאדה' יכולות להוביל. ראינו זאת ברציחות הנוראות של ירון ושרה בוושינגטון. היה לי הכבוד ללכת לשבעה של ירון ולהביע תנחומים מטעם הנציבות האירופית. זה מתחיל במילים, אבל זה לא נעצר שם. זה יכול להסתיים בפשעי שנאה נוראיים. ולכן אנחנו חייבים להבין טוב-טוב מה אנחנו מוציאים מהפה".
עם זאת, הקו באירופה נחצה מעבר לרטוריקה, כפי שדיווחה La Repubblica בשבוע שעבר על ציור קיר ברומא שיצר אמן אנונימי המתאר את ראש הממשלה בנימין נתניהו והצורר הנאצי היטלר מתנשקים, תחת הכותרת "הפתרון הסופי". כשאני מזכירה זאת, שנורביין נאנחת עמוקות.
בנוגע לקו המלאכותי שהזכרת, ובהמשך לביקור האחרון שלך ביד ושם, מה יש לך להגיד על זה?
"ביקורת על ממשלת ישראל אפשרית, אבל ההשוואה הזו היא ערבוב של ההיסטוריה וזה פשוט מסוכן. זה בוודאי גם אנטישמי וגם אנטי-ציוני בו זמנית. עיוות השואה הוא דרך נפוצה מאוד להסתיר אנטישמיות. שם, אנחנו חייבים להיות מאוד ברורים, במיוחד כאירופאים. השואה קרתה לפני שישראל הוקמה. היא קרתה בגלל שישראל לא הייתה קיימת. היא גם קרתה בתקופה שבה לא היו מוסלמים באירופה. חשוב לזכור זאת כי מה שקורה עכשיו מנסה לפטור אותנו מאחריות," היא מדגישה.
"מדובר במדרון חלקלק אם אנחנו לא מסתכלים על העובדות וממציאים לעצמנו היסטוריה. כחלק מהעבודה בנציבות האירופית, אנו עובדים בעצימות רבה עם הברית הבינלאומית לזיכרון השואה ועם מוזיאון יד ושם כדי ליצור רשת של מקומות שבהם השואה קרתה. יש 44 אלף מקומות מזוהים מעבר לאתרי ההשמדה, מקומות שבהם יהודים אולי הוחבאו, נתיבי הבריחה שלהם, מקומות איסוף, ותחנות רכבת. אנחנו רוצים לוודא שהמקומות האלה יהפכו לעדויות, מאחר ויש לנו פחות ניצולים שיכולים לתת לנו את העדות האמיתית".
"לכן, החוויה האודיו-ויזואלית החדשה ביד ושם כל כך חשובה, כי היא מראה לנו מה איבדנו", מדגישה שנורביין. "אנחנו חייבים לזכור כמה מגוונים ומשולבים היו החיים היהודיים באירופה לפני השואה. אנחנו צריכים לשמור על המקומות ולעסוק בזיכרון, וגם ללמוד על החיים והתרבות היהודיים. בגלל זה לאסטרטגיה שלנו יש שני היבטים".
לאחרונה, ראלף פאיס, המייסד השותף של המרכז היהודי למידע ותיעוד בבלגיה, אמר בתגובה לאירועים האנטישמיים במדינה שיש "לגיטימציה לפגוע ביהודים" היום. מה יש לך להגיד על האמירה הזו?
"אכן חל שינוי באירופה ומאשימים את היהודים ביבשת במה שקורה בישראל. כמו כן, אני חייבת להגיד שזה מדווח בצורה מאוד מוגבלת וחד צדדית. התוצאה היא שיהודים לא מרגישים בטוחים, וזו האחריות שלנו כרשויות שיהודים ירגישו בטוחים ושיוכלו לנהל את חייהם בהתאם למסורות הדתיות והתרבותיות שלהם. זאת חייבת להיות המטרה האולטימטיבית שלנו," היא מכריזה.
"אם רואים שקבוצה לא מרגישה בטוחה, זה אומר משהו על הדמוקרטיה. ולכן אנחנו חייבים להבטיח שהערכים הדמוקרטיים שלנו, שהאיחוד האירופי מבוסס עליהם, יישמרו. תיאוריות הקונספירציה הן דוגמה לקשר הישיר לאיום על הדמוקרטיה. אם אתה חושב שקבוצה יהודית מסתורית כלשהי מנהלת את המדינות שלנו במקום ממשלות נבחרות, האמון שלך בדמוקרטיה נמוך. זה מדגים למה אנטישמיות נקראת לעתים קרובות הקנרית במכרה הפחם - היא מסמנת שמשהו גדול יותר".
"דברי שטנה - אינם חופש ביטוי"
הזכרת את הרצח הנורא של שני הדיפלומטים בוושינגטון, ועכשיו ישראל הוציאה אזהרת מסע ליהודים הנוסעים לקנדה. מה את עושה כדי למנוע דברים כאלה במדינות חברות באיחוד האירופי?
"מאז 2021, יש לנו את האסטרטגיה של האיחוד האירופי למלחמה באנטישמיות ולטיפוח החיים היהודיים, עם ביטחון כתנאי מוקדם לחיים יהודיים. זה הוביל להגברה של אמצעי ביטחון ברמה הלאומית, אבל האיחוד האירופי גם יזם פרויקטים ותמך בקהילות יהודיות באופן כלכלי. המודעות גדלה משמעותית בקרב מדינות החברות באיחוד. ל-24 מדינות יש עכשיו אסטרטגיות לאומיות שבהן ביטחון הוא היבט מרכזי. גם דאגנו שנתמודד עם אנטישמיות באינטרנט," היא מפרטת.
"מדובר בשער פרוץ לאנטישמיות וזה משהו שאנחנו מתמודדים איתו באופן חוקי. יש לנו את חוק השירותים הדיגיטליים. זה אומר שפלטפורמות גדולות מאוד, אלה שיש להן יותר מ-45 מיליון משתמשים, חייבות לחשוף את האלגוריתמים שלהן לנציבות. בעצם, הן חייבות להראות איך המודל העסקי שלהן לא מאיים על הדמוקרטיה," מצהירה שנורביין.
"הרשויות בוחנות את זה, והן חייבות לספר לנו איך הן רוצות להפחית כל איום פוטנציאלי. הן חייבות להקים מנגנוני פנייה טובים יותר, הן חייבות להסביר טוב יותר מתי משהו לא מוסרי. החקיקה הזו נכנסה לתוקף לאחרונה, אז אנחנו רק בתחילת התהליך. כרגע, כמשתמש, אתה לא רואה את השינוי, אבל אנחנו עובדים עם הטכנולוגיות הגדולות כדי להבטיח שבאירופה, דברי שנאה אינם יהפכו לחלק מחופש הביטוי, ופלטפורמות המדיה החברתית חייבות לקחת אחריות".
"אנחנו גם בונים רשת של ארגונים שיכולים לזהות תוכן אנטישמי. תמיד יש אזורים אפורים, אבל ברוב המקרים די ברור אם מדובר במשהו חוקי או לא, וככזה דורש הסרת תוכן, או שזה 'חוקי אבל נורא'. זה משהו שאנחנו רוצים לבנות בכל שפות האיחוד וגם בשפות שאינן של האיחוד, שמעבירות תוכן אנטישמי".
עם זאת, מעבר למלחמה בהתפשטות הוויראלית של תוכן אנטישמי בקרב דמוגרפיות צעירות ובפלטפורמות המדיה החברתית, הגנה פיזית על קהילות יהודיות נותרת קריטית, הן ברמת האיחוד האירופי והן על ידי מדינות חברות בודדות.
"רק לאחרונה, בל"ג בעומר, הייתי במפגש של צופים יהודים בבלגיה. זה היה אירוע גדול. כדי לוודא שהם יכולים להרגיש בטוחים, הוצבו שוטרים בכניסות. זו רק דוגמה אחת", היא שיתפה. "ברור שיהיה הרבה יותר טוב אם זה לא יהיה נחוץ, אבל כרגע, זה כן. המדינה אחראית לעשות מה שצריך כדי לוודא שהאזרחים שלה בטוחים".
"ממש אחרי 7 באוקטובר, העמדנו חמישה מיליון יורו לרשות הקהילות היהודיות למען שמירה על ביטחונן. המימון העיקרי מגיע, כמובן, ברמה הלאומית. ביקרתי אצל ראש עיר של בירה אירופית גדולה לפני כמה ימים, והוא אמר, 'אני יודע שיש את המסעדה הישראלית הזו, ולרוע המזל מציירים עליה גרפיטי כמעט כל לילה'. יש להם את מספר הטלפון שלי. אם משהו קורה, הם שולחים לי הודעה ואני שולחת מישהו לנקות את זה. הדברים האלה, כמובן, לא מדווחים בעיתונות, אבל זה לא אומר שזה לא קורה", חשפה שנורביין.
אנטישמיות אינה תופעה שסתם קרתה בין לילה, אמרת זאת בעצמך. איך 7 באוקטובר השפיע על האנטישמיות באירופה על בסיס מה שראית ומה שאת יודעת מאז שנכנסת לתפקיד?
"למען הדיוק, אנטישמיות הייתה קיימת אלפיים שנה. אז אנחנו גם חייבים להיות ריאליסטיים לגבי מה שאסטרטגיה כזו או אחרת יכולה לעשות בשלוש שנים. אבל ב-7 באוקטובר ובשבוע שאחריו, ראינו עלייה באירועים אנטישמיים, בעיקר במערב אירופה. במקרים מסויימים, זה נשאר ברמה גבוהה. במקרים אחרים, זה ירד והתייצב", היא מעריכה. "וזה נוגע להתקפות נגד מקומות, או חילול בתי קברות, גרפיטי, התקפות נגד אנשים, אף על פי שלמרבה המזל, באירופה עד כה, זה לא היה גרוע כמו שראינו בארה"ב".
הזכרת את הקהילה האסלאמית באירופה קודם. האם לדעתך יש קשר בין עלייתו של הקיצוניות האסלאמית לאנטישמיות?
"אני חושבת שיש קשר בין קיצוניות בכלל לעלייה של אנטישמיות. ראינו עלייה משמעותית של הימין הקיצוני, השמאל הקיצוני, וגם של קיצוניות איסלאמיסטית. קיצונים מסכימים על מעט מאוד, אבל שנאה היא מכנה משותף. אני מעדיפה להבחין בין דמוקרטים לקיצונים, לא משנה מאיפה הם באים. אנחנו לא יכולים להכיל קיצוניות. בנציבות האירופית, יש לנו צוות שלם שעובד על מניעת קיצוניות ורדיקליזציה והתמודדות איתן. אני עובדת איתם בקשר הדוק," מסכמת שנורביין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו