כאלף אנשים, רובם צאצאים של נאצים שלקחו חלק בהשמדת יהודים בשואה, ישתתפו היום (רביעי) בצעדת תמיכה בישראל ברחובות המרכזיים של ברלין תחת המסרים ״לא נשתוק שוב״ ו-״עם ישראל חי״. המצעד יתקיים על רקע ציון יום השנה ה-80 לסיום מלחמת העולם השנייה ועל רקע האנטישמיות הגואה מאז שבעה באוקטובר. הצועדים יעברו דרך אתרים היסטוריים הקשורים לשלטון הנאצי, כולל הבונקר של היטלר, במה שמסמל את המחויבות שלהם ללמוד מהעבר ולמנוע את הישנותו.
האירוע מתקיים ביוזמת March of Life, תנועה נוצרית גרמנית שהוקמה ב-2007 על ידי יובסט ביטנר - צאצא למשפחת נאצים - ושותפים נוספים שבחרו להסתכל לאמת ההיסטורית בעיניים, לקחת אחריות מוסרית, ולפעול לפיוס עם העם היהודי ולמאבק באנטישמיות.
״7 באוקטובר היה נקודת מפנה. נוכחנו שהאנטישמיות איננה שייכת לעבר – היא ההווה״, אומר ביטנר. ״כאשר סבל יהודי נענה בשתיקה – אין זו מקריות, זהו כישלון. האנטישמיות חיה מההתעלמות, מההכחשה, ומהשתיקה של הרוב. ולכן אנו זועקים: לא נשתוק! הזמן לנקוט עמדה הוא עכשיו. לא אחר כך. לא בשקט״. לצעדה צפויים להגיע בכירים מממשלת גרמניה, הרב אברהם קופר ראש מכון ויזנטל, נציגי הקהילה היהודית, שורדי שואה ונציג שגרירות ישראל בגרמניה. לצידם יצעדו מאות גרמנים שהם צאצאים ישירים של אנשי SS, חיילי ורמאכט ושוטרים נאצים שלקחו חלק פעיל בשואה.
מרקוס דימר (62), שישתתף בצעדה, מספר: ״סבי היה נאצי מסור. הוא הצטרף למפלגה הנאצית כבר ב-1928 ובשנת 1939 שירת כשוטר בכפוף לאס.אס בפולין. הוא היה שותף להפקעת רכוש, לעינויים ולרצח של יהודים ופולנים, ולקח חלק בליל הבדולח״. דימר גילה את העבר האפל של משפחתו דרך חיפושים בארכיונים והחליט להשמיע את ״הקול האחר״.
״בפעם הראשונה שבאתי לישראל ב-2007, כשהמטוס נחת הרגשתי שאני מגיע הביתה״, מספר דימר. ״מעולם לא פגשתי אנשים כמו הישראלים, פתוחים, מוכנים לסליחה. לצערי רוב התקשורת בגרמניה מוטה נגד ישראל ולא מראה שכל הזמן יורים עליכם טילים. אנחנו רוצים שישמעו את הקול שלנו, שלא רק יהודים ירימו את קולם, אלא גם אנו, כגרמנים״.
גם קים קאשה (25), סטודנטית מטובינגן, תצעד ביום רביעי. ״הסבים-רבא שלי שירתו בצבא גרמניה הנאצית. כששאלנו אותם על המלחמה הם נמנעו מלהרחיב על הנושא״, היא מספרת. ״אחד מסבי, ריינהולד קאשה, אף ציין שהוא למד לרכוב על סוסים והתייחס לשירותו הצבאי כלא חשוב ואפילו בהומור, אך לאחר מותו גילינו שהוא היה שותף לפלישה לפולין, להקמת גטו קובנה וליחס האכזרי כלפי היהודים שם״.
״זה לא היה קל עבורי לדבר בעד ישראל באוניברסיטה״, היא ממשיכה. ״יש לי לא מעט חברים, רבים מהם מוסלמים, שמאוד כעסו עליי בגלל האופן שבו צידדתי בישראל. אבל אני ממשיכה בשלי. למדנו מהעבר שהשואה התרחשה כי הרוב שתק. אם נישאר בשקט עכשיו, אנחנו לא יותר טובים מהמשפחה שלנו. יש לנו אחריות לתמוך בישראל ולא לעמוד בצד כשתוקפים יהודים״.
פליקס קונסה (31), מתנדב בעמותה, מעיד על השינוי האישי שחווה: ״סבי היה נאצי עד יום מותו. חיי השתנו כשפגשתי ניצולי שואה בישראל וסיפרתי להם על משפחתי. כשהסתכלתי להם בעיניים, הידע ההיסטורי עבר מהמוח ללב״.
״אנחנו נמצאים במציאות שבה אנחנו רואים ניצולי שואה שיושבים ליד ניצולי נובה ויש ביניהם קשר כי ניסו להרוג אותם בגלל שהם יהודים - בגלל אנטישמיות״, מוסיף קונסה. ״עבורנו, אלו לא היו הנאצים שרצחו יהודים, זו הייתה המשפחה שלנו. אנחנו לא באים מאשמה, אלא כדי להרים את הקול שההיסטוריה לא תחזור״.
חברי העמותה יגיעו לישראל וב-11 במאי יחנכו בירושלים תערוכה העוסקת בהיסטוריה של האנטישמיות. בהמשך יקיימו צעדות בבאר שבע, נתניה, אשקלון וזכרון יעקב. במהלך חודש מאי צפויות להתקיים למעלה מ-60 צעדות פיוס וזיכרון ברחבי העולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו