ארונו של האפיפיור הוצב בסנט פטרוס | המשמר העתיק - והצבעוני - שבמרכז ההלוויה

ארונו של האפיפיור פרנציסקוס הועבר היום (רביעי) לבזיליקת פטרוס הקדוש, כדי לאפשר למאמינים לחלוף על פניו לקראת הלווייתו שצפויה להתקיים ביום שבת. ארונו הועבר ממעונו אל בזיליקת סנט פטרוס, מרחק קצר בלבד, בתהלוכה טקסית.

הלוויה שצפויה להתקיים ביום שבת תתקיים גם היא בבזיליקת סנט פטרוס, אך פרנציסקוס יקבר בכנסיית סנטה מריה מג'ורה, לפי צוואתו של האפיפיור המנוח. הלוויה צפויה למשוך עשרות מנהיגים, ביניהם נשיא ארה״ב דונלד טראמפ.

סיקור נרחב

• האפיפיור פרנציסקוס: המהפכה שלא הייתה, פוליטיקת המחוות והעימות עם ישראל

• עד שייצא עשן לבן: איך בוחרים אפיפיור, מי המועמדים הבולטים - וההשפעה של פרנציסקוס

מי שיהיו אחראים בין היתר על האבטחה של אחד האירועים המרכזיים של השנה, הם חיילי המשמר השווייצרי שאחראים על אבטחת האפיפיור כבר יותר מ-500 שנים, כאשר ההיסטוריה של חיילים אלה אפופה מסורת, טקסיות וסודיות.

מבקרים בבזיליקת פטרוס הקדוש מכירים את החיילים במדים הצבעוניים העומדים זקופים ליד המדרגות, אך מעטים יודעים את הסיפור המרתק העומד מאחורי המשמר השוויצרי של הוותיקן – הצבא הפעיל הוותיק ביותר בעולם. ב-22 בינואר 1506, הגיעו לראשונה 150 שכירי חרב שוויצרים לשטח השיפוט של הכס הקדוש ברומא. האפיפיור יוליוס השני קיבל את פניהם בהנהגת מפקדם קאספר וון סילנן כדי שיגנו עליו ועל שטחיו מפני סכנות שארבו לו באותה תקופה סוערת.

שורשי ההסכם נטועים כמה עשרות שנים קודם לכן, אולם כניסתם הרשמית של השומרים במדיהם הצבעוניים בשערי בזיליקת פטרוס הקדוש נחשבת ליום הרשמי של הקמת חיל המשמר. לשכירי החרב השוויצרים יצא שם במאות ה-14 וה-15 כלוחמים מצטיינים, והם שירתו לא מעט חצרות מלכים ונסיכים ברחבי אירופה. אמנם כיום נחמד לצלם את החיילים העומדים זקופים, כמעט ללא ניע, אך התמונות האלה לא היו תמיד כה שלוות.

הסכנות בגללן הוקם המשמר אכן התממשו, ומהר מהצפוי. בשנת 1527, רק 20 שנה אחרי הקמתו של הצבא, נתקלו חיילי האפיפיור באתגר הגדול הראשון כאשר חיילי הקיסר קרל החמישי צרו על רומא ובזזו אותה. 189 חיילי המשמר התייצבו מול האיום, ורובם נפלו בקרב. רק קבוצה קטנה של חיילים ששרדו הצליחה להבריח את האפיפיור קלמנט השביעי דרך מסדרון הבריחה – מעבר בורגו – אל מבצר טירת סנט'אנג'לו.

אחרי המשבר והחורבן בעיר החליט האפיפיור להיעזר בחיילים ספרדים ולחבר אליהם את 12 החיילים השוויצרים ששרדו. החיילים השוויצרים המשיכו להיות בעיקר מאבטחי האפיפיור במסעותיו, שומרי החדרים, והחל מהמאה ה-20 שומרי מדינת הוותיקן. נציין כי הם לא היו הלוחמים העיקריים של הכס הקדוש במלחמותיו - שפעם החזיק בצבא גדול ומשמעותי.

בין השנים 1910 ל-1921, תחת פיקודו של הגנרל יולס רפונד, נעשתה רפורמה משמעותית בחיל המשמר, שהפכה אותו למה שמוכר לנו כיום. רפונד זיהה את הידרדרות הסטנדרטים של המשמר במהלך המאה ה-19 וקבע כי המשמר יקבל רק מגויסים שעברו אימונים צבאיים בשווייץ. הוא החזיר את החיל למלוא הדרו והציל אותו מדעיכה מוחלטת. תחת הרפורמה, חיילי המשמר חזרו להיות שוויצרים מלידה. מספרם הוגדר כ-100 חיילים (בנוסף לשישה מפקדים), ויוקרתם חזרה בעזרת אימונים צבאיים לחיזוק הגוף והנפש – דבר שנזנח במהלך השנים הקודמות. המדים חזרו להיות בהשראת מדי המאה ה-16 (תקופת הרנסנס). בניגוד למה שנטען מידי פעם: לא מיכלאנג'לו עיצב את מדי המשמר. אם כבר מזכירים אמנים מפורסמים, היה זה הצייר רפאל שתרם את השרוולים הנפוחים.

כדי להתקבל לשורות המשמר השוויצרי חייבים המועמדים לעמוד בתנאים מחמירים: להיות מאמינים בדת הקתולית, להיות אזרחים שוויצרים, להיות בגובה של לפחות 174 סנטימטרים, להיות בגיל שבין 19 ל-30, ולהביע נכונות לשרת לפחות שנתיים (ועד 25 שנה). ב-6 במאי בכל שנה, לזכר התאריך בו נטבחו חיילי המשמר בשנת 1527 על ידי חיילי הקיסר קרל החמישי, נשבעים החיילים החדשים שבועת אמונים.

אחרי ניסיון ההתנקשות באפיפיור יוחנן פאולוס השני בשנת 1981, הוחלט לחזק את אימוניהם של חיילי המשמר. נבנתה יחידה מקצועית לאבטחת אישים, מאומנת ונושאת נשק מתקדם. עם עליית אירועי טרור בינלאומיים, החל משנת 2015 התהדק הקשר בין חיל המשמר השוויצרי וארגוני הביטחון האיטלקיים. כיום מונה היחידה 136 לוחמים והם מהווים את הכוח הצבאי הרשמי של מדינת הוותיקן – כאמור, אחד הצבאות הסדירים הקטנים בעולם.

חיילי המשמר המודרניים עוברים טירונות וקורסים מתקדמים בצבא השוויצרי, ולאחר מכן סדרה של הכשרות כמאבטחי אישים. כאשר הם משמשים כשומרי ראש לאפיפיור, הם לובשים לבוש אזרחי וחמושים באקדחים ותת-מקלעים מתוצרת שווייץ. לניידות מהירה, הם משתמשים באופנועים כשהם מלווים את שיירת האפיפיור. במהלך ימי האבל שלאחר מותו של האפיפיור פרנציסקוס, המשמר השוויצרי ממלא תפקיד מרכזי בשמירה על הסדר ובארגון הטקסים המסורתיים, כפי שעשה במשך מאות שנים בעת החלפת אפיפיורים.