ערב ליל הבדולח: ההקשרים שהופכים את הפוגרום באוהדי מכבי לאירוע כלל-אירופי

אם תעקבו אחריהתגובות של ראשי האיחוד האירופי ומנהיגי מדינות האיחוד,לא תוכלו להשתחרר מהתחושה שהפוגרום ברחובות אמסטרדם הפך לאירוע כלל-אירופי. הוא היה חמור כשלעצמו בגלל ההיקף, גם בגלל המיקום, ובעיקר בגלל הבריונות חסרת המעצורים של התוקפים, אבל יש בו גם שני הקשרים נוספים, האחד סיטואטיבי והשני היסטורי, שמוסיפים לזעזוע ולעוצמת הגינויים נגדו.

הסיטואטיבי - אירוע כזה עלול לחזק את המניות של הפופוליזם הימני ברחבי אירופה, שגם מאתגר את כוחות המיינסטרים. מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" הייתה הופכת למפלגה השנייה בגרמניה אילו הבחירות לבונדסטג התקיימו כעת, כולנו זוכרים למה מיהר נשיא צרפת מקרון להכריז על בחירות בצרפת, ובהולנד עצמה מפלגת PVV של חירט וילדרס הפכה למפלגה הגדולה בבחירות האחרונות.

אז לא נכון יהיה לומר שראשי האיחוד ומדינותיו מגנים רק משיקולים פוליטיים (אני בפירוש לא חושב כך), אבל אירועים מהסוג הזה מחזקים את הלאומיות האגרסיבית במדינותיהם ואגב כך חותרים תחת הפרויקט האירופי כולו.

ההיבט ההיסטורי קשור לכך באופן ישיר: האתוס של אירופה כמרחב תרבותי-פוליטי אחד מעוגן בשואה כפשע בל יתואר שהתרחש על אדמת אירופה ועל הלקחים האתיים והפוליטיים שהופקו ממנו.

אם הלקח של ישראל לאחר השואה היה פרטיקולרי-לאומי מעיקרו (מדינת ישראל צריכה להבטיח ששואת העם היהודי לא תישנה), במערב אירופה הפכה השואה לטרגדיה אקזמפלרית של מוראות השנאה, הגזענות ורדיפת המיעוטים שהיו לחם-חוקה של לאומנות שחגגה ביבשת בין שתי מלחמות עולם. במובן מסוים, ההסדרים העל-לאומיים, פיתוח המוסדות האירופיים והרעיון הקוסמופוליטי שמהותי לאיחוד באו כדי למנוע את יצירת התנאים שאפשרו את השואה.

"לעולם לא עוד" פירושו בישראל הוא שאנחנו לעולם נהיה מוכנים להילחם ולסכל, ואילו באירופה פירושו לעולם לא לאפשר תנאים שבהם השנאה תשגשג ואילו אידיאולוגיה המצדיקה אותה תקבל כל של מדינה. העובדה שהיהודים היו הקורבנות האולטימטיביים של השואה רק הועילה לזיכרון האירופי, שמייצר את האירופיות הזו: כי מי היו האירופים par excellence אם לא היהודים עצמם (עד השואה) - אומה ללא טריטוריה וריבונות, המפוזרת בכל היבשת?

והנה היהודים נרדפים ומותקפים על אדמת אירופה, במערב האיחוד, כשכוחות יורוסקפטיים באופנה, ועוד ערב אירועי ההנצחה לליל הבדולח. מעבר להיבטים הפוליטיים הנקודתיים, האירוע הזה קלע ליותר מדי מטרות סימבוליות בבת אחת. מה יהיו (אם יהיו) הלקחים המעשיים איני יודע, אבל יש לי חשד שמדובר באירוע שעוד נעסוק בהשלכותיו.

והערת שוליים לסיום. אני לרגע לא מאשים את אוהדי מכבי תל אביב באלימות שהופנתה כלפיהם. הם הקורבנות כאן, חד וחלק. אבל בכל זאת, אולי כדאי להימנע מאירועים כמו שריפת דגל פלשתין במרכז עיר אירופית או קריאות אנטי-ערביות במיקומים כאלה. אם לא בגלל שזה מביך או טפשי, אז אולי פשוט כי זה עלול להיות מסוכן.