"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
ערב ליל הבדולח: ההקשרים שהופכים את הפוגרום באוהדי מכבי לאירוע כלל-אירופי
הזעזוע והגינויים של מנהיגי האיחוד האירופי מרמזים: התקיפה נגעה במשהו גדול יותר - יסודות הפרויקט האירופי עצמו • זה לא רק הפחד מהתחזקות הפופוליזם הימני, החותר תחת לכידות האיחוד • עצם התקיפה של יהודים בלב אירופה כיוונה לזיכרון השואה האירופי, שעל יסודותיו הערכיים הושתת האיחוד עצמו • העיתוי רק חיזק את האפקט
אוהדי מכבי תל אביב באמסטרדם . צילום: רויטרס
דעה

ערב ליל הבדולח: ההקשרים שהופכים את הפוגרום באוהדי מכבי לאירוע כלל-אירופי

הזעזוע והגינויים של מנהיגי האיחוד האירופי מרמזים: התקיפה נגעה במשהו גדול יותר - יסודות הפרויקט האירופי עצמו • זה לא רק הפחד מהתחזקות הפופוליזם הימני, החותר תחת לכידות האיחוד • עצם התקיפה של יהודים בלב אירופה כיוונה לזיכרון השואה האירופי, שעל יסודותיו הערכיים הושתת האיחוד עצמו • העיתוי רק חיזק את האפקט

דוד ברון
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

אם תעקבו אחריהתגובות של ראשי האיחוד האירופי ומנהיגי מדינות האיחוד,לא תוכלו להשתחרר מהתחושה שהפוגרום ברחובות אמסטרדם הפך לאירוע כלל-אירופי. הוא היה חמור כשלעצמו בגלל ההיקף, גם בגלל המיקום, ובעיקר בגלל הבריונות חסרת המעצורים של התוקפים, אבל יש בו גם שני הקשרים נוספים, האחד סיטואטיבי והשני היסטורי, שמוסיפים לזעזוע ולעוצמת הגינויים נגדו.

קנצלר גרמניה שולץ ונשיא צרפת מקרון, צילום: רויטרס

הסיטואטיבי - אירוע כזה עלול לחזק את המניות של הפופוליזם הימני ברחבי אירופה, שגם מאתגר את כוחות המיינסטרים. מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" הייתה הופכת למפלגה השנייה בגרמניה אילו הבחירות לבונדסטג התקיימו כעת, כולנו זוכרים למה מיהר נשיא צרפת מקרון להכריז על בחירות בצרפת, ובהולנד עצמה מפלגת PVV של חירט וילדרס הפכה למפלגה הגדולה בבחירות האחרונות.

אז לא נכון יהיה לומר שראשי האיחוד ומדינותיו מגנים רק משיקולים פוליטיים (אני בפירוש לא חושב כך), אבל אירועים מהסוג הזה מחזקים את הלאומיות האגרסיבית במדינותיהם ואגב כך חותרים תחת הפרויקט האירופי כולו.

מנהיג הימין בהולנד, חירט וילדרס. גם הוא הזדעזע, צילום: AFP

ההיבט ההיסטורי קשור לכך באופן ישיר: האתוס של אירופה כמרחב תרבותי-פוליטי אחד מעוגן בשואה כפשע בל יתואר שהתרחש על אדמת אירופה ועל הלקחים האתיים והפוליטיים שהופקו ממנו.

אם הלקח של ישראל לאחר השואה היה פרטיקולרי-לאומי מעיקרו (מדינת ישראל צריכה להבטיח ששואת העם היהודי לא תישנה), במערב אירופה הפכה השואה לטרגדיה אקזמפלרית של מוראות השנאה, הגזענות ורדיפת המיעוטים שהיו לחם-חוקה של לאומנות שחגגה ביבשת בין שתי מלחמות עולם. במובן מסוים, ההסדרים העל-לאומיים, פיתוח המוסדות האירופיים והרעיון הקוסמופוליטי שמהותי לאיחוד באו כדי למנוע את יצירת התנאים שאפשרו את השואה.

"לעולם לא עוד" פירושו בישראל הוא שאנחנו לעולם נהיה מוכנים להילחם ולסכל, ואילו באירופה פירושו לעולם לא לאפשר תנאים שבהם השנאה תשגשג ואילו אידיאולוגיה המצדיקה אותה תקבל כל של מדינה. העובדה שהיהודים היו הקורבנות האולטימטיביים של השואה רק הועילה לזיכרון האירופי, שמייצר את האירופיות הזו: כי מי היו האירופים par excellence אם לא היהודים עצמם (עד השואה) - אומה ללא טריטוריה וריבונות, המפוזרת בכל היבשת?

כיכר דאם בהולנד עם פעילים פרו-פלשתינים, צילום: ניסן שטאורכלר

והנה היהודים נרדפים ומותקפים על אדמת אירופה, במערב האיחוד, כשכוחות יורוסקפטיים באופנה, ועוד ערב אירועי ההנצחה לליל הבדולח. מעבר להיבטים הפוליטיים הנקודתיים, האירוע הזה קלע ליותר מדי מטרות סימבוליות בבת אחת. מה יהיו (אם יהיו) הלקחים המעשיים איני יודע, אבל יש לי חשד שמדובר באירוע שעוד נעסוק בהשלכותיו.

והערת שוליים לסיום. אני לרגע לא מאשים את אוהדי מכבי תל אביב באלימות שהופנתה כלפיהם. הם הקורבנות כאן, חד וחלק. אבל בכל זאת, אולי כדאי להימנע מאירועים כמו שריפת דגל פלשתין במרכז עיר אירופית או קריאות אנטי-ערביות במיקומים כאלה. אם לא בגלל שזה מביך או טפשי, אז אולי פשוט כי זה עלול להיות מסוכן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...