אם לפני קצת יותר משבוע היו מעירים את ולדימיר פוטין ומספרים לו שאוקראינה פלשה לשטח רוסיה, ושצבאו לא רק שאינו מצליח לבלום את הפלישה אלא ששטח הקרבות למעשה רק גדל, סביר שהסיפור היה נתקל בגיחוך פטרוני. אבל זה בדיוק המצב במחוז קורסק ושליט רוסיה כבר רחוק מגיחוך.
למעשה, פוטין הפגין סימני זעם ראשונים. מי שהתעלם מהפלישה ביומה הראשון, בהמשך כינה אותה "פרובוקציה רחבת היקף" ואז ניסה לטשטש את חומרתה כשכינה אותה "המצב", כינס היום ישיבת חירום נוספת עם ראשי מערכת הביטחון וראשי המחוזות בקו החזית - ונשמע אגרסיבי הרבה יותר. "המטרה העיקרית כעת של משרד ההגנה - לבעוט את האויב משטחנו, ויחד עם משמר הגבול להבטיח הגנה איתנה על הגבול", אמר נשיא רוסיה בכעס כבוש. "האויב יקבל בלי ספק את המענה הראוי".
לפוטין היו סיבות טובות לרגוז. אף שבמשך כמעט שבוע שמע ממשרד ההגנה שלו שהאוקראינים נבלמים בקורסק, מושל המחוז סיפר כי הצבא של קייב שולט ב־28 יישובים, וכי אוקראינה נכנסה לעומק של 12 ק"מ בגזרה שרוחבה 30 ק"מ. לדבריו, מאזור הקרבות נמלטו 121 אלף תושבים, ובסך הכל יש לפנות עוד 59 אלף. פינויים צפויים גם במחוז בלגורוד הסמוך.
בפועל, ייתכן שהמצב גרוע יותר מבחינת הרוסים: האתר DeepStateMap.live האוקראיני, שנודע בהערכותיו השמרניות ביותר, מדבר על 44 יישובים ועל עוד עשרה שהמצב בהם אינו ברור. לפי הערכת האתר הרוסי העצמאי "אגנסטבו", השטח שבו נערכים הקרבות במחוז קורסק עומד על 720 קמ"ר, ונראה שקייב ערוכה לאתגר את הרוסים בעוד גזרות סמוכות. ואילו הרמטכ"ל האוקראיני, הגנרל אולכסנדר סירסקי, דיווח בישיבת הפיקוד כי אוקראינה שולטת כבר בכ־1,000 קמ"ר.
כך או כך, בחלוף שבוע של לוחמה, אפשר לדבר קצת יותר על מטרות המבצע בשטח רוסיה. הראשונה, המיידית והברורה מכל, היא מתיחת קווי הרוסים וריתוק כוחותיהם לגזרה החדשה כדי להפחית את הלחץ בגזרות בתוך אוקראינה שבהן דווקא מוסקבה לוחצת. עד כמה הדבר מצליח? פחות מאשר היו רוצים לראות בקייב, וזאת משתי סיבות: תחילה, משום שבמוסקבה טעו בהערכת היקף הפלישה ולא מיהרו להקצות כוחות לבלימתה; ובהמשך - גם כי כעת מוסקבה משליכה למערכה הרבה מאוד כוח אדם לא מוכשר (מגויסי חובה שבכלל לא אמורים להיות שם), וגם כי את הכוחות שהיא מעבירה מגזרות אחרות, היא לוקחת ממחוזות פחות חשובים למאמץ העיקרי של רוסיה, הממוקדת בדונבאס.
המטרה השנייה של קייב היא לפגוע במורל הרוסי ולאלץ את פוטין להכריז על מצב חירום מלחמתי כדי שהדבר יעורר אי־יציבות ברוסיה. את מידת הדה־מורליזציה קשה לאמוד, אולם ספק אם סרטונים של תושבי מחוז קורסק, הנמלטים על נפשם ומקללים את הממשל, עוברים בלי להותיר חותם. באשר להכרזה על מצב חירום - גם בחלוף שבוע פוטין חושש ממנה, בין השאר משום שהצעד ידחוף אותו להכריז על גיוס חובה, שנחשב לצעד נפיץ. בינתיים, הוא הכריז על "מבצע נגד טרור" באזור קורסק.
לקייב יש עוד מטרה: הקמה של רצועת הביטחון. הנשיא זלנסקי אמר הערב (שני) כי אוקראינה שולטת כעת באזורים שמהם ירו הרוסים רק מאז יוני כ-2,100 פעמים. "רוסיה הביאה את המלחמה אל אחרים, עכשיו המלחמה חוזרת אליה הביתה", אמר. אבל גם בלי דברי זלנסקי, על הכוונה ליצור רצועת ביטחון מרמזים היקף הכוחות שנכנסו (ונכנסים), ודיווחים על היערכות להתגוננות ממושכת באזורים שבהם הצליחו האוקראינים ליצור אחיזה סבירה. רצועת ביטחון כזו רצה להקים פוטין בשטח מחוז חרקיב האוקראיני כדי לגונן על מחוז בלגורוד הרוסי, ואין סיבה להניח שהאוקראינים, בהינתן ריכוז כוחות מספק בגזרה, לא ינסו לשחזר את ההיגיון הזה. יתרה מזאת, במשך כחודשיים העריכו במודיעין הצבאי בקייב (גם פומבית) כי מוסקבה מתכננת עוד רצועת ביטחון במחוז סומי, הסמוך לחרקיב. כעת יצאה מסומי המתקפה נגד קורסק. במובן הזה, המתקפה יכולה להיות תמונת מראה, שאצל הרוסים נותרה רק בגדר כוונה.
שאלה גדולה היא אם לקייב יש בכלל די משאבים להקצות לתחזוקה של רצועת ביטחון כזו. אפשר אולי לומר כך: מכיוון שברור שהמטרה לא היתה רק פשיטה וחזרה מהירה הביתה, כמו שהיה בשנה שעברה, ומשום שהאוקראינים הפתיעו עם סדרי גודל הכוחות שהוקצו למבצע והשקיעו בהכשרתם, הדעת נותנת שבפיקוד שלהם חשבו על עומק בכוח אדם, באמל"ח ובלוגיסטיקה כדי שהאחיזה תחזיק מעמד. דיווחים של בלוגרים צבאיים פרו־קרמליניים על כך שיש עוד גל שני וגל שלישי בהכנה מאששים זאת.
ולבסוף, המטרה הרביעית עשויה להיות תפיסת שטחים לצורך חילופים עתידיים במסגרת ההסדר עם רוסיה. היום, למשל, פוטין עצמו אמר כי "המשטר בקייב מנסה לשפר עמדות". עם זאת, כשעוד אין אפילו שיחות באופק, זו מטרה רחוקה מדי, אבל ככל שימומשו שלושת היעדים הראשונים, שבנויים זה על זה, גם היא תקבל משקל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו