אלכסיי נבלני נטמן: אלפים השתתפו בהלוויה וקראו - "פוטין רוצח, לא נסלח"

האופוזיציונר הרוסי, אלכסיי נבלני, נטמן היום בטקס אשכבה באזור הכנסייה במוסקבה, בהשתתפות אלפי בני אדם שהגיעו למקום, והשמיעו קריאות נגד המשטר: "רוסיה תהיה חופשית", "פוטין רוצח", "לא למלחמה", ו-"לא נסלח". כוחות משטרה גדולים נכחו במקום כדי למנוע עימותים אפשריים.

"עבורי, אלכסיי נבלני היה קול העם. קול שאמר שלא צריך לפחד לדבר, לא לפחד להביע התנגדות, האיש שהראה מהו חופש הדיבור", כך אמר ל"ישראל היום" איגור (18), שהשתתף בהלווייה. "עבורי הוא היה מופת כיצד אפשר לחזור למולדת ולמות למען העם והמולדת, במובן הכי ישיר של המושגים האלה", סיפר איגור, שלדבריו עקב אחרי נבלני מאז היה בן 14.

איגור היה אחד מתוך אלפי בני אדם שהגיעו לרובע מריינו בדרום-מזרח מוסקבה כדי להשתתף בטקס האשכבה שנערך לנבלני, וללוות אותו בדרכו האחרונה לבית העלמין הסמוך. שעה ארוכה לפני תחילת הטקס, מתחנת התחתית הקרובה השתרך תור ארוך של אנשים שהגיעו להיפרד מהאופוזיציונר, שמת בכלא ב-16 בפברואר.

רבים מהם הגיעו מחוץ לעיר. "בסביבה שלי היו הרבה אנשים שהסתייגו ממנו, תמיד הוסיפו 'אבל', אפילו אחרי חזרתו לרוסיה והמעשה שלו", סיפרה אולגה, מסנט פטרבורג, פעילה בסניף מקומי של פוליטיקאי שביקש להתמודד לנשיאות, אך נפסל. "אבל ה'אבל' הזה נעלם עכשיו, ואנשים רבים מבינים שמאוחר מדי. מאוד קשה לתאר את התחושות שלי כעת. אלה רגשות חזקים מאוד, אבל אני מאוד שמחה שלידי יש אנשים שחולקים אותם איתי. שיש כאן אנשים שאינם מפחדים כנראה כבר משום דבר".

"זה אומץ שכאשר את מבינה, שכן, יכול לקרות כל דבר, אנחנו יכולים לא לחזור מכאן הביתה אלא להיאסף לזינזאנות ולהיקנס ואולי אפילו להיעצר. כל זה יכול לקרות, אבל אנשים בכל זאת לא חוששים".

לאורך התור הארוך הסתובבה אישה בשנות הארבעים המאוחרות לחייה וחילקה נרות כנסייתיים. "מה היה עבורך אלכסיי נבלני?", שאלתי אותה. "לא רק עבורי, עבור כולנו: הוא היה תקווה לעתיד בהיר יותר, ולא לצפון קוריאה", השיבה. "אנחנו צריכים לזכור למה הוא הגיע לשם (לכלא), עבור כולנו, ולא להרים ידיים, כמו שהוא ביקש".

פבל, פנסיונר, שגם הגיע להיפרד: "אני מתייחס לנבלני 90% טוב, כי אין אידיאלי. בראשית דרכו היה לו ממד לאומני וזה מפריע לי עד עכשיו. אבל הוא ללא ספק היה אדם אמיץ מאוד, נועז, מתקדם מאוד". אדם כבן שבעים בולט בתור: על דש הבגד מוצמדת סיכה עם דיוקנו של סטאלין. "באתי להדליק נר לזכרו של סטאלין, שמת ב-5 במארס, ובאותה הזדמנות לברר איך מת נבלני", הוא אומר.

"יש שאומרים שהרגו אותו, יש שהרעילו. איך התייחסתי לנבלני? ככה ככה. גבורה אישית הייתה לו, בטח. אולי אמר דברים כאלה ואחרים לא בסדר, אבל אי אפשר לקחת ממנו את הגבורה. כנראה שהייתה לו לשון משתלחת, ואת יודעת איך זה? יחד עם הלשון, חותכים את הראש". אישה, כבת כשבעים, למראה שיתפה: "הרגשתי צורך להגיע לכאן. מפחיד? לא, אני בגיל שבו לא מפחדים".

דניס, צעיר בשנות העשרים לחייו, הגיע להיפרד בחברת אבגוסט ומקסים, ובידיו זר ורדים לבנים. "נבלני היה האיש שבזכותו למדתי שיש צד אחר למטבע (של המשטר)", אמר ל"ישראל היום". "שאפשר לדבר בחופשיות, שאפשר לא לפחד. זו האישיות הציבורית הראשונה שהתחלתי באמת להקשיב לה". אבגוסט: "בימי המכללה, לפני שש שנים, כשהיו בחירות ב-2018, עוד לא הבנתי מה קורה ולא ידעתי מיהו אלכסיי נבלני ולמה יש עצרות. באחת מהן השתתפתי".

"עכשיו, כשהוא איננו, השתנה הרבה מאוד במצב הרוח. התחלתי להביט אחרת על הנעשה במדינה, בחיים שלי, ויש תחושה גדולה של אובדן ביטחון. בכלל, לעשות כאן, ברוסיה, משהו: לנשום, לדבר, לנוע. בתוך תוכי, לא יכולתי לחמוק עוד. בעבר חששתי ממעצרים והתרחקתי כדי לא להיקלע לצרות, אבל היום זו נקודת האל-חזור. אי אפשר עוד לשבת בבית בחיבוק ידיים".

מקסים: "במשך זמן רב ניסיתי לא לחשוב על פוליטיקה. אבל כאשר אתה כבר כאן, וזה נוגע לך אישית, אי אפשר עוד. זו בראש ובראשונה הזדמנות להיות לא לבד".

טקס האשכבה בכנסייה היה קצר יחסית, ולאחריו יצא מסע ההלוויה אל בית העלמין בוריסובסקויה, המרוחק כמה מאות מטרים. תוך זמן קצר, הפך למחאה שזמן רב לא נשמעה כמוה. ההמונים שליוו את הארון קראו "נ-בל-ני!", "רוסיה תהיה חופשית" (הסיסמה של נבלני) ו"אתה לא פחדת ואנחנו לא פוחדים". חלק מהזמן נשמעו גם הקריאות "פוטין רוצח!" ו"לא למלחמה".

סמוך לשעה ארבע, הארון הגיע לבית העלמין. ההורים לודמילה ואנטולי נפרדו בפעם האחרונה מבניהם, לצלילי My way של פרנק סינאטרה. חצוצרן ניגן את לחן הנושא מ"שליחות קטלנית-2", שלדברי הדוברת של נבלני היה הסרט האהוב עליו.

באופן רשמי, ההלוויה הסתיימה, אבל גם כעת אלפים, אולי אפילו עשרות אלפים, עדיין מבקשים לעבור ליד הקבר הטרי ולהיפרד מהאיש שנטה בהם תקוה.