זו לא אותה גרמניה: אמרנו "לעולם לא עוד" - ונוכיח זאת

אתמול חל יום השנה ה־85 לליל הבדולח, ואנו, הגרמנים, זוכרים את הפרק המחריד הזה של ההיסטוריה שלנו. אולם אל לנו לעצור בזיכרון העבר. ההווה מחייב אותנו לפעול ולהרים את קולנו.

ב-9 בנובמבר 1938 הוצתו בתי כנסת בכל רחבי גרמניה, חנויות יהודיות נהרסו. מאות יהודים נהרגו, לאחרים גרמו להתאבד. פוגרומים אלו היו אבן דרך בנתיב לתהום מוסרית. בסוף הרדיפה השיטתית של כל יהודי אירופה עמדה השואה.

היום, 85 שנה לאחר מכן, אני אבל על קורבנות השנאה הזו ומרכין את ראשי בפני השורדים שלמרבה המזל עדיין איתנו.

כיום שוב חיים בגרמניה כ־120 אלף יהודים. החיים היהודיים מזמן חזרו לגרמניה חדשה, ששואפת להבטיח לכל אזרחיה, ללא הבדלי דת או מוצא, חיים בכבוד ובהערכה הדדית. זאת ההבטחה של החוקה שלנו והלקח מההיסטוריה שלנו: אין לפגוע בכבודו של אף אדם.

רעל האנטישמיות

כואב לי לומר שהיום, אחרי הטרור הבלתי אנושי של חמאס ב־7 באוקטובר, היהודים בגרמניה שוב פוחדים. למרות הסולידריות של כל המפלגות הדמוקרטיות וחלק גדול מהאוכלוסייה, למרות שער ברנדנבורג בצבעי ישראל, כחול ולבן, הם פוחדים.

אנו נחרדים לראות הפגנות שנאה בודדות השוללות את זכות הקיום של ישראל. אנו רואים התקפות על בתי כנסת, ורואים שבמקומות שבהם מתגוררים יהודים ציירו מגיני דוד על קירות הבתים.

אני רוצה לומר לכל ידידינו בישראל: אנו מבינים בימים אלה שלצערנו רעל האנטישמיות פועל גם בארצנו. אנו רוצים גרמניה שבה לחובשי כיפה אין ממה לחשוש ברחוב; גרמניה שבה ניתן לדבר בשפה העברית הנפלאה ברכבת התחתית מבלי שזה יהפוך לסיכון. על זה נילחם. בכל חומרת הדין, באמצעות המשטרה, ובמידת הצורך עם אמצעים מדיניים נוספים, עם חינוך, ובעיקר - בעזרת אזרחים שלא פשוט מסיטים את מבטם כאשר אנטישמים נחשפים, שפותחים את הפה ועומדים לצידם של היהודיות והיהודים. אמרנו "לעולם לא עוד" לעיתים קרובות כל כך ובשכנוע רב. עכשיו העת להוכיח זאת, ואת זה נעשה.

הכותב הוא שגריר גרמניה בישראל