חיסול פריגוז'ין: האיש שחתם לעצמו על גזר הדין

לאלה המכירים את אופיו שלולדימיר פוטין, השאלה בנוגע לגורלו של יבגני פריגוז'יןלא הייתה האם אלא מתי: מתי בדיוקיחוסל האיששאמנם לא מרד בפוטין עצמו – אבל במצעד המהדהד שלו למוסקבה הנחית מכה אנושה לתדמיתו של נשיא רוסיה כמנהיג חזק.

איש לא שכח כיצד נעלם פוטין במשך 12 השעות הראשונות של המרד; כיצד הקרמלין נראה חסר אונים; איך הצבא, במקום לעצור את שיירות ואגנר בדרכן למוסקבה, נעלם ולא שש אלי קרב; איך רק התערבות פומבית של רודן בלארוס לוקשנקו (וככל הנראה בחישה של השב"כ הרוסי מאחורי הקלעים) מנעה מאנשי פריגוז'ין כניסה חלקה לבירת רוסיה, ומי יודע – אולי גם מפריגוז'ין אפשרות להתיישב בקרמלין.

תקע סכין בגב האומה

העניין הוא שפריגוז'ין, בסך הכל איש של פוטין למשימות מיוחדות, לא רצה בשלטון. העימות, ככלות הכל, היה בינו לבין שר ההגנה סרגי שויגו, ידידו האישי של פוטין, שאמנם לא היה מרוצה מתפקודו, אך לא העז להזיז אותו למרות הכשלים הרוסיים במלחמה.

ופריגוז'ין? הוא לא היסס לתקוף את שויגו ואת הרמטכ"ל גרסימוב, לדרוש שיספקו ל"וואגנר" הנלחמים באוקראינה את מכסת הפגזים הנדרשת ולקלל אותם בשידור חי. פוטין, רוב הזמן, שתק ולו משום שהביקורות הפומביות אפשרו לו להחזיק את הגנרלים דרוכים.

אבל כאשר פרץ המרד, ופוטין נדרש לבחור בין ידידו האישי לבין האיש למשימות מיוחדות בתחום האפור כמו פריגוז'ין, הוא בחר בשויגו. אולי גם לא הייתה לו ברירה: צידוד בפריגוז'ין היה נראה כאור ירוק למרדנות וככניעה לסחטנות.

ביממת המרד, כאשר כבר הופיע בטלוויזיה, קרא פוטין לפריגוז'ין בוגד שתקע סכין בגב האומה. הוא גם לא נקב בשמו – סימן מבשר רעות בתפיסת העולם של פוטין, שכנראה אינו מסוגל לנקוב בשמות האנשים שדינם מבחינתו נגזר. תשאלו את האופוזיציונר הכלוא, ששרד הרעלה, אלכסיי נבלני.

כל מה שקרה אחר כך נראה כפארסה אחת גדולה. התיק נגד פריגוז'ין בגין המרדה נסגר, הוא טס הלוך ושוב ברחבי רוסיה ואפילו ביקר כאזרח מן המניין במטה השב"כ הסנט פטרבורג כדי לאסוף את חפציו שהוחרמו במהלך החיפושים, וכמובן ביקר בבלארוס ובאפריקה, משל ענייני ואגנר ממשיכים להתנהל כרגיל. אמש התברר כי כל זה בגדר אלחוש לקראת המכה.

שתי תשובות לשתי שאלות לקח איתו אמש פריגוז'ין לקבר. האחת – מה באמת עצר אותו מלהיכנס למוסקבה במהלך המרד; השנייה – האם לא הבין אז שגזר את דינו למות, כי אין שום סיכוי שמהמרד הזה ינכה.

סמלי לא פחות מהתאריך שבו חוסל – בדיוק חודשיים לפרוץ המרד – הייתה הדרך שבה קרה חיסולו; כאילו ביקש מישהו לפוצץ מספיק גבוה כדי לפצות על עומק ההשפלה שהמיט עליו.

באוקראינה מציינים היום את יום העצמאות וכבר אמש השמחה מחרקיב ועד לביב הייתה עצומה. לא בטוח שבקרמלין היא הייתה גדולה מכך.