על בלימה: המרד נעצר, אך חולשת השלטון הרוסי תלווה אותו עוד זמן רב

בסיוטיו הגרועים ביותר, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לא יכול היה לדמיין ש־15 חודשים אחרי שהכריז מלחמה נגד אוקראינה, ותכנן לכבוש את בירתה בתוך שלושה ימים - הוא יהיה זה שיצטרך לבצר את בירתו, ואולי אפילו להימלט ממוסקבה למקום בטוח יותר.

ניסיון ההפיכה של החברה הצבאית הפרטית "ואגנר", ושל העומד בראשה יבגני פריגוז'ין, חשף במלוא חולשתו את מערך הביטחון של הצבא הרוסי - מהצבא, שלא היה ערוך להתמודד עם ואגנר, ועד למשטרה ולשב"כ הרוסי, שנמנעו או שלא הצליחו להתמודד עם ארגון חמוש, נחוש ומאומן היטב.

המצעד על מוסקבה

בתוך פחות מיממה השתלטו אנשי ואגנר על שתי בירות מחוז והתקרבו לשתי אחרות, כשכוחותיהם נתקלים בהתנגדות משמעותית רק בדרך למוסקבה. למרות ההתקפות האוויריות על שיירות המורדים, הנעות באוטוסטרדה המובילה מהעיר רוסטוב למוסקבה, בתוך שעות נצפו כוחות ואגנר במרחק של פחות משלוש שעות נסיעה מהבירה. אם המלחמה חשפה את חולשתה הצבאית של רוסיה, המרד של ואגנר חשף את הסדקים העמוקים ביכולת השלטון להפעיל את סמכותו בשטחי רוסיה עצמה. גם איומי פוטין לא הועילו.

אמש, קצת אחרי השעה 20:00, נחשף כי הושג הסכם בין פריגוז'ין לבין שליט בלארוס אלכסנדר לוקשנקו, שניהל עימו מגעים מטעם הקרמלין. באופן רשמי נמסר כי הושגו הסכמות וכי ואגנר חוזרת אל החזית, אך אם להאמין לדיווחים שהופיעו ברוסיה - הסיפור מורכב יותר. ייתכן שבמגעים הושגה המטרה הראשית של פריגוז'ין: הדחת יריבו, שר ההגנה סרגיי שויגו, ואולי אף הרמטכ"ל ולרי גרסימוב. לפי אחת מההערכות, פריגוז'ין יצטרך בתמורה להעביר את אנשיו לפיקוד ההנהגה החדשה של משרד ההגנה.

כך או כך, המרד הפך את ואגנר לחרב פיפיות מבחינתה של רוסיה. פריגוז'ין, שנחשב "הטבח של פוטין" ושבעבר נודע בזכות חוות הבוטים שניהל בשירות הקרמלין, הקים את ואגנר לפני כעשור כדי שתוכל לבצע משימות למען רוסיה בתוך אוקראינה - אבל בחתימה נמוכה. לקדם את הכאוס בדונבאס, אבל לאפשר לרוסיה הרשמית לשמור על מרחב הכחשה. במילים אחרות, פריגוז'ין ואנשי ואגנר קיבלו היתר לפעול בתחום האפור שבין צבא רשמי לבין ארגון פשע מצויד היטב.

רוב הזמן הנוסחה הזו עבדה לטובת רוסיה, אך למרבה האירוניה, כשהתגלע סכסוך עמוק ויצרי בין פריגוז'ין לבין שר ההגנה שויגו (ולבין הרמטכ"ל גרסימוב) - התברר שההימור, בדמות ויתור על מונופול הכוח ויצירת צבא נפרד, חזר אל משטרו של פוטין כבומרנג. הגולם פריגוז'ין קם על יוצרו. בסוף השבוע הזה האפור פלש לתוך רוסיה, וממנו צמח הדבר הכי קרוב למלחמת אזרחים שידעה רוסיה מאז 1917.

רוסיה נעה אתמול בין 1917 ל-1815

לשנה הזו, 1917, יש חשיבות רבה בתולדות רוסיה - ועבור פוטין, האובססיבי להיסטוריה ולסמלים, על אחת כמה וכמה. בפברואר של אותה השנה, על רקע משבר כלכלי ותבוסות צבאיות במלחמת העולם הראשונה, התמרדו חיילי חיל המשמר בבירה ועברו לצד המפגינים. התוצאה זכורה לכולם: הצאר ניקולאי השני ויתר על הכתר, ומשם נפתחה הדרך לקריסה הסופית של האימפריה הרוסית ולמהפכת אוקטובר.

אם פוטין חשב ביממה האחרונה על 1917 - פריגוז'ין היה עשוי לחשוב דווקא על 1815: בעוד בצרפת כבר הוחזר לכיסאו מלך מבית בורבון - נפוליאון בונפרטה, הקיסר המודח, הצליח להימלט מגלותו באי אלבה ולנחות בחוף צרפת, והחל לצעוד לעבר פריז.

ככל שהתקדם אל הבירה נשבעו לו אמונים יותר ויותר יחידות מצבא המלך, וכותרות העיתונים השתנו בהתאם: אם בתחילה זעקו הכותרות על "שיבת המפלצת מקורסיקה", ביום שבו נכנס לבירת צרפת כותרות העיתונים כבר הקדימו לשמו את התואר "קיסר", ודיווחו בחדווה על מעשי "הוד מעלתו".

פריגוז'ין הוא לא נפוליאון, רחוק מכך, וגם מטרותיו המוצהרות לא היו להחליף את השלטון, אלא רק את הפיקוד הצבאי - אבל ההתקדמות הנועזת של כוחותיו והשתלטותו על ערי מפתח הלחיצו מספיק את הקרמלין כדי שבכירי השלטון הפדרליים והמושלים המחוזיים יידרשו להצהיר אמונים לפוטין באופן פומבי.

ולא בכדי. בשום שלב של הסכסוך המתוקשר שלו עם משרד ההגנה לא נשמע פריגוז'ין נחוש יותר מאשר ביממה האחרונה - אולי משום שגילה שהוא עם הגב אל הקיר. לפי הודעותיו שלו, שויגו החליט לחסל את ואגנר, שסירבה לסור למרותו. במשרד ההגנה הרוסי הכחישו, אך הודעות המשרד לא ידועות באמינות יתירה, בלשון המעטה, כך שטענות פריגוז'ין לא נשמעות משוללות יסוד.

ומה עם פוטין? במשך שעות ארוכות הוא שתק, אך כשכבר הופיע בטלוויזיה - נטל בפומבי את צד משרד ההגנה והאשים את פריגוז'ין בתקיעת סכין בגב האומה. יהיה מעניין לבחון בעתיד כיצד ההאשמה הזו תיכרך בהיותו של פריגוז'ין בעל דם יהודי.