התנועה במחוז חרסון הפכה לסיוט. עליית מפלס המים בנהרות. ובנחלים כתוצאה מפיצוץ סכר נובה קחובקה גרמה לא רק לסדרה של חסימות כבישים, שגם ככה רבים מהם סגורים בשל מוקשים שהשאיר אחריו הצבא הרוסי הנסוג, אלא גם להגבלת הגישה באזור וכל צומת הפכה למחסום צבאי.
במחסום שכזה אני פוגש בני משפחה שלמה שממתינים בסבלנות לצד החיילים חמורי הסבר. פטרו ולודמילה דודיק עם בנותיהם אניה והאנה מגוררים בכפר אפנסיבקה במזרח מחוז חרסון. המים העולים מנהר האינהולץ, יובל של הדניפרו הציפו את הכפר לגמרי והצבא פינה את בני המשפחה לעיירה הסמוכה סיניהוריבקה.
דיווח מיוחד מחרסון המוצפת | נטע בר
"ננקה ונבנה הכל מחדש"
"השארנו הכל בבית. מכשירי חשמל, ריהוט, מצרכים. יצאנו רק אנחנו והכלב. עכשיו אנחנו ממתינים פהשיתנו לנו לנסות להיכנס ולהציל את הרכוש שלנו", מספר פטרו, אבל המשפחה, באופן אופטימי להפתיע בהתחשב במצב. "אנחנו ננקה ונבנה הכל מחדש. הרוסים לא יצליחו לייאש אותנו", אומרת לודמילה בנחישות ובחיוך.
אני מגיע לשם ביחד עם יחידת מתנדבים שמחלקת מי שתייה לכפרים שנפגעו מההצפות. "באופן אירוני, בגלל העלייה הקיצונית במפלס הנהר, כל תחנות השאיבה שלנו הוצפו וליותר מאלפיים אנשים במחוז אין מי שתייה. אנשים פה טובעים ואין להם מים בטוחים לשתות " מספר איוון קוחטה, ראש המנהל האזרחי בעיירה סיניהוריבקה.
סימני ההרס ניכרים
"יותר ממאתיים מבנים נפגעו. אי אפשר יהיה להתגורר בהן כי הכפריים בונים בלבני חימר והרטיבות פשוט תהרוס את הבתים מהייסוד זו מכה אנושה למחוז קטנטן שאיבד כמעט ארבע מאות מבנים במהלך הכיבוש הרוסי והלחימה", מספר הקצין הצעיר שהצבא מינה לנהל את המחוז המוכה, שנבחר במהלך. עשרה חודשים כיבוש רוסי. סימני ההרס עדיין ניכרים היטב בעיירה הקטנה.
בכפר הסמוך יוריבקה, ראש הכפר, ולודיה יוריביץ' מקדם את פנינו בהתרגשות. מכלית במים הקטנה שהגיעה לצד הרכב המסחרי שלנו נכנסת לעבודה והכפריים נעמדים בתור לקבל מי שתייה נקיים. בינתיים יוריביץ' לוקח אותי לראות את האגם העצום שבלע מחצית מהכפר הקטן.
"כבר אין לי איך לקרוא לזה. הכיבוש היה טרגדיה, ההפגזות היו אסון אבל זה, זה פשע שאין לי שם בשבילו", אומר ראש הכפר על סף דמעות לקול קרקור הצפרדעים. ברקע תרנגולות ואווזים מתאספים על גג בית מגורים. המחזה הסוראליסטי של ריהוט וחפצים אישיים צפים במים, שמסריחים מדלק וזוהמה. "אין לי ספק שהרוסים עשו את זה. זה נשק הטרור האולטימטיבי שלהם. נשק לא קונבנציונלי נגד אנשים שהם כבר לא יכולים להתעלל בהם יותר", אומר יוריביץ'.
"האויב אכזר ואני לא יכול להתעלם מהמצוקה"
באמצע הרחוב המוצף, מתנדבים מצבא אוקראינה הגיעו עם סירות מנוע במטרה לקחת סיוע דחוף לאזרחים שבתיהם נותקו מהכביש. הכפריים הקימו מטבח מאולתר להאכיל את החיילים והחיילות שהגיעו לתמוך בהם בשעתם הקשה. דמיטרו (שם בדוי) הוא לוחם בצבא אוקראינה שהגיע כמתנדב לעזור למחוז המוכה.
"זה ממש לא מה שרציתי לעשות בחופשה שלי," הוא אומר. "יש לי פחות משבועיים אחרי חצי שנה בחזית. אבל האויב שלנו אכזרי ואני לא יכול להתעלם מהמצוקה של האנשים שלי. חוץ מזה, תראה איזו ארוחת צהריים עשו לנו פה", הוא צוחק והסבתות המבשלות מחייכות בגאווה.
"רגע של אפוקליפסה"
זינה, סבתו של אחד המתנדבים, מתגוררת בסמוך. בית קטן מוקף עצי דובדבן שנושאים כמות מעוררת השתאות של פרי. באופן חי וכואב היא מספרת על הרגעים שתושבי הכפר הבינו שנהר האינהולץ החל לזרום לכיוון ההפוך ולעלות על גדותיו.
"אני גרה פה כל החיים שלי, הנהר הזה מולי כל יום כל היום. לראות אותו מתחיל לזרום בכיוון הנגדי היה רגע של אפוקליפסה עבורי. תדמיין לך שהשמש תזרח בתל אביב ותשקע בירושלים", היא אומרת, מראה היכרות עם המקום ממנו אני בא.
עם משהו נותר מהשלווה הכפרית בלב האסון הוא מופר כמה רגעים אחר כך כשפגזים רוסיים מתחילים ליפול על הגדה הנגדית של הנהר. כעבור כמה דקות מופיע בשמיים מטוס מיג 29 אוקראיני והאש מפסיקה. האוקראינים סביבי נראים מרוצים.
"אנחנו ננצח"
"מאז שקיבלנו נשק נגד מטוסים מהמערב, את המטוסים הרוסיים אנחנו כמעט לא רואים יותר. רק את שלנו. ועכשיו הרוסים יפחדו לירות, שלא נאתר את התותחים שלהם", אומר ראש הכפר יורוביץ' בשילוב משונה של שביעות רצון, התרסה וזעם.
מולנו אזרחים מוציאים מביתם המוצף את הריהוט הדל שברשתם ומייבשם אותו בשם של אמצע חודש יוני. על אף התעסקות בשיטפונות שמיררו את חייהם, איש פה איננו שוכח שלא מדובר באסון טבע ויד אדם גרמה לזוועה הזו. "אנחנו ננצח" מסכם יוריביץ' באותה הבעה מתריסה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו