"משטר לוקשנקו ניסה לשבור את רוחה, מקווים למידע בקרוב"

"אנחנו לא יודעים הרבה על מצבה של מריה, רק את העובדה שלקחו אותה לבית חולים בגלל בעיה כירורגית, היא עברה ניתוח ויש שיפור", כך אומרת הערב ל"ישראל היום" טטיאנה חומיץ', אחותה של מריה קולסניקובה.

קולסניקובה, מסמלי המחאה הבלארוסית הדמוקרטית נגד משטר לוקשנקו לפני שנתיים ואחת משלוש הנשים שהנהיגו אותה, הובהלה אתמול ממתקן המעצר המיוחד שבו היא מוחזקת לטיפול נמרץ.

אחותה טטיאנה, המתגוררת בפאריז ופעילה למען שחרור האסירים הפוליטיים בבלארוס, סיפרה ל"ישראל היום" כי לא היה קשר עם מריה בשבועיים האחרונים מאז הועברה ממושבת העונשין בעיר הומל, שבה היא שוהה מאז ינואר, לבידוד במתקן אחר בעיר.

"המשטר כל הזמן הפעיל עליה לחצים כדי לשבור את רוחה. מנעו ממנה פעילויות שונות כמו חדר כושר באמתלות שונות כמו התחצפות לסוהרים או שהות במקום שאין עליה לשהות בו, מנעו ממנה שיחות עם אבא שלנו. אבל היא כל הזמן הייתה אופטימית, הקפידה לשמור על עצמה עד כמה שהדבר אפשרי במושבת עונשין. אנחנו לא יודעים מה קרה, מקווים שיהיה יותר מידע בקרוב".

קולסניקובה (40), חלילנית במקצועה, הצטרפה בקיץ 2020 לקמפיין של ויקטור בבריקו, אז מועמד עצמאי לנשיאות בלארוס. אלא שבמשטר לוקשנקו ראו את הפופולריות של בבריקו ומיהרו לעצור אותו ב"חשד להלבנת הון". קולסניקובה, שהייתה ראש הקמפיין, הובילה לאיחוד הכוחות עם שני המטות האחרים מהאופוזיציה – האחד של ולרי צפקלו והאחר – של סבטלנה טיכנובסקאיה, בעצמה רצה לתפקיד במקום בעלה, סרגיי טיכנובסקי שנעצר והורחק מהמירוץ.

שלושת המטות התאחדו מאחורי טיכנובסקאיה, שזכתה בבחירות, אך המשטר הכריז שלוקשנקו – מי שכונה עד אז "הדיקטטור האחרון של אירופה" – ניצח. לנוכח הזיוף הברור, בבלארוס פרצו מהומות חסרות תקדים בהיקפן, אולם המשטר הספיק לאלץ את טיכנובסקאיה להימלט. קולסניקובה נשארה במדינה והפכה לאחת ממנהיגות ההפגנות. היא הייתה בוועד המתאם של האופוזיציה שהוקם כדי לקדם את המאבק, אך בכיריו נעצרו בזה אחר זה, גורשו או נאלצו להימלט.

גם קולסניקובה נעצרה – או ליתר דיוק נחטפה. ב-7 בספטמבר 2020, עת הלכה במרכז מינסק, עצרו אותה מנגנוני הביטחון וניסו להעלים אותה. בשלב מסוים, ניסתה הדיקטטורה הבלארוסית לביים את "עזיבתה מרצון" לאוקראינה. לשם כך, הובאה קולסניקובה לגבול עם המדינה כדי לחצות לאוקראינה עם דרכונה, אולם להפתעת חוטפיה, קרעה לגזרים את הדרכון ושבה לבלארוס. בשלב הזה הודה המשטר שהיא אכן עצורה, הוא הועמדה למשפט בגין הסתה ובפגיעה בביטחון המדינה, ולאחר חודשים ארוכים במעצר נדונה ל-11 שנות מאסר.

"לפני שהיא הועברה למושבת העונשין בהומל", מספרת חומיץ', "הייתה לה אפשרות לפגישות קצרות של ארבע שעות ולפעמים גם לארוכות, כשאבא שלנו יכול היה להישאר לישון במקום. אפשר היה להיות איתה בקשר גם בשיחות וידיאו. היא הקפידה לטפח את עצמה עד כמה שהדבר אפשרי בתנאי מושבת עונשין. למדי האסירה שלה קראה 'בגדי המלכות הכחולים'".

לדברי חומיץ', קולסניקובה הקפידה להתאמן ולעשות כושר, אולם הסוהרים חיפשו בכל דרך להתנכל לה ולצמצם את זכויותיה. אחת הדרכים הייתה למנוע את השמירה על הכושר. "בתא עצמו אי אפשר לעשות את התרגילים כי אין מקום, פיזית", היא מספרת. "כך נוהגים ביחס לכל האסירים הפוליטיים – מחפשים כל פעם תירוץ אחר להיאחז בו כדי להחמיר את תנאי החזקתם". על פי המכון לזכויות אזרח הבלארוסי "ויאסנה", במדינה 1,442 אסירים ואסירות פוליטיים.

במהלך המחאה מריה נודעה כטיפוס אופטימי מאוד. גם במכתבים ששלחה מהמעצר שידרה רוח דומה. משהו השתנה בחודשים האחרונים?
"לא, לא היו שינויים. היא כרגיל מלאה בשמחת חיים. אבא מספר שהיא מעודדת אותו ולא להפך. היא אף מעודדת אסירות אחרות, מטעינה אותם באנרגיות חיוביות"

מה, לדעתך, רוצה המשטר מהאסירים? למה מציקים להם?
"רוצים שישנו את דעותיהם, שיביעו חרטה על הצהרותיהם ועל ההשתתפות במחאות. מהלכים עליהם אימים, רוצים לנתק אותם מקרוביהם, אולי כדי שישכחו אותם. יש יותר מאלף אסירים כאלה, אבל ההפחדה נוגעת למאות אלפים".

הזדמן לכן לדבר על השחרור? מריה מאמינה שתוכל להשתחרר?
"היא לא יכולה לדבר על הנושא הזה, לא בטלפון ולא במכתבים. אבל היא כן כותבת שהיא מאמינה שהרוע והאלימות ייפסקו, שמה שהחלו הבלארוסים בקיץ 2020 ינצח במוקדם או במאוחר. היא ממש מדביקה בעמידות שלה, בגישה החיובית".

כמה ימים אחרי חטיפתה, ניסו מנגנוני הביטחון הבלארוסים להעביר אותה לאוקראינה, אולם מריה סירבה וחזרה לשטח בלארוס. היא לא הצטערה על כך, בדיעבד?
אף לא לרגע. היא דיברה על כל ישירות ואמרה שלו הייתה נקלעת לאותה הסיטואציה שוב, הייתה עושה בדיוק את אותו הדבר.