את השמחה אחרי מתקפת הטילים הנרחבת באוקראינה - נקמה על הפגיעה בגשר קרים בשבת האחרונה, הפקידים והתועמלנים ברוסיה לא ניסו להסתיר. "חדשות טובות מהבוקר, הגישה השתנתה", כתב המושל הרוסי של חצי האי קרים, סרגיי אקסיונוב. מושל צ'צ'ניה, רמזאן קדירוב, צהל: "עכשיו אני מרוצה ב־100%". בוריס יקימנקו, שייסד את תנועת "נאשי" הפרו־פוטינית, חגג: "לא סתם נערכה ההתייעצות אצל פוטין. נערכנו זמן רב - נוסעים מהר". ואילו אנטון קרסובסקי, פובליציסט ברשת RT, יצא מגדרו: "לומר שאני מאושר זה לא לומר דבר. אני בפיג'מה של צבא רוסיה ורוקד במרפסת".
את האווירה בקרב נציגי המשטר הרוסי ותומכיו אפשר היה להבין: התקיפה אתמול היתה הגדולה ביותר מאז החלה המלחמה. לפחות 83 טילים שוגרו במטח הראשון בבוקר לכל רחבי אוקראינה, לרבות הבירה קייב. 20 מל"טים איראניים הצטרפו אליהם, והאפקט, לפחות מבחינת התמונה שניסו להציג, הושג: הבטחנו שפגיעה בגשר קרים תהיה קו אדום – וקיימנו.
הישג לפוטין? לא בטוח. למעשה, אם המטח הזה היה בגדר נקמה על גשר קרים, הרי שהוא מאותת בעיקר על חולשה גדולה. אמנם הוא היה חסר תקדים בהיקפו, אבל מאז פלשה רוסיה לאוקראינה, המטחים, במינונים משתנים, לא פסקו. רק שלשום תקפה רוסיה בזפוריז'ה והרגה 17 בני אדם בתוך בניין מגורים. בתקיפה אתמול, לשם השוואה, נהרגו עשרה. גם הפגיעות בתשתיות האנרגיה אינן בגדר חידוש, ואתמול חלקן כבר תוקנו. במילים אחרות, זה היה עוד מאותו הדבר - רק קצת יותר.
עכשיו, בהתחשב במעמד של גשר קרים כגביע הקדוש של פוטין, פרויקט שהיה אמור לסמל את החיבור הנצחי של רוסיה לקרים ושעל הפגיעה בו הבטיחו את "יום הדין" - בהתחשב בכל אלה התגובה לחלוטין נראית חלשה. הסיכוי שמדובר בחוסר רצון ולא בחוסר יכולת די קלוש: אחרי שמונה שנים של אזהרות, מוסקבה לא היתה יכולה להסתפק בפחות מעמידה בהן. המכה הצבאית לאוקראינה היתה אמורה להיות ניצחת.
דרך התגובה שהניב הפיצוץ בגשר קרים, אפשר לשער שפגיעה נועדה לא רק לפגוע בפוטין אישית, להוכיח שמערך ההגנה על הגשר איננו "מושלם", או לחבל ולו חלקית בציר אספקה מרכזי לצבא הרוסי בדרום אוקראינה, בדיעבד נדמה שמתכנני המבצע בגשר קרים רצו להאיץ את קצב האירועים.
כיצד? כדי להכריח את רוסיה להגיב ולאמוד את עוצמתה לאחר פגיעה בקודש הקודשים, כדי להגביר את התסיסה בתוך רוסיה עצמה (הפגיעה בגשר עוררה ביקורת על פוטין (!) מצד הלאומנים והוסיפה שמן למדורת התככים בין גופי הביטחון במדינה, לרבות הערכות שהפיצוץ הוא דווקא עבודה פנים־רוסית); וכדי להוציא את האוויר מבלון התגובה הגרעינית שהחל, לשמחת הקרמלין, להעסיק ביתר שאת את המערב ועימו שוב החלו נשמעים קולות פייסניים כלפי רוסיה (כמו אילון מאסק ודונלד טראמפ). כעת, לאחר התקיפה חסרת ההבחנה על עשרות מתקנים אזרחיים, האהדה והסיוע שוב במגמת עלייה – וחשוב מכך מבחינת קייב: אם לשפוט על פי ההצהרות באירופה אמש, גם אספקת הנשק צפויה רק לגדול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו