"מבין טוב מאמו את האתגרים": איך תיראה תקופת מלכותו של צ'ארלס?

בחזרה למציאות: אחרי ימים ארוכים של אבל וטקסיות בסדר גודל חסר תקדים, בריטניה חוזרת אט אט לחיים – ומגלה שהבעיות הבוערות לא נעלמו עם מותה של המלכה אליזבת השנייה.

מסע ההלוויה האדיר בלונדון שלשום לווה בפרץ התרגשות פטריוטי שלא זכור שנים בממלכה. למעט חריגים בודדים, העיתונות הבריטית סיקרה ב-12 הימים האחרונים כל זווית שולית מהאירועים והתמקדה בזיכרונות מחייה הארוכים של המלכה. בלונדון שבעי רצון מכך מאחדות השורות ותחושת שותפות הגורל שייצרו האירועים, ובוודאי שלתקשורת הממוסדת היה חלק בבניית המיתוס שאמור להפוך את צ׳ארלס למלך פופולארי, אולם ההערכה היא שתחושת ההתעלות לא תארך עוד ימים ארוכים.

המציאות של מלך חדש, ראשת ממשלה חדשה, אינפלציה משתוללת ומשבר גז ואנרגיה שעומד בפתח עלולים להפוך את החורף הקרוב לקשה במיוחד. כעת, עם חזרת העיסוק התקשורתי בבעיות הללו, בבריטניה מתקשים לצפות את תגובת הציבור. בשיחה עם ״ישראל היום״ מוקדם יותר השבוע הקביל חבר בית הלורדים סטיוארט פולק את מצב הרוח הלאומי לשבעה – ופעמים רבות הקימה מהשבעה קשה אפילו יותר מהאבל במהלכה. ״אנחנו יושבים שבעה לאומית, אבל זו גם שבעה אישית עבור כל אחד מאתנו״, אמר, ״הימים האחרונים בהחלט סימנו את סופו של עידן, אבל הצד הסיום ישנה גם המשכיות. המלכה הייתה ייחודית, אבל ההמשכיות ההיסטורית חשובה״.

ואכן, דומה שזו שאלת המפתח שתעסיק את בריטניה בחודשים הקרובים: האם כוחה של התחושה המאחדת והפטריוטית של הימים האחרונים נובע ממוסד המלוכה, או שהתבסס על אישיותה של המלכה היוצאת? השלכותיה של התשובה צפויות להיות דרמטית עבור עתידה של הממלכה המאוחדת.

״החורף הקרוב הוא שעת מבחן״, מעריך ד״ר עודד שטיינברג מהאוניברסיטה העברית, ״במובנים רבים זו הסערה המושלמת: שני האנשים שעומדים בראש הממלכה, המלך צ׳ארלס וראשת הממשלה ליז טראס, הם כמעט קריקטורה של יובש, והאתגר צפוי להגיע הרבה יותר מהר מכפי שנדמה. צ׳ארלס יהיה מקובל מאוד בהתחלה, אבל לטווח הארוך הפופולריות שלו תלויה במצב בבריטניה. התדרדרות בקשרים בין בריטניה למדינות הקומנוולת׳ יכולה להתרחש אם תהיה התרסקות בפופולריות של הכתר. במובן הזה היחס שבין סמליות לפוליטיקה בבריטניה מרתק: כשהמצב טוב, נוכחותו של בית המלוכה מחזקת את הטוב. אבל כשהמצב רע, לא בטוח שבעידן החדש יהיה די בסמליות על מנת לשנות את האווירה הכללית. המלך החדש שווה מעל מיליארד דולר. איך זה ייתפס אם אנשים יתקשו לשלם בסופר ולא יהיה להם מספיק גז? כדי להילחם בזה צ׳ארלס יהיה חייב לעשות פעולות מהירות״.

לדברי פרופ׳ אריה דובנוב מאוניברסיטת ג׳ורג׳ וושינגטון, המפתח נמצא ביחסים של בית המלוכה עם התקשורת – יחסים שהמלכה השכילה לנהל בחוכמה לאורך שנים. ״בין בית המלוכה לתקשורת מקיימים יחסי אהבה-שנאה. כביכול אנשי התקשורת הם הרעים בסיפור, אבל למעשה, גם חושבים על נקודות מפתח בביוגרפיה של המלכה, אנחנו רואים שהייתה לה יכולת לקחת מוסד שהוא כביכול מאובן לחלוטין ולא רק להפוך אותו רלוונטי למאה ה-21, אלא גם להצליח לצייר אותו כ׳מגניב׳, ׳חמוד׳, כמקור משיכה לתיירים וכמושא לסדרות נטפליקס נפלאות. זה נובע מההבנה שהייתה לאליזבת שהתקשורת היא לא רק אויב, אלא גם גוף שאפשר ׳לשחק׳ איתו״.  

״בית המלוכה קיבל בהקשר הזה החלטות שנראות קטנות, אבל ביחד הן משמעותיות: למסד את שידור הברכה לחג המולד ב-bbc, ההופעה בפתיחת האולימפיאדה בלונדון במהלכה היא כאילו קפצה מהמסוק של ג׳יימס בונד והסרטון עם הדב פדיגנטון. בכך היא הפכה את עצמה, בלי להגיד שום דבר, לסמל לכולם. המסר האמיתי הוא כמובן: איך אפשר לדמיין את האנגליות בלעדיי? מהבחינה הזאת המלכה הייתה קופירייטרית מבריקה. בתקופתה בית המלוכה הבין את השפה של העולם האנגלו-אמריקאי, את הצרכנות הטבועה בו. זה המשחק הכפול שלהם: להפוך את המלוכה למשהו מגניב הוליווד, ובו בעת לשמר את המרחק״.

מותה של המלכה מתרחש בתקופה שבה האתוס הבריטי מתנסח מחדש, בעיקר לאור הניתוק מאירופה אחרי הברקזיט. התערערות אפשרית של הקומונוולת׳, ארגון שהמלכה הייתה כה מזוהה עימו, עשוי להשפיע על תפיסת הלאומיות הבריטית את עצמה. ״כשהייתי סטודנט התנועה הרפובליקנית באנגליה הייתה שולית, אבל קיימת״, אומר פרופ׳ דובנוב, ״היו פרופסורים שסירבו להשתתף בהרמת הכוסית המסורתית למלכה. היום זה לא היה עובר. זה מתחבר לתהליכים שמתרחשים בתוך בריטניה, שהמיתוס הבריטי מתעצב בימים אלה מחדש באמצעות ההדגשה של השוני מאירופה. בברקזיט ראינו את המיתוס הזה בפעולה: הבריטים בעצם אמרו ׳אם אנחנו כל כך שונים מהאירופים, אז ננתק את עצמנו מהם׳״.

לדברי ד״ר שטיינברג, המלך צ׳ארלס מודע לתהליכים הללו יותר מאמו המנוחה. ״תסריט של פרישה של מדינות כמו קנדה או אוסטרליה מהקומונוולת׳ בשנים הקרובות הוא בהחלט אפשרי. הדבר הזה מאוד תלוי במה שיקרה בכלכלה הבריטית ובפוליטיקה הבריטית. ייתכן שהקולות האלה היו עולים גם תחת אליזבת, כי יש פה תהליך עמוק יותר. לא מדברים מספיק על היחס של בריטניה לעבר האימפריאלי שלה. בנורמות שהתקבלו בשנים האחרונות, ראש מדינה כן אמור לבקש סליחה על פשעיה בעבר. גרמניה, למשל, התנצלה על פשעיה בנמיביה, בטבח הספורטאים במינכן ובוודאי זה נכון גם ביחס שלה לשואה. בבריטניה המלוכה משדרת שהיא מנותקת מהשיקולים הללו, ולא ברור כמה זה עוד יכול להחזיק. המצב הנוכחי מאפשר לבית המלוכה ׳לא להתלכלך׳ ולא לגעת בעומק הרוע האימפריאליסטי. ייתכן שעכשיו תתחיל דינמיקה שלא תשאיר להם ברירה״.

״צ׳ארלס מבין את הסוגיה הזו טוב מאמו. הוא היה נוכח, למשל, בטקס הפיכת ברבדוס, שהייתה מושבת סוכר, לרפובליקה. הוא יודע שצריך יהיה לשנות משהו לעומת האופן שבו אליזבת התנהלה. בעיקר בגלל שהוא לא נתפס כמוה כדמות מיתית. לדעתי הם יהיו חייבים ליישר קו עם הנורמה המקובלת היום בעולם המערבי ולהכיר בחלק מהפשעים שבריטניה ביצעה״.