בתום ימי האבל, בריטניה תצא לדרך חדשה: עם מלך חדש ופחות פופולארי, ראשת ממשלה חדשה, אינפלציה משותללת וחשש ממשבר גז בחורף, האתגרים הולכים להגיע לפתחה של הממלכה מהר מהצפוי.
כבר אתמול בערב החיים החלו לחזור מעט למסלולם, עת בני משפחת המלוכה ובעלי תפקידים בכירים בממלכה התכנסו לטקס אשכבה בקפלת סנט ג'ורג' שבטירת וינדזור. כשהועלה הארון במעלה המדרגות המערביות המפורסמות, עיני הציבור והתקשורת התמקדו בדמעות של קייט ומייגן, במתח בין ויליאם והארי ובעיקר בהבעת פניו המתוחה של המלך הנכנס צ׳ארלס. שנים רבות הוא חיכה לרגע הזה, וידע שהוא יגיע מלווה בצער עמוק.
לחזות בהיסטוריה
כמו בעלייה לרגל, בטקס ארוך וחסר תקדים בהיקפו, בריטניה והעולם ליוו אתמול את המלכה אליזבת השנייה למנוחת עולמים. עבור רבים מההמונים שהגיעו לחזות בהיסטוריה מקרוב, זו הייתה חוויה מעצבת אישיות. עבור בריטניה, זוהי ראשיתה של תקופה חדשה.
כיאה לתפקידה כראש הכנסייה של אנגליה תכני היום שנוהלו לפי הפרוטוקול היו דתיים, אולם הפולחן הציבורי של המון העם ברחובות ובשדות היה לאומי. במהלך שנות כהונתה הארוכות של המלכה אליזבת, הבריטים ברובם עזבו את האמונה הממוסדת. הרגשות העזים שליוו את ימי הפרידה הארוכים שהגיעו לשיאם אתמול ברוב טקס, הוכיחו עד כמה הפטריוטיות, ואף יותר מכך האמונה בתחושה שיש משהו גדול, חזק וצודק בזהות הבריטית ובסמליה, נותרו משמעותיים בהגדרת הזהות העצמית של אזרחי הממלכה. הביטוי הפומבי של כל התהליכים הללו הגיע לשיאו הסמלי במהלך מסע ההלוויה אתמול.
כבר משעות הבוקר המוקדמות זרמו עשרות אלפי בני אדם לרחובות סביב כנסיית וסטמינסטר, בה התקיים טקס האשכבה הרשמי בשעות הבוקר. הלכנו איתם: משפחות שלמות עם ילדיהם הקטנים, קבוצות שלמות של גני ילדים ובתי ספר, זוגות צעירים ומבוגרים, תושבי לונדון ותושבי עיירות ספר, קשישים שעוד זוכרים את הכתרתה של המלכה הצעירה לצד בני נוער שלא הכירו עולם שבו אליזבת איננה המלכה. למרות הלחץ והמרחקים הגדולים שההולכים נאלצו לצעוד ברחובות הסגורים, ההמונים צעדו בשקט מפתיע בעוצמתו.
רבים נשאו עימם פרחים, אחרים התעטפו בדגלי בריטניה עם דיוקנה של המלכה. בלטו בקהל הווטרנים של הצבא והצי הבריטי, שרבים מהם עטו את הדרגות, הכומתות והצל״שים שקיבלו והגיעו לחלוק כבוד אחרון למי שנבעו אליה אמונים במהלך שירותם. גם מי שייצגו את בריטניה בפורומים בינלאומיים בלטו בקהל: לא מעט ספורטאים אולימפיים הגיעו עם פריט לבוש מעוטר בסמלי היוניון-ג׳ק מהמשחקים.
ככל שהשעות נקפו ורגע השיא של היום התקרב, הצטרפו רבים נוספים לנהר הצועדים והלכו עמו ללא יעד מוגדר, העיקר להתקרב עד כמה שאפשר ולנסות ״לגעת בהיסטוריה״. ״כשישאלו את הילדים שלנו איפה הם היו כשקברו את המלכה, הם ידעו בדיוק מה לספר״, אמרו ההולכים.
אווירה של מופע רוק
כשהחל הטקס בכנסיית וסטמינסטר, עשרות אלפי בני אדם כבר גדשו את המדשאה הגדולה של הייד פארק. כמעט כל מי שרצה להתקרב לטקס הסגור ולא תפס את מקומו עוד בשעות הלילה, הגיע לפארק. שורה של מסכי ענק שידרו חי את מה שהתרחש לא רחוק משם, בתוך האולם. ההמונים על הדשא השתתפו בטקס בצורה מלאה: נעמדו בתפילות והתיישבו בשירים, עצמו עיניים וחיבקו את קרוביהם. בכניסה לפארק האווירה הייתה כמו של מופע רוק, אבל השקט המפעים לא הותיר מקום לספק: זהו טקס פרידה המוני. רבים כמוהו נערכו באותה העת בכל רחבי הממלכה.
רגע השיא הגיע בסיום הטקס הכנסייתי, אז נעמד הקהל לדקת דומיה. השקט הסתיים באחת בתרועת חצוצרות – וזו לוותה בפרץ מחיאות כפיים ספונטני. בטקס כה ממסדי ומתוכנן, היה זה רגע יפה של הבעת תודה עממית וספונטנית.
כשארון המלכה הוצא מכנסיית וסטמינסטר והחל את מסעו הארוך ברחובות לונדון, נשמע בכל העיר רעם התותחים. מטחי הכבוד כללו ירי של פגז אחד בכל דקה, עד אשר ארון המלכה הועבר לרכב השקוף והוסע בפעם האחרונה מחוץ לבירה מערבה לעבר טירת וינדזור.