ילדות בצל המלחמה: סופיה חצ'טריאן יושבת מעל חוברת חשבון ועוברת בקפידה עם טוש בין המספרים. בעוד שלושה ימים היא תעלה לכיתה א', ועבורה מדובר בהתרגשות מיוחדת: היא תתחיל ללמוד בקייב, עיר הולדתה, ותצא אליו מביתה - שני דברים שלא היו מובנים מאליהם כשב־24 בפברואר החלה רוסיה להפציץ את מולדתה.
"היא מאוד מצפה להתחיל ללמוד ורוצה להכיר חברים חדשים", מספרת אמה, סוזנה, "בעלי קנה לה שעון חכם כדי שתוכל להיות איתנו בקשר מתמיד. כך היא ואנחנו נהיה יותר רגועים. היא יודעת שהיא יכולה לצלצל בכל זמן".
משפחת חצ'טריאן גרה קילומטר אחד בלבד מהעיירה הוסטומל, שבה התנהלו קרבות מרים. "ביממה הראשונה התחבאנו במקלט של בית ספר סמוך כי רצינו להבין מאיזה כיוון תגיע המתקפה ולא ליפול לידי הרוסים", משחזרת סוזנה. "סיפרו שליד המקלט היו חיילים רוסים עם רובים. למחרת עזבנו למערב המדינה. נסענו במשך יומיים, וסופיה הפסיקה לאכול ולדבר. רק כשהגענו לעיר, והיא פגשה שם חבר מהגן, התחילה לחזור לעצמה. כעת אנחנו שוב בקייב, והיא מתחילה לדאוג שלא תקבל ציונים טובים".
סופיה היא אחת מתוך מאות אלפי התלמידים שאמורים להתחיל את שנת הלימודים באוקראינה בתנאים של מלחמה מתמשכת. על פי משרד הפנים, רק 41% מוסדות חינוך במדינה ערוכים ללימודים פרונטליים. בכל בית ספר מתרגלים פינוי וירידה למקלטים, שכה מוכרים לישראלים.
גם ברשת "אורט באוקראינה" מתכוננים. כ־4,000 תלמידים אמורים לפתוח את השנה ברשת החינוך היהודית, שמפעילה שבעה בתי ספר. שניים מהם, בזפוריז'יה ובאודסה, עדיין מסוכן מדי לפתוח, ואילו בשאר (שלושה בקייב, אחד בצ'רניבצי ואחד בבילה צרקווה) מסיבים את המרתפים למקלטים. "מה שיש לנו זה מרתפים מחוזקים, כי אי אפשר לבנות מקלטים אמיתיים בזמן כה קצר", אומרת מנכ"לית אורט אוקראינה מילה פינקלשטיין, "כאימא אני יכולה להגיד שיש לנו ביטחון מדומיין".
בינתיים ההורים והתלמידים יכולים להתנחם בתיקי חירום שיינתנו לכל תלמיד ויאפשרו לפתוח את השנה עם קצת פחות מתח. "על פי המלצת משרד החינוך, בתיק יהיו שני ליטרים מים, ביסקוויטים, פירות יבשים, מגבונים, דבר מתיקה וייתכן שנוסיף ערכות עזרה ראשונה", אומרת פינקלשטיין.
את המענק עבור רכישת התיקים העבירה הקרן לידידות, שמסייעת לאורט אוקראינה זה שנים וביתר שאת - מפרוץ הקרבות, ואף השתתפה בפינוי ילדים ומשפחותיהם מאזורי לחימה. הקרן, שפועלת שנים רבות בתוך הקהילות היהודיות במדינות בריה"מ לשעבר, אף עוזרת ליהודים לעלות לישראל דרך מערך שהוקם במולדובה.
"תמיד יש סיכון"
במשפחת חצ'טריאן, מכל מקום, סופרים את השעות עד לצלצול הראשון. ולאס, בעלה של סוזנה ואביה של סופיה, הוא מפקד גדוד אספקה בעורף, אך נמצא איתן בקשר. "תמיד יש סיכון", עונה סוזנה על השאלה אם היא חוששת. "היו אנשים שנמלטו ממזרח אוקראינה והגיעו ללביב ונהרגו שם מטילים, כך שאם הגורל רודף אותך, הוא ישיג אותך בכל מקום. שנית, אין אופציה בכיתה א' ללמוד אונליין, ונוכחתי לדעת שגם סופיה חשה יותר בטוחה בחברת בני גילה. בבית הספר יש מקלט, ואף שאני מתנגדת לרעיון שילדים ילמדו בבית ספר שבו מלמדת אמם, הפעם זה אולי יקל עלי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו