ככל שמתקרב סיומו של הקיץ הלוהט עד מאוד גובר בגרמניה החשש מפני החורף הבא. הגרמנים הם עם רדוף פחדים. וכעת, רבים מהגרמנים פוחדים מחורף קר עם תאורה מינימלית. זיכרונות וסיפורי אימה של דורות קודמים משתי מלחמות עולם מציפים גם דורות שנולדו אל תוך מצב של שלום ורווחה ולא ידעו יום אחד של מלחמה. היעדר הרווחה הופך את גרמניה לדמוקרטיה מאוד שבירה ורדופת פחדים.
אינפלציה דוהרת, אבטלה גוברת, עוני מתפשט הן תופעות שמחזירות את הזיכרון הקולקטיבי הגרמני היישר לתקופת המשבר הגדול שבין שתי מלחמות העולם. ולכן, ממשלת השמאל-מרכז הגרמנית, בראשותו של אולאף שולץ, שהוקמה לפני פחות משנה ונאלצת להתמודד עם ההשלכות הכלכליות החמורות של מלחמת אוקראינה עושה ככל שביכולתה כדי להרגיע את האוכלוסיה הגרמנית.
במסגרת זו יזמה לשכתו של שולץ שורה של מפגשים בין הקנצלר לבין אזרחים ברחבי גרמניה. "שיחות קנצלר" נקראים המפגשים, אליהם מוזמנים אזרחים גרמנים בקפידה שנבחרים להציג בפני הקנצלר שאלות על ענייני דיומא המעסיקים אותם, ובראשם המשבר הכלכלי המחריף, שהחל עם הקורונה והקצין עם מלחמת אוקראינה. אך, המפגשים הללו, למרות אמצעי האבטחה הקפדניים הננקטים סביבם, רחוקים להתנהל באווירה הרגועה לה מייחלים הקנצלר ואנשיו.
כל כנס כזה מהווה מוקד להפגנות סוערות נגד הקנצלר, ממשלתו ומדיניותם בסוגיית ההתייצבות לצד אוקראינה והטלת הסנקציות על רוסיה. בנוירופין, עיירה במדינת המחוז המזרח גרמנית לשעבר ברנדנבורג, האפילו קריאות הבוז והשריקות של המפגינים מחוץ לאיזור המפגש עם הקנצלר על דבריו של שולץ. בקושי ניתן היה לשמוע אותו ואת תשובותיו. שולץ הרגוע בדרך כלל נראה לעיני כל נבוך, מרוגז, כועס.
אמש הגיע שולץ למגדבורג, בירת מדינת-המחוז המזרח גרמנית לשעבר זקסן-אנהלט. במדינת מחוז זו שולטת "ממשלת אחדות" המורכבת מהשמרנים, הסוציאל-דמוקרטים והליברלים. הממשלה הזו הוקמה לאחר שבבחירות המחוזיות האחרונות שנערכו ביוני 2021 הפכה מפלגת הימין הלאומנית-פופוליסטית "אלטרנטיבה לגרמניה" למפלגה השנייה בגודלה במדינה (עם כ-21% מקולות הבוחרים) ומפלגת השמאל הרדיקלי "די לינקה" הגיע למקום השלישי עם 11%.
למפלגת השמרנים המנצחת, המחרימה עדיין את "אלטרנטיבה לגרמניה" לא נותרה ברירה אלא להקים ממשלה עם שותפים קטנים. בבונדסטאג בברלין אמנם חולקים השמרנים את מושבי האופוזיציה עם "אלטרנטיבה לגרמניה" וה"די לינקה". אך, במציאות הפוליטית העכשווית שנוצרה בגרמניה, השמרנים מעניקים גיבוי נרחב למדי לממשלתו של שולץ ומשאירים את המחאה לידי אלה הנחשבים כקיצונים. ואלה עושים הכל כדי להבעיר את הרחובות.
"מצודת מארק", קסרנה צבאית לשעבר בעיר מגדבורג בה נערך המפגש בין הקנצלר למבחר האזרחים המודאגים, הוקפה שעות לפני תחילת האירוע בטבעת הדוקה של שוטרים. למי שלא נרשם מראש וקיבל הזמנה רשמית לשיחה עם הקנצלר לא ניתנה גישה לאולם בתוככי המצודה. המתנגדים לשולץ נאלצו להשמיע את מחאתם מעבר לגדרות ברזל, אך למרות הריחוק נשמעה היטב מחאתם בעת המפגש עם הקנצלר בתוככי האולם. השריקות וקריאות הבוז שלהם היוו מעין מנגינת רקע להסבריו השקולים והרגועים של שולץ.
שתי קבוצות התארגנו למחאה נגד הקנצלר: משמאל תנועת השלום, המקורבת למפלגתו של שולץ, למפלגת "הירוקים" החברה בממשלתו לשמאל הרדיקלי "די לינקה". במזרח גרמניה הייתה "תנועת השלום" חלק ממדיניותו הרשמית של המשטר הקומוניסטי, שגם עודד את פעילותה במערב הקפיטליסטי. אך, מעט מאוד מתנועה זו נותר בימים אלו, כשדווקא ממשלת שמאל היא זו שנתפסת בעיני מגזרים שלמים כ"מחרחרת מלחמה" בשל החלטתה לשבור עם מדיניות המסורתית של אי-מעורבות במצבי מלחמה, לספק נשק התקפי לצבא אוקראינה, להטיל סקנציות על רוסיה ולחמש מחדש את צבא גרמניה. "תנועת השלום" החדשה בגרמניה נמצאת במקום אחר בזירה הפוליטית הגרמנית, בשורותיה של מפלגת הימין הלאומנית-פופוליסטית "אלטרנטיבה לגרמניה".
זו קראה להפגנה נגד הקנצלר ו"מדיניות המלחמה" שלו ומאות מתושבי העיר התייצבו. באופן אירוני למדי נערכה ההפגנה ב"כיכר וולטר רתנאו", על שמו של שר החוץ היהודי היחיד של גרמניה, שנרצח ע"י לאומנים ב-1922, בין היתר בשל יוזמתו לחתום על הסכם לש"פ עם בריה"מ. קהל המפגינים - צעירים ומבוגרים, בעלי חזות נאו-נאצית ואזרחים מהשורה - הריעו לדברי הנואמים, שהאשימו את שולץ בבגידה בגרמניה ובכניעה לאינטרסים הזרים של ארה"ב ושל זלנסקי. "לא יהיה ניצחון במלחמה הזו", התריעו הנואמים, "שלום באירופה אפשרי רק עם רוסיה". "אנחנו לא רוצים להקריב את גרמניה למען אוקראינה", הדהדה קריאת הנואמים, ביניהם חברי פרלמנטים של ה"אלטרנטיבה לגרמניה", "שולץ אינו הקנצלר של גרמניה, אלא קנצלר של אינטרסים גלובליסטים. אנשים יוצאים לרחובות, כי הם חוששים לקיומם. לא עבדנו קשה כדי לבנות לעצמנו רמת חיים טובה, כדי להרוס את הכל באמצעות מדיניות העיצומים נגד רוסיה".
מתחת לבימת הנואמים נתלה שלט גדול בכחול, צבעה של ה"אלטרנטיבה": "מספיק עם המדיניות נגד העם שלכם!". על השלטים בידי המפגינים ניתן היה לקרוא: " פעם היה לנו כבוד וגאווה (שטולץ בגרמנית), היום יש לנו את שולץ", "די לתעמולת ההפחדה של הפוליטיקאים והתקשורת" (נגד רוסיה, א.ב.), "לא לפוליטיקה הזו, כן לעתיד של שלום", וגם מסרים אחרים של ה"אלטרנטיבה" - "דמוקרטיה אמיתית לא סובלת צנזורה" (כנגד החרמת המפלגה, דעותיה ופעיליה), "לא לחובת החיסון, לא עוד התערבות רפואית כפויה" (נגד חיסוני הקורונה). מכיכר רתנאו עברו המפגינים עם משרוקיותיהם ותופיהם לקדם את פניו של שולץ מעבר לגדרות הברזל שהקיפו את "מצודת מארק". "תתחפף מכאן", הם צעקו, "פושע מלחמה" - האשמה שהופנתה גם לעבר נציגי התקשורת, שבאו לכסות את האירוע.
"אתם מימין או משמאל?", אני שואל זוג מפגינים בשנות החמישים המאוחרות לחייהם. "שאלה טובה", עונה לי הבעל, "בעיקרון אנחנו משמאל. מה שמטריד אותנו הוא השאלה, האם אנחנו צריכים לעשות את כל מה שהאמריקנים אומרים לנו, או לפעול למען השלום?". מסר זהה לזה הנשמע מפיהם של אנשי הימין הלאומני-פופוליסטי. "אלטרנטיבה לגרמניה" מבטיחה להמשיך להפגין בכל מקום שבו יופיע הקנצלר.
הם ביצעו קמפיין מחאה יעיל שכזה נגד הקנצלרית מרקל בשנותיה האחרונות. הם גם קוראים להמוני הגרמנים, בעיקר במזרח גרמניה, לחדש את "הפגנות יום שני" - כאותן הפגנות שהביאו לפני מעל ל-30 שנה לנפילת המשטר הקומוניסטי. בסקרי דעת הקהל מתחזק מעמדה של "אלטרנטיבה לגרמניה", מפלגת משברים בהוויתה, והתמיכה בה עולה מ-10% שקיבלה בבחירות הכלליות האחרונות לפני כשנה לבין 12-14%.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו