בכיכר גדולה במרכז קייב, בין מלונות פאר ובתי קפה אופנתיים, ניצבת בדממה אסופה של כלי מלחמה מרוסקים - טנקים, נגמ"שים, תותחים מתנייעים, מערכות נ"מ ומערכות לוחמה אלקטרונית - אנדרטה של מוות בליבה של עיר גדולה שרק לאחרונה החזירה לעצמה את דופק החיים.
בחלק מהכלים המפויחים, שהובאו למקום כדי להרים את מורל האוכלוסייה, פזורים עדיין נעליים ושרידי מדים שרופים למחצה של החיילים הרוסים שמצאו בהם את מותם. מסביב אנשים ממהרים לעבודה, מכוניות מקיפות את הכיכר. קייב עדיין כאן, הרוסים כבר לא.
ארבעה חודשים בדיוק מאז הדהימה רוסיה את העולם ופלשה לאוקראינה, המדינה בת כ-44 מיליון התושבים מסתגלת לשגרת מלחמה שלא ברור מתי תסתיים. בניגוד לכל ההערכות המוקדמות, הצבא האוקראיני המאולתר הצליח לבלום את מכונת המלחמה של פוטין - אך ספק אם יש ביכולתו להכריע אותה. המלחמה אמנם נעלמה מהכותרות ומאזורים רבים ברחבי אוקראינה, אבל היא עדיין משתוללת בעוצמה גדולה בפינות נידחות יותר של המדינה, ומאיימת לחזור ולשטוף את כולה.
אבל עד שזה יקרה - אם בכלל - קייב מדגמנת במיומנות מעטפת דקיקה של שגרה, שמופרעת מפעם לפעם באזעקה ספורדית, במחסום של חיילים חמורי סבר או בערימה של שקי חול באחת מפינות הרחוב, שעל פניהם חולפים באדישות אזרחים שנראה כי כבר אינם מודעים לתפאורת סרט המלחמה שעטפה את חייהם.
רכבת לילה מלביב
הגענו לבירת אוקראינה ברכבת לילית מלביב, כחלק ממשלחת של מועדון 2141 - ארגון מפקדי פלוגות לשעבר בצה"ל, שהחל מפרוץ המלחמה התגייס באופן כמעט מיידי להעניק סיוע הומניטרי לבני העם האוקראיני. זוהי המשלחת החמישית שמוציא המועדון למדינה, ולאחר שאנשיו בליו מאות שעות בקור מקפיא במחנות הפליטים ובמעברי הגבול עם פולין, הפעם הם מבקשים להבין איך נראית המלחמה בתוככי אוקראינה.
"בחורף שהינו במשך שבועות שלמים לצד הפליטים בתורים הבלתי נגמרים במעברי הגבול", מספר רב סרן (במיל') נסים טל, מ"פ בהנדסה הקרבית. "נראה היה שלנחשול האנושי אין התחלה ואין סוף. רבבות פליטים עמדו בתור בכל רגע נתון, בקור שמתחת לאפס, במשך 7, 8 ולפעמים אפילו 10 שעות. עטפנו אותם בשמיכות תרמיות, סיפקנו להם מזון ושתייה חמה, שינענו לראש התור את הקשישים ואת הנכים בכיסאות גלגלים - הכל כדי להקל במקצת על הסבל האנושי הבלתי נתפש".
במרכז קייב, צלקות המלחמה כמעט שאינן מעטרות את הבניינים - אם ניכרת הזנחה כלשהי היא שריד לתקופת הקומוניזים של ברית המועצות ולא לאימפריאליזם הרוסי המתחדש. אך ככל שמתקדמים אל פאתי העיר נפערים הפצעים בקו הרקיע: בניינים הרוסים, תחנות דלק שרופות, גשרים מפוצצים וכמובן מאות רבות של מכשולי טנקים שפרושים לצד הכבישים - עדיין ממתינים לגייסות השריון הרוסיים, אם אלה יעזו בבוא היום לחזור.
רק כאשר עוברים את המרחק ברכב מבינים עד כמה היה הצבא הרוסי קרוב למרכז הבירה האוקראינית. השמות המצמררים ממהדורות החדשות - אירפין, בוצ'ה ופרברים נוספים - רחוקים מליבה הפועם של קייב בערך כמרחק הרצליה או רעננה מלב תל אביב. הגופות כבר אינן פזורות ברחובות והסופרמרקט בבוצ'ה מלא בכל טוב, אבל תור עצום של אנשים מחוץ למרכז לסיוע הומניטרי מזכיר לנו שאנו עדיין באזור מלחמה.
מראות מסרט אימה
בבוצ'ה התחולל אחד ממעשי הטבח המזוויעים ביותר מאז פרוץ המלחמה באוקריאנה: בין 300 ל-450 אזרחים נרצחו בדם קר על ידי חיילים רוסים מתוסכלים זמן קצר יחסית לפני שנסוגו מהאזור. למרות זאת, סיור במה שהיה עד לא מזמן אחד הפרברים האופנתיים של קייב מגלה כי הרוסים, בניגוד לתמונה שהצטיירה בתקשורת, לא זרעו הרס חסר אבחנה. ברחובות שבהם התקדמו טורי השריון ניכר הרס רב, אך בצמוד להם עומדות וילות מטופחות ללא שמץ של שריטה, שהמלחמה - באופן מילולי ממש - פשוט עברה לידן.
רוסטיק, המדריך שמלווה אותנו עוד מלביב, לוקח אותנו למבנה תעשייתי קטן בקצה של רחבה שעליה עדיין ניכרים סימני הזחלים של הטנקים והנגמ"שים. כאן, הוא מסביר, שכנה המפקדה הקדמית של הכוחות הרוסיים בבוצ'ה. בקומה השנייה עינו בזוגות את האוקראינים שנתפסו - אחד היה צופה בחברו עובר התעללות ברוטלית, ולאחר מכן היו שוביהם מחליפים ביניהם את התפקידים. בסוף הסיוט נלקחו השבויים לחצר הקטנה של הבניין - ושם נורו למוות.
כיום, רק כמה זרי פרחים קטנים מעידים בשקט על הזוועה שהתחוללה רק לפני כחודשיים וחצי ממש במקום שבו אנו עומדים. אבל רוסטיק, שהגיע לבוצ'ה מייד לאחר שחרורה מידי הרוסים, שולף סרטון וידאו שצילם בחצר ובו נראות גופות במצב ריקבון פזורות על הקרקע בתנוחות שכאילו נלקחו מסרט אימה.
לתוך שכונות הרפאים
אנחנו נכנסים לרכב ויוצאים בנסיעה קצרה לכיוון אירפין - שם נוסף שעלה לכותרות החדשות בעולם רק לפני חודשים בודדים, גם כן בהקשרים של מוות והרס. ואכן, באירפין ההרס נרחב יותר: כאן כבר ניתן לראות שכונות שלמות שבהן כמעט כל בניין נפגע או נהרס, והן הפכו לאזורי רפאים.
פה ושם פזורות מכוניות מרוסקות שמאות חורים שיצרו רסיסי הפגזים מעטרים את מה שנותר מהן. באחת הדירות ההרוסות, בקומת המרתף, עדיין ניצב עץ חג מולד שהשאירו מאחור הדיירים שנמלטו, ובובה גדולה מוטלת לכודה בין סורגי החלון שבגובה מפלס הרחוב, כמו קורבן נוסף של המלחמה.
אנחנו מטפסים לדירה בקומה הראשונה ומרגישים שאנו חודרים לפרטיותם של דייריה, למרות שכבר מזמן אינם כאן וספק גדול אם אי פעם ישובו אליה. הרצפה מכוסה בשברים ובהריסות, אך במטבח נותרו עדיין שולחן, כיסא אחד, תנור אפיה, כמה סירים וארונות - כולם חשופים לרחוב בדממה כמו מיצג מוזיאוני, מאחר שהחלון התנפץ מהדף אחד הפיצוצים. על בניין סמוך, באחת המרפסות ההרוסות, מישהו תלה את הדגל הצהוב-כחול של אוקראינה.
אנו עומדים לעזוב את שכונת הרפאים, ופתאום שומעים קולות מאחד הבניינים. שני פרצופים מחוייכים של גברים בגיל העמידה מציצים אלינו מהחלון ופותחים איתנו בשיחה באמצעות רוסטיק, שמשמש כמתורגמן. "חזרנו לכאן כי אין לנו מקום אחר ללכת אליו", אומרים סרגיי וסרגיי, תוך שהם מצחקקים כשהם מוסרים לנו את שמותיהם הזהים.
"זה הבית שלנו, המקום שלנו. אבל כל עוד רוסיה תמשיך להתקיים על המפה לא יהיה שלום באוקראינה". בתשובה לשאלה מה הם חושבים על ישראל בהקשר למלחמה, עונים השניים כי הם אסירי תודה על הסיוע ההומניטרי אך מודעים לכך שלישראל יש בעיות רבות משלה.
המלחמה לא נגמרה
בשעות הערב, לאחר שאנו מגיעים לאזור המלון, מופעלים לפתע צופרי האזעקה. הרחובות הומים אדם ותושבי קייב המתורגלים ממשיכים ללכת מבלי להתייחס למטרד הרועש. מערכות ההתראה האוקראיניות פחות מתקדמות מאלה הקיימות בישראל, ואזעקות מושמעות על פני רדיוס של עשרות קילומטרים בכל פעם שהרוסים משגרים טילים או פצצות לאזור.
בעוד כשעתיים, בשעה תשע בערב, ייסגרו המסעדות ומקומות הבילוי, וב-11 תיכנס העיר לעוצר לילה עד לשעה שש בבוקר. איש אינו יודע לתת תשובה משכנעת מדוע העוצר נמשך, ונראה כי האוקראינים דבקים בו בעיקר כדי לשמר את תחושת הדריכות של האוכלוסייה ולהזכיר לעצמם שהם עדיין במלחמה.
אולם למרות שקייב הצליחה להניס את נחשול המשוריינים הרוסי שהתנפץ על פאתיה, ולחזור לסוג מסוים של שגרה, המלחמה באוקראינה נמשכת במלוא עוזה. למעשה, עוצמת הלחימה לא דעכה אלא שעכשיו היא מרוכזת כולה בחזית אחת בדרום מזרח המדינה, במקום בחמישה מאמצים נפרדים שניהלו הרוסים בתחילת הקרבות.
בשיחות סגורות מודים בכירים אוקראינים שכמות האבדות שלהם גדולה מאוד ושהרוסים מפעילים עוצמת אש אדירה במחוזות לוהנסק ודונייצק, שכמוה לא נראתה בתחילת המלחמה באזור קייב. מספרי האבדות שהם נוקבים בהם, שלא לציטוט, מעוררים סימני שאלה מדאיגים בדבר יכולתם להחזיק מעמד לאורך זמן.
מנגד, האומה כולה מגויסת למאבק ההישרדות שלה ולא ניכרת שחיקה כלשהי בכוח העמידה הלאומי של האוקראינים. עתודות כוח האדם גדולות מאוד והנשק ממשיך לזרום מהמערב, גם אם לא תמיד בקצב שאותו היו רוצים לראות מפקדי הצבא והמדינאים בקייב. בנוסף, הרוסים ממשיכים לסבול מבעיות חמורות של מוטיבציה וכוח אדם, ועד כמה שידוע גם מאבדות כבדות.
בערב, בבר של המלון שבו התכנסנו בעקבות העוצר, מעריך קצין מהמשלחת של מועדון 2141 כי הקווים האוקראיניים בדרום מזרח המדינה יחזיקו מעמד, למרות שהמתקפה הרוסית מתנהלת כרגע כמעט ללא בלמים. אני נועץ בו מבט ספקני מעט, ומקווה שהרגע שמעתי הערכה מפוקחת ולא משאלת לב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו