"המלחמה עלולה לא להיגמר": העולים החדשים מאוקראינה מתרגשים אך עצובים

המלחמה באוקראינה כבר הפכה לשגרה, ואינה ממלאת יותר את העמודים הראשונים בעיתונים ואת כותרות המהדורות בטלוויזיה. אף על פי כן, בשטח הלחימה נמשכת באזורים נרחבים במדינה וממשיכה לחולל סבל אנושי. כשתשומת הלב העולמית קטנה יותר, האתגר להמשיך את מאמצי הסיוע דווקא גדל, ועל הרקע הזה הגיעה השבוע לוורשה משלחת מתנדבים של מועדון 2141 - ארגון של מפקדי פלוגות במילואים שהחליטו להתגייס למאמץ ולסייע בהעלאת יהודים מהמדינה.

"זו המשלחת החמישית שלנו וכעת האתגרים שונים אבל לא פחותים", אומר אליאור ("דובצ'ק") דור, מ"פ שריון לשעבר שמנהל את פעילות המועדון. "במשלחות הראשונות סייענו לפליטים - יהודים ולא יהודים כאחד - והיה כאוס לוגיסטי גדול. כ-1.4 מיליון פליטים מאוקראינה זרמו לפולין, אבל בינתיים רבים מהם חזרו לאזורים שבהם הלחימה פסקה, וגם הרשויות הפולניות הצליחו להתארגן יפה ולהקים מחנות מסודרים לפליטים. לכן הפעם אנחנו מתמקדים בסיוע לוגיסטי למבצע העלאת היהודים לארץ".

בשיא מבצע העלייה שהו בוורשה יותר מ-2,000 עולים בו-זמנית, אך לסוכנות היהודית צוות קטן של פחות מעשרה עובדים בעיר. לצד האתגרים הלוגיסטיים מתמודדים אנשי הסוכנות גם עם תשאול העולים וטיפול באלה שבקשות העלייה שלהם נדחות, מאחר שאינם עומדים בתנאי חוק השבות. "אנחנו לא זורקים אף אחד לרחוב, גם אם מתברר שהוא אינו זכאי לעלות לישראל", אומר איש הסוכנות אבי אופיר. "אחוז הסירובים קטן מאוד כי אנו מבצעים תשאול ראשוני כבר באוקראינה, אך כאשר מתברר שמישהו אינו זכאי לעלות לארץ אנו מוצאים לו סידור באמצעות ארגוני סיוע מקומיים שאיתם אנחנו בקשר".

כדי להתמודד עם העומס נעזרת הסוכנות בארגוני התנדבות כמו מועדון 2141. "אין משימה שהיא מתחת לכבודנו - אם צריך גם נעמיס מזוודות על האוטובוסים ונסיע קשישים בכיסאות גלגלים", אומר פטר גיזונטרמן, יליד אוקראינה ולשעבר מ"פ בצנחנים שכיום מנהל חברת נדל"ן גדולה ביוסטון, טקסס, והגיע במיוחד מארה"ב לוורשה כדי לסייע במבצע שמארגן מועדון 2141. "אנחנו חיילים של המטרה הגדולה שהיא לסייע לעולים החדשים".

העולים עצמם מגיעים מכל רחבי אוקראינה - גם ממריופול, לוהנסק והאזורים שבהם עדיין משתוללת לחימה, אבל גם מקייב, מלבוב וממערב אוקראינה הבטוחה יחסית נכון לעכשיו. "קיימת הבנה בקרב העולים שהמלחמה לא הולכת להסתיים בקרוב, שהמצב הזה עלול להימשך שנים ושהלחימה עלולה להגיע לעוד אזורים שכיום שקטים", אומר אופיר.

"אנחנו מחרקיב והעיר שלנו כמעט נהרסה לגמרי במלחמה", מספרים אנדריי ונטליה, זוג עולים חדשים בשנות השישים לחייהם. "במשך שנים חלמנו לעלות לישראל אבל לא יכולנו בגלל נסיבות משפחתיות, ועכשיו, על רקע המלחמה החלטנו להגשים את החלום. מעולם לא ביקרנו בישראל אבל יש לנו משפחה בנוף הגליל ואנחנו כבר מצפים להגיע לשם ולהתחיל חיים חדשים בארץ".