היא בנעלי בית ועם תיק יד קטן. בבושקה במטפחת צבעונית נתמכת במקל, מדדה בכבדות על כביש האספלט הבוצי במעבר הגבול פלנקה. לבדה.
היא חולפת על פני הטור הארוך של המכוניות בצד המולדבי, שממתין שעות ארוכות בשולי הדרך לקבל את פני הפליטים. גם לה בן משפחה מחכה. סוף כל סוף היא מוצאת אותו. הוא מתנפל עליה בחיבוק ואוסף אותה בזריזות לתוך רכבו המקרטע. בחוץ אפס מעלות, גשם, ברד ורוחות. בתוך הרכב מוגן יותר.
אנחנו בפלנקה. נעים להכיר. כואב להכיר. הופך את הבטן להכיר. זהו מעבר הגבול הדרומי בין מולדובה לאוקראינה. כ־100 אלף פליטים עברו בו בשבוע האחרון. בצד האוקראיני פקק של 12 קילומטרים, בצדהמולדבי כמה אוהלים, שתייה חמה, מזון, אוטובוסים ועשרות מתנדבים, מכרים וקרובי משפחה שמחכים שעות בקור העז לבאים.
את האוהל הגדול ביותר הקימו מתנדבי ישראייד, הפורום הישראלי לסיוע הומניטרי. הידיים האוחזות במצלמה ובמיקרופון קופאות, אבל הלב מתחמם ונמלא גאווה ישראלית.
"השארתי את ההורים שלי"
"אנחנו מאודסה", מספרת קריסטינה באנגלית, אוחזת בידיה פעוטה בת שנתיים שמנפנפת בשקית של חטיף. "אני רוצה להודות לכל האנשים הטובים שמגישים לנו כעת עזרה. אנחנו מקווים שהמלחמה תיגמר ונוכל לחזור לבית שלנו. השארתי את ההורים שלי שם, השארתי הכל, את העבודה שלי, הכל", היא משתנקת לרגע וכעת פניה רטובות לא רק מהגשם.
"היו לנו שם חיים יפים וטובים. הגענו לגבול עם הרכב שלנו, אבל זה היה בלתי אפשרי להמשיך לעמוד בפקק, אז עזבתי את הרכב והלכתי שלוש שעות ברגל עם שלושה ילדים קטנים. מכאן אנחנו ממשיכים לקישינב ואז לגרמניה".
היא נכנסת לרכבו של קוסטה, מתנדב מהצד המולדבי, בחור ג'ינג'י גבוה ונמרץ. הוא נוסע ברכבו הפרטי הלוך חזור עד לקישינב, מרחק שעתיים וחצי נסיעה, ומסייע בהעברת פליטים. זאת כבר הפעם השלישית שהוא עושה את זה היום. מתנדב אחר הוא תאמר אבו גאמע, ישראלי מרהט, סטודנט לרפואה במולדובה. "באנו לתרום, אני והחברים שלי, לעזור לסטודנטים, ולכל מי שצריך. לסייע להם להגיע לבתי מלון. אנחנו 24 שעות כאן".
ורה (81) מאודסה חוצה את מעבר הגבול בכיסא גלגלים שדוחפת בתה. דבר ראשון הן מחפשות שירותים. כיסא הגלגלים לא עובר בדלת הכניסה ונותר בחוץ. במסדרון השירותים שני ילדים יושבים על הרצפה הרטובה בסמוך לתנור. קר להם בחוץ, ובאוהלים צפוף ומחניק. הם מפנים את המעבר לוורה, שבקושי רב צועדת כמה צעדים, עד לאחד מתאי בול הפגיעה.
כמו בכל מקום, גם כאן יש מעמדות. האמידים יותר מצליחים לשחד, לעקוף את התור בצד האוקראיני ולעבור עם הרכב. הם מגיעים לקישינב ושוכרים מלון נוח. הבינוניים חוצים את הגבול ברגל, עמדים בתור בגשם זלעפות ועולים בסוף לאוטובוסים או לרכבי מתנדבים. העניים שבהם מגיעים למרכז החירום שהוקם בקישינב, מתלבטים אם ולאן להמשיך הלאה. בתחתית נמצאים הצוענים. באחד האוהלים בפלנקה משפחה עם ילדים, שישנה במעבר הגבול כבר כמה ימים.
בין אלפי הפליטים שזורמים אל הגבול גם יהודים. ההערכה היא שבשבוע האחרון 5,000 יהודים ברחו מאוקראינה דרך מולדובה. נציג של משרד החוץ מסייע במעבר עצמו למי שיש בעיה עם מסמכים.
גם נציג של הסוכנות נמצא כבר שלושה ימים בצד המולדובי, מכוון את כל מי שצריך עזרה, להגיע לבית המחסה שהקימו הג'וינט והקרן לידידות. "יש פה התגייסות של סולידריות בין בני אדם", אומר בני חדד, מנהל מערך העלייה בקרן לידידות, "זה אולי הדבר היחיד שמחמם את הלב פה".
המון יתומים
120 איש יצאו יחד בשני אוטובוסים מקהילת חב"ד באודסה, מתוכם 105 ילדים ו־15 אנשי צוות. בין התינוקות והילדים גם יתומים רבים, חלקם נעדרי מסמכים מסודרים. כך, למשל, לטוביה הקטן בן החודש יש רק צילום של תעודת הלידה שלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו