"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ישראל בחוץ, פלשתין חזק בפנים: מסורות חדשות של אונסק"ו

למיזם "מורשות תרבותיות בלתי מוחשיות" של ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, הוכנסו שתי מסורות חדשות שמנציחות מסורות פלשתיניות • ישראל עדיין לא נמנית עם 140 המדינות שמונצחות בפרויקט

,עודכן
0השמעה
אונסק"ו, צילום: REUTERS

"אמנות הרקמה של פלשתין" היא חלק מעשרות המסורות החדשות שמונצחות ע"יאונסק"ווהיא מצטרפת למסורות פלשתיניות אחרות שכבר מונצחות ע"י הארגון, ובהן "תמר מצוי - ידע, מיומנויות, מסורות ושיטות עבודה", מסורת שמשותפת גם לבחריין, עיראק, ירדן, מצרים ומדינות ערביות נוספות. ישראל, לעומת זאת, מעולם לא התברכה בהנצחה דומה מצד הארגון.

כל מה שצריך לחורף במבצע

אונסק"ו, ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, הוסיף לאחרונה 39 מסורות חדשות למיזם "מורשות תרבותיות בלתי מוחשיות" (Intangible Cultural Heritages, או בקיצור ICH), שמטרתו לקדם ולהנציח את אותן מורשות.

נכנס לרשימה: ריקוד נורה תאילנדי,צילום: AFP

בניגוד לאתרי המורשת הפיזיים של אונסק"ו (UNESCO World Heritage Sites), שמרבים לראות ברחבי העולם, המורשות הבלתי מוחשיות כשמן כן הן - ידע, מסורות, מנהגים, אירועים, אמנויות, ביטויים ואף מתכונים המועברים מדור לדור ולעיתים גם בעל פה. מורשות אלה מהוות נדבך היסטורי לא פחות משמעותי, ויש שיגידו אף יותר, מכל האתרים והמיקומים הגיאוגרפיים שהארגון משמר.

קליגרפיה ערבית בעיראק,צילום: AFP

רשימת המורשות התרבותיות העדכניתכוללת לא מעט מדינות שזכו לייצוג בפעם הראשונה בתולדותיהן, ובהן קונגו, דנמרק, איי סיישל, מיקרונזיה, איסלנד ואחרות. בסך הכול כוללת הרשימה 630 רשומות מ-140 מדינות, אולם ישראל אינה נמנית עימן.

בין המורשות החדשות אפשר למצוא ציד פטריות כמהין באיטליה; תיפוף, ריקוד ושירה של האינואיטים (עם אסקימוסי) בגרינלנד (טריטוריה של דנמרק); את ה"ג'ומו" - המרק המסורתי של האיטי; ריקוד רומבה קונגולזי; ריקוד נורה תאילנדי; שירי עם מלטזיים; מוזיקת פיג'ירי מבחריין; מוזיקת גמלאן מאינדונזיה; ריקוד מוטיה (Moutya) מאיי סיישל; פאסיו - סגנון מוזיקלי מאקוודור; קליגרפיה (אמנות כתיבה קישוטית) ערבית של כמה מדינות ערביות ומזרח-תיכוניות; טבורידה - אמנות רכיבה על סוסים מרוקאית; פאלאק - מוזיקת פולקלור מטג'יקיסטן; מסורת תהלוכות הפרחים של הולנד, וגם את אמנות הרקמה של פלשתין.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר