לא רק יהודים: הדתות והתרבויות שגם בהן צמים - ומדוע?

עבור רוב הישראלים, המילה "צום" מעלה באופן מיידי את המחשבה על יום כיפור או תשעה באב - ימים של חשבון נפש, כפרה על חטאים ואבל לאומי. כמובן שאנחנו יחודיים, אך ההימנעות ממזון ומשקה היא לא רק נחלת היהדות אלא אחת הפרקטיקות העתיקות והנפוצות ביותר באנושות. ממישורי הודו, דרך מסגדי המזרח התיכון ועד לכנסיות באירופה, מיליארדי בני אדם משלבים ימי צום בשגרת חייהם, כשלכל תרבות מושגים, חוקים ומטרות רוחניות משלה. 

האסלאם: חודש הרמדאן - צמים ביום, אוכלים בלילה

במהלך חודש הרמדאן, החודש התשיעי בלוח השנה ההיג'רי, מקיים העולם המוסלמי את אחד מחמשת עמודי האסלאם - הצום (סום). בניגוד לצום הרציף ביהדות, הצום המוסלמי הוא מחזורי ומתקיים מדי יום לאורך חודש שלם, החל מרגע הזריחה ועד שקיעת החמה. במהלך שעות האור חל איסור מוחלט על אכילה, שתייה (כולל מים), עישון ויחסי מין. היעד המרכזי של הצום המוסלמי, כפי שמתואר בקוראן, הוא הטמעת התאקווה – מושג שפירושו מודעות אלוהית, יראת שמיים וריסון היצרים. 

הנצרות: הימים שבהם הבשר מחוץ לתחום

בנצרות, הצום המרכזי מתקיים במהלך תקופת "התענית" (Lent), שנמשכת 40 ימים, עד חג הפסחא, ומנציחה את שהותו של ישו במדבר. אולם, קיים הבדל משמעותי בין הזרמים השונים בדרך שבה מיושם הצום:

בכנסייה הקתולית: הצום מתמקד בעיקר בוויתור סלקטיבי ובהתנזרות מבשר בימי שישי וביום "רביעי של האפר" (Ash Wednesday). בשנים האחרונות מעודדים כהני דת רבים לקחת על עצמם "צום מודרני" - הימנעות משימוש ברשתות חברתיות, מאלכוהול או ממתוקים, ככלי לחזרה בתשובה ולתמיכה במעשי צדקה.

בכנסייה האורתודוקסית: הגישה מחמירה בהרבה. תקופת "התענית הגדולה" כוללת הימנעות כמעט מוחלטת ממוצרים מן החי (בשר, דגים, חלב וביצים) ולעתים אף משמן ויין, לאורך שבועות רצופים, מתוך כוונה לזכך את הגוף והנפש לקראת חג הפסחא.

הינדואיזם: צום קבוע פעם בחודש, ובאירועים מיוחדים

בתרבות ההינדית, הצום מכונה אופוואסה (Upavasa), מונח שפירושו המילולי הוא "לשבת קרוב [לאל]". הצום מבוצע לרוב כחלק מוראטה (Vrata) - נדר דתי אישי או קהילתי.

הצום ההינדי אינו אחיד: מאמינים רבים צמים בימים קבועים במחזור הירח, כמו יום ה"אקאדשי" (היום ה-11 לכל מחזור ירחי, המוקדש לאל וישנו), או במהלך פסטיבלים מרכזיים כמו נברטרי ומהא שיבראטרי בהודו. ישנם צומות שבהם נמנעים מאוכל לחלוטין, ואחרים שבהם מותר לאכול פירות, שורשים ומוצרי חלב בלבד.

בודהיזם: אין אוכלין משעת צהריים (מזון מוצק)

הסיפור הבודהיסטי מציג גישה ייחודית לצום, ואינו מעודד צום מלא של הרעבה, אך מקיים פרקטיקה של הימנעות תזונתית, בכל יום. לפי חוקי הנזירות, נזירים ונזירות בודהיסטים מנועים מאכילת מזון מוצק משעת הצהריים (חצות היום) ועד לזריחת השמש למחרת. מטרת ההגבלה היא לשמור על גוף קל, לעדן את התשוקות ולמנוע כבדות המפריעה לשעות הרבות של המדיטציה.

ימי האופוסאת'ה: בימים אלו (ימי הירח המלא והחדש), גם מאמינים שאינם נזירים מקבלים על עצמם את עיקרי הצום החלקי הזה, כאמצעי לתרגול משמעת עצמית והיטהרות רוחנית.