האיש ששרד תשעה ימים במנהרה החשוכה בנפאל

סנג'אי סאה, בן 30, עבד כמנהל עבודה מכני בתחנת כוח הידרואלקטרית בנפאל במשך יותר משלוש שנים. בסוף אוגוסט, בעקבות קריסת קרחון בהרי ההימלאיה, פקד שיטפון הרסני את האזור וסאה נלכד בתוך מבנה התחנה, שנבנה עמוק בתוך ההר.

במשך תשעה ימים הוא נותר במנהרה החשוכה, ללא מזון. הוא שרד לאחר ששתה מי שיטפונות ומים שחלחלו מסלעי ההר. בראיון בלעדי לסוכנות הידיעות רויטרס, לאחר ששוחרר מבית החולים, הוא סיפר על הימים שבהם לא ידע אם ייצא מהמקום בחיים.

לדבריו, הוא חשש לפגוע בעיניו בחשכה ובשברי ההריסות, ולכן השאיר אותן עצומות במשך שעות ארוכות.

"לא היה שום דבר שהעיניים שלי יכלו לראות. רוב הזמן השארתי אותן עצומות. פחדתי שאם אחליק או אפגע במשהו בטעות, אני עלול לפצוע את העיניים", סיפר. "אחרי שעשיתי את זה שוב ושוב, אפילו לפתוח את העיניים הפך להיות קשה".

"מה הטעם לוותר כל כך מהר?"

כשהייאוש החל להשתלט עליו, סאה פנה לתפילה ולמנטרות המזוהות עם מאמיני קרישנה. "גם אם הייתי צריך למות, חשבתי - מה הטעם לוותר כל כך מהר? אז המשכתי לקרוא בשם האל ולומר את המה מאנטרה", סיפר. "המה מאנטרה נתנה לי תחושה אחרת, כמעט חוויה רוחנית. לא פחדתי. במקום זאת, הרגשתי רגוע ושליו".

סאה, אב לילדה בת שנתיים, סיפר כי המחשבה על משפחתו סייעה לו להחזיק מעמד. "בהתחלה הייתי בטוח שיבוא חילוץ. גם ככל שהימים עברו, הביטחון הזה נשאר. המשכתי לומר לעצמי שאני לא לבד. יש לי משפחה, והם ודאי סובלים מאוד בחוץ".

"המחשבה עליהם נתנה לי כוח והעלתה את המורל שלי. גם אם נועדתי למות, חשבתי, מה הטעם לוותר בפאניקה? אז המשכתי להתפלל ולקרוא בשם האל".

"הרגשתי כאילו אני חי בעולם אחר"

סאה סיפר כי איבד לחלוטין את תחושת הזמן. הוא העריך שעברו יומיים או שלושה בלבד, אך גילה לאחר החילוץ כי שהה במקום כעשרה ימים.

"איבדתי לחלוטין את תחושת הזמן והרגשתי כאילו אני חי בעולם אחר", אמר. "הניחוש שלי היה שעברו רק יומיים או שלושה. הייתי בהלם כשגיליתי שעברו למעשה עשרה ימים".

החושך וההריסות הקשו עליו לנוע. הוא נתקל בחפצים, נחתך ונשרט, ושברי גופי תאורה וחפצים אחרים נפלו סביבו ואף חדרו לכפות רגליו.

לדבריו, השיטפון שינה לחלוטין את המקום שהכיר היטב לפני האסון.

"לפני השיטפון הכרתי כל חלק בו ויכולתי ללכת עמוק פנימה בלי קושי. אבל אחרי השיטפון, המבנה כולו השתנה. ציוד נסחף, ארגזים היו פזורים בכל מקום, קירות קרסו וההריסות יצרו תלוליות ובורות. ההיכרות שלי עם המנהרה כבר לא הייתה שימושית".

"החלטתי להישאר במקום שבו חשבתי שהכי בטוח"

בתחילה ניסה סאה לנוע בתוך המנהרה, אך הבין שתנועה עלולה לגרום לו להילכד במקום מסוכן יותר.

"בהתחלה ניסיתי להסתובב, אבל כשהבנתי שאני עלול להילכד במקום קשה עוד יותר, חזרתי לאחור ונשארתי במקום שבו חשבתי שהכי בטוח", סיפר. "זה המקום שבו מצאו אותי בסופו של דבר. אחרת, אני לא יודע מה היה קורה לי".

בשעות שלפני החילוץ החל לשמוע קולות מבחוץ. "ידעתי שהם יבואו. ידעתי שיתחיל מבצע חילוץ", אמר. "יכולתי לשמוע רעשים, כמו רעש של תופים. ביום שבו חולצתי, וכ-10 עד 12 שעות לפני כן, כשהכול קצת נרגע, התחלתי לשמוע קולות מבחוץ".

"יכולתי לשמוע את המחפרים עובדים ואת רעש הסולמות. יכולתי לשמוע בבירור אנשים שעובדים. זה נתן לי תקווה אמיתית", אמר.

"הדבר העצוב מכול"

סאה לא היה האדם היחיד שנלכד במנהרה. קביר מהרז'אן, בן 45, שהה גם הוא במקום ואושפז לאחר החילוץ כשהוא סובל מפציעות קשות יותר. סאה סיפר כי פגש אותו זמן קצר לפני שהשיטפון פגע במבנה.

"לשנינו נשאר מעט זמן ועלינו למעלה במקום לרדת למטה. האמנו שגם אם יגיע שיטפון גדול, הוא לא יגיע לגובה כזה. הגענו לקומה השישית כשהמים החלו להיכנס מלמטה. תחילה הגיע לחץ האוויר, ואז המים עצמם. נפרדנו בתוך הכאוס. הטלפון הנייד שלי נסחף. אני לא יודע לאן קביר הגיע", סיפר.

סאה חולץ ביום שבו ההינדים ציינו את לידתו של קרישנה, אחת הדמויות המרכזיות בדתם. הוא שרד, אך לדבריו, חלק מהאנשים שלהם המליץ להתפנות מהמנהרה הצליחו לצאת ממנה - אך נסחפו בשיטפון. "זה החלק העצוב מכול", סיכם.