רבים רגילים לראות בעישון "פעילות חברתית" שמפגישה בין אנשים בהפסקות בעבודה או מחוץ למקומות בילוי. מחקר נרחב שנערך באירופה והוצג לאחרונה בכנס החברה הנשימתית האירופית (ERS) בברצלונה, מציג תמונה הפוכה לחלוטין: לדברי החוקרים, עישון אינו מפחית בדידות, ואף מוביל לעלייה בבידוד החברתי.
את המחקר הוביל ד"ר קיר פיליפ, מומחה למחלות של מערכת הנשימה והריאות, המגיע מהמכון הלאומי ללב וריאות בקולג' האימפריאלי בלונדון, בריטניה. לדבריו, בעוד שההשפעות הרעות של העישון על הבריאות הגופנית מוכרות היטב, מעט מאוד מחקרים בחנו כיצד העישון משפיע על הבריאות החברתית שלנו.
"מחקרים קודמים הציעו שבדידות מובילה לעישון, אך כמעט ולא נבחנה השאלה אם העישון עצמו גורם לבדידות", הסביר ד"ר פיליפ בכנס. הוא ציין כי למרות שסיגריות נתפסות לרוב כעניין חברתי, רופאים רואים שוב ושוב כיצד מטופלים הסובלים ממחלות הקשורות לעישון הופכים לבודדים ומבודדים יותר מחברת בני אדם.
התוצאה - בדידות והזנחה
כדי לבדוק זאת, החוקרים ניתחו נתונים של יותר מ-50,000 משתתפים מ-15 מדינות שונות, שלקחו חלק בסקר הבריאות והזקנה באירופה (SHARE). החוקרים מדדו את תחושת הבדידות של המשתתפים בעזרת שאלון מיוחד (סולם UCLA), הבודק באיזו תדירות אדם מרגיש שחסרה לו חברה, שהוא מרגיש מוזנח או מבודד מאחרים.
צוות המחקר השווה בין אנשים שמעשנים באופן פעיל לבין כאלה שאינם מעשנים, וחזר אליהם עם אותן השאלות כעבור שנתיים. הגיל הממוצע של המשתתפים עמד על 67, כאשר כ-22% מהם היו מעשנים בתחילת המחקר, ולכ-48.5% היו יותר משתי מחלות כרוניות (מחלות ממושכות ונמשכות).
מתוצאות המחקר עולה כי מעשנים היו בודדים יותר בהשוואה לאנשים שלא עישנו. הממצא הזה נשאר נכון גם לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון גורמים נוספים שעשויים להשפיע, כמו גיל או מגדר. בנוסף, לדברי החוקרים, אנשים שעישנו חוו במהלך השנתיים עלייה גדולה יותר ברמת הבדידות שלהם לאורך זמן, בהשוואה לאלה שלא עישנו. החוקרים מציינים כי הבדלים אלה היו עקביים ברחבי אירופה, עם שינויים קלים בלבד בין אזורים שונים.
"עישון קשור לעלייה בבדידות אצל אנשים מבוגרים, מה שמראה כי הוא עלול להזיק לבריאות הפסיכוסוציאלית (הרווחה הנפשית והחברתית של האדם) בנוסף להשפעות הגופניות", ציין ד"ר פיליפ.
מדוע העישון גורם לריחוק חברתי?
לדברי ד"ר פיליפ, ישנם כמה הסברים אפשריים לכך שעישון מוביל לבדידות. מנגנון אחד הוא שמחלות הקשורות לעישון מחמירות בהדרגה ומגבילות את יכולת התנועה של האדם, מה שמקשה עליו לצאת מהבית ולהשתתף בפעילויות חברתיות.
סיבה נוספת קשורה לנורמות החברתיות (כללי ההתנהגות המקובלים בחברה) סביב עישון. איסורי עישון במקומות ציבוריים, כמו גם הגבלות לא רשמיות על עישון בבתים פרטיים, הופכים את המקומות הללו לפחות מזמינים עבור מעשנים - דבר שעלול לצמצם את ההזדמנויות שלהם למפגשים חברתיים.
ד"ר פיליפ מאמין כי השלב הבא הוא לשנות את התפיסה הציבורית בנושא: "עישון אינו דבר חברתי; המחקר שלנו מראה שהוא מוביל לעלייה בבידוד חברתי ובבדידות. הפצת המסר בדרכים שונות, מפילוסופיית המועדונים והפאבים ועד למדיניות ציבורית, תהיה קריטית - חייבים להבהיר את ההשלכות הפסיכוסוציאליות של העישון".
פרופסור דס קוקס, חבר במועצה המייעצת של החברה הנשימתית האירופית ופרופסור קליני באוניברסיטת דבלין שבאירלנד, שלא היה מעורב במחקר, התייחס לממצאים: "מדובר במידע חשוב עבור אנשים שמעשנים. חיוני לתמוך באנשים שרוצים להיגמל מבלי להטיל עליהם סטיגמה (התייחסות שלילית או גנאי חברתי). ממצאים אלה מראים כי בנוסף לנזק הגופני, העישון פוגע גם בהיבטים חברתיים ונפשיים. יש להתמודד עם הרעיון שעישון הוא 'חברתי', שכן הראיות מראות בדיוק את ההפך".
פרופ' קוקס סיכם ואמר כי מאחר שבדידות מוכרת כיום כאחת מאתגרי בריאות הציבור המרכזיים של זמננו, המחקר מסמן את העישון כגורם סיכון משמעותי לבדידות - אך כזה שקיימים עבורו טיפולים יעילים. לדבריו, יש לעשות כל שניתן כדי לסייע למעשנים להיגמל ולמנוע מצעירים להפוך למכורים לניקוטין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו