האמנית היפנית הנודעת יאיוי קוסאמה, שהפכה את ההזיות שחוותה ליצירות אמנות ונודעה בציוריה המכוסים באינספור נקודות ובמוטיב הדלעת המזוהה עמה, הלכה לעולמה בגיל 97. כך דווח היום (חמישי) בסוכנות הידיעות רויטרס.
בהודעה שפורסמה באתר הרשמי של קוסאמה נמסר כי היא מתה ב-14 באוגוסט. סיבת מותה לא פורסמה.
קוסאמה נולדה ב-1929 בעיר מצומוטו שביפן והחלה לחוות כבר בילדותה הזיות חזותיות שכללו הבזקי אור, נקודות ופרחים. המראות האלה, שלדבריה המשיכו ללוות אותה גם בגיל מבוגר, הפכו עם השנים לחלק מרכזי בשפה האמנותית שלה.
בגיל 27 עזבה את יפן ועברה לניו יורק, לאחר שחשה כי החברה היפנית השמרנית מגבילה אותה. היא הגיעה לארה"ב בסוף שנות ה-50 ובתוך שנים השתלבה בסצנת האוונגרד של ניו יורק, לצד אמנים שיהפכו לכמה מהשמות הגדולים ביותר באמנות המודרנית.
בשנות ה-60 יצרה ציורים, פסלים ומיצגים, השתתפה בפעילות נגד מלחמת וייטנאם וקיימה אירועי אמנות פרובוקטיביים. עבודתה התפתחה במקביל לזו של אמנים כמו אנדי וורהול, ולפי דיווחים אף השפיעה על כמה מבני דורה.
החדרים שהפכו לתופעה עולמית
אחת מפריצות הדרך החשובות בקריירה שלה הגיעה ב-1965, אז יצרה את "Infinity Mirror Room – Phalli's Field", הראשון בסדרת "חדרי האינסוף". באמצעות מראות וחזרה אינסופית לכאורה על צורות, הפכה קוסאמה את הדפוסים שהופיעו בציוריה לחוויה שבה הצופה עצמו נכנס אל תוך היצירה. במהלך הקריירה יצרה יותר מ-20 חדרי מראות שונים.
עשרות שנים לאחר מכן הפכו החדרים הללו לתופעה של ממש בעידן הרשתות החברתיות. תערוכות שלה נמכרו מראש, מבקרים עמדו בתורים ארוכים כדי להיכנס למיצגים והצילומים מתוך החללים האינסופיים הפכו לוויראליים. בתערוכה באטלנטה ב-2018, למשל, כל הכרטיסים המוקדמים נמכרו והביקוש היה כה גדול עד שהמוזיאון צירף אלפי חברים חדשים.
לצד חדרי המראות, הדלעות המכוסות בנקודות הפכו לאחד מסימני ההיכר המפורסמים ביותר שלה. הקשר של קוסאמה לדלעות החל כבר בילדותה: משפחתה עסקה בגידול ובמכירת זרעים, והיא סיפרה כי נמשכה לצורתן יוצאת הדופן של הדלעות שראתה בשדות. המוטיב הופיע בעבודותיה כבר בסוף שנות ה-40 וליווה אותה במשך עשרות שנים.
מבית החולים לסטודיו - מדי יום
לצד הצלחתה המקצועית, קוסאמה דיברה בפתיחות על התמודדותה הנפשית. לאחר שחזרה ליפן בשנות ה-70, היא אשפזה את עצמה מרצונה בבית חולים פסיכיאטרי בטוקיו בסביבות 1977 – ושם התגוררה במשך עשרות שנים. האשפוז לא הפסיק את עבודתה. מדי בוקר הייתה יוצאת מבית החולים ונוסעת לסטודיו הסמוך, שם המשיכה לצייר וליצור.
"אני עדיין רואה הזיות, גם עכשיו", סיפרה ב-2017. היא תיארה כיצד נקודות מופיעות בעיניה בכל מקום – על בגדיה, על הרצפה, על חפצים, בבית ועל התקרה – ואז, לדבריה, היא מציירת אותן.
עם השנים התרחבה עבודתה הרבה מעבר לציור: היא יצרה פסלים, מיצבים, סרטים ואף כתבה רומנים ושירה. עבודותיה הוצגו במוסדות מרכזיים בעולם, בהם המוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA) ומוזיאון ויטני בניו יורק. היא גם שיתפה פעולה עם עולם האופנה, ובין היתר יצרה שיתופי פעולה בולטים עם בית האופנה לואי ויטון.
קוסאמה זכתה במהלך חייה בשורה של פרסים ועיטורים. ב-2016 הוענק לה "עיטור התרבות" של יפן, אחד מאותות הכבוד היוקרתיים במדינה. גם בשנותיה האחרונות המשיכו תערוכות שלה למשוך קהל ברחבי העולם.
גם הקהל הישראלי זכה להיחשף לעבודתה מקרוב: רטרוספקטיבה רחבת היקף של קוסאמה הוצגה במוזיאון תל אביב לאמנות בשנים 2021-2022, כחלק מתערוכה בינלאומית נודדת של יצירותיה.
כך, האמנית שהפכה חוויות נפשיות קשות ודימויים שחזרו בהזיותיה לשפה אמנותית המזוהה עמה בכל העולם, המשיכה ליצור כמעט עד סוף חייה - קריירה שנמשכה יותר משבעה עשורים והפכה אותה לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם האמנות העכשווית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו