האיש עם משקפי השמש שהטריף את רומא: איטליה נפרדת מאגדה אולימפית

האצן האיטלקי ליביו ברוטי, שזכה במדליית הזהב בריצה ל-200 מטרים באולימפיאדת רומא 1960 והפך לאחד מסמליה הגדולים של האתלטיקה האיטלקית, הלך לעולמו בגיל 87. ברוטי, שנולד בטורינו ב-1939, נחקק בזיכרון הספורטיבי בארצו בעיקר בזכות הופעתו המרשימה לעיני הקהל הביתי במשחקים האולימפיים שנערכו בבירת איטליה.

ברוטי הגיע לאולימפיאדת רומא כשהוא בן 21 בלבד וסטודנט לכימיה, אך במהלך המשחקים הפך לאחת הדמויות המזוהות עמם. לצד יכולותיו על המסלול, הוא משך תשומת לב גם בשל הופעתו יוצאת הדופן לתקופה: ברוטי נהג להתחרות כשהוא מרכיב משקפי שמש כהים וגורב גרביים לבנים, מראה שהפך עם השנים לחלק בלתי נפרד מהדימוי שלו.

שיאו הגיע בתחרות ל-200 מטרים ב-3 בספטמבר 1960. ברוטי לא נחשב למועמד המובהק היחיד לזהב, כאשר במוקד תשומת הלב עמדו גם האצנים האמריקנים, ובראשם ריי נורטון. אלא שמול הקהל הביתי סיפק האיטלקי את תחרות חייו. בחצי הגמר הוא עצר את השעון על 20.5 שניות והשווה את שיא העולם שהיה קיים באותה עת.

שעות ספורות לאחר מכן שב ברוטי למסלול לגמר הגדול. גם הפעם הוא קבע 20.5 שניות וחצה ראשון את קו הסיום, לפני האמריקני לסטר קרני והצרפתי עבדולאיי סיי, שזכו בכסף ובארד בהתאמה. ברוטי הקדים את קרני בעשירית השנייה והשלים בתוך שעות ספורות שתי ריצות שבהן השווה את שיא העולם.

הניצחון הפך לאחד הרגעים הזכורים של אולימפיאדת רומא. הקהל המקומי באצטדיון האולימפי חגג את זכייתו של האצן הצעיר, והתמונה של ברוטי עם משקפי השמש הכהים חוצה ראשון את קו הסיום הפכה עם השנים לאחת המזוהות עם הספורט האיטלקי של התקופה. בתיאורים מאותו ערב אף סופר כי צופים נרגשים הציתו את תוכניות התחרות מנייר שהחזיקו בידיהם, והלהבות ביציעים ליוו את חגיגות הניצחון באצטדיון.

לזכייה הייתה גם משמעות היסטורית. מאז נכנסה ריצת ה-200 מטרים לתוכנית האולימפית ב-1900, אף אצן אירופי לא זכה במדליית הזהב במקצה. ברוטי היה הראשון שעשה זאת ושבר את השליטה הצפון-אמריקנית בתחרות, תוך שהוא מעניק לאיטליה הישג ביתי באחד ממקצי הספרינט היוקרתיים במשחקים. תוצאת ה-20.5 שניות שקבע ברומא נותרה שיא עולם משותף, ולא שיא שבו החזיק לבדו.

ההצלחה ברומא הייתה גולת הכותרת של קריירה ארוכה ומצליחה. ברוטי זכה ב-14 תארים לאומיים באיטליה בריצות ל-100 ול-200 מטרים וייצג את ארצו בשלוש מהדורות של המשחקים האולימפיים - רומא 1960, טוקיו 1964 ומקסיקו סיטי 1968. לצד הישגיו האישיים, הוא היה במשך שנים מהפנים הבולטות של האתלטיקה האיטלקית בתקופה שבה המדינה ניסתה לבסס את מעמדה במקצי הספרינט הבינלאומיים.

לאחר המשחקים ברומא התקשה ברוטי לשחזר את ההישג האולימפי. בטוקיו 1964 הגיע לחצי הגמר ב-200 מטרים, ובמקביל היה חלק מנבחרת השליחים האיטלקית ל-100X4 מטרים. הוא המשיך להתחרות לאורך שנות ה-60, עד שפרש ממסלול הריצה ב-1969.

גם עשרות שנים לאחר פרישתו נותר ברוטי דמות מוכרת ומוערכת בספורט האיטלקי, וזכייתו ברומא המשיכה להיחשב לאחד הרגעים הגדולים בתולדות האתלטיקה במדינה. ביטוי למעמדו ניתן ב-2006, כאשר נבחר לשאת את הדגל האולימפי בטקס הנעילה של אולימפיאדת החורף שנערכה בעיר הולדתו, טורינו.

בעקבות פטירתו פרסם נשיא איטליה, סרג'ו מטרלה, הודעת השתתפות בצער והתייחס לברוטי כדמות מרכזית בהיסטוריה של הספורט האיטלקי. מותו חותם את סיפורו של אחד האתלטים הבולטים שצמחו במדינה, שהניצחון שלו לעיני הקהל הביתי ברומא נותר, יותר משישה עשורים לאחר מכן, אחד הרגעים הזכורים של איטליה במשחקים האולימפיים.