"משנים את שמם בטפסים": העדויות הקשות על האנטישמיות בבתי החולים באוסטרליה

מאז טבח 7 באוקטובר מתמודדת הקהילה היהודית באוסטרליה עם גל חסר תקדים של אנטישמיות. לצד ההפגנות, השחתת בתי הכנסת והאיומים על יהודים, מתפתחת שם בשנתיים האחרונות גם תופעה מטרידה נוספת: יותר ויותר יהודים חוששים להגיע לבתי חולים ולקבל טיפול רפואי, מחשש שיופלו לרעה בידי אנשי צוות המזוהים עם עמדות אנטי-ישראליות. השבוע הנושא עלה לכותרות בעקבות תחקיר נרחב שפרסם העיתון ה״אוסטרליאן״, המתאר תרבות אנטישמית שהתפשטה במערכת הבריאות במדינה מאז הטבח.

אך עבור שרון סטוליאר, מיילדת ואחות לשעבר, חוקרת, סופרת ופעילה במאבק באנטישמיות במערכת הבריאות, מדובר במציאות שהיא מתעדת כבר כמעט שלוש שנים. ״עוד באוקטובר 2023 התחילו לפנות אליי נשים יהודיות בהיריון״, היא מספרת ל״היום״. ״הן שאלו אותי אם בטוח ללדת בבית חולים, ורצו לדעת אם אני מכירה רופאים או מיילדות יהודים, או לפחות כאלה שאינם אנטישמים. באותו שלב הבנתי שקורה כאן משהו שלא ראינו בעבר״.

סטוליאר עבדה כעשרים שנה כאחות וכמיילדת, לימדה באוניברסיטה, השתתפה במחקרים וכתבה ספר על לידה וטראומת לידה, וצברה במקביל קהל עוקבים גדול ברשתות החברתיות. עם פרוץ המלחמה הפכה הפלטפורמה שלה למוקד שאליו זרמו מאות פניות של יהודים שחיפשו אוזן קשבת. ״התחילו להגיע סיפורים שחזרו על עצמם״, היא אומרת.

״נשים סיפרו שטופלו בקרירות, שהתעלמו מהן כשצעקו מכאב, שלא קיבלו משככי כאבים, או שניסו שוב ושוב להחדיר להן עירוי, הרבה מעבר למה שמקובל מבחינה מקצועית. קשה להוכיח כל מקרה בנפרד, אבל כשאתה רואה מאות עדויות שמצטברות לאותה תמונה, אתה מבין שיש כאן בעיה״.

לדבריה, גם אנשי צוות רפואי יהודים החלו לפנות אליה. ״רופאים, אחיות ומיילדות סיפרו לי על עמיתים שהגיעו לעבודה עם כאפיות, סיכות וסמלים פרו-פלשתיניים, ואף עם קעקועים פרו-פלשתיניים. אחרים דיווחו על בידוד מקצועי, הדרה ונידוי״. אך העדויות לא הסתכמו בהופעה החיצונית. ״קיבלנו דיווחים על רופאים ששיתפו ברשתות החברתיות נאומים של היטלר, תכנים אנטישמיים, צלבי קרס, מגן דוד מגואל בדם, תמיכה בפרופגנדה של חמאס ואפילו שביעות רצון מהאלימות נגד אוהדי מכבי תל אביב באמסטרדם. כשאנשים כאלה עובדים במערכת הבריאות, קשה לצפות ממטופלים יהודים להרגיש בטוחים״.

בדצמבר 2023 הייתה סטוליאר חלק מקבוצה קטנה של רופאים ואנשי צוות רפואי שפעלה מול הרשויות לקידום אימוץ הגדרת האנטישמיות של IHRA במוסדות הבריאות. מדובר בהגדרה שגיבשה הברית הבינלאומית לזיכרון השואה, שאומצה על ידי עשרות מדינות ומוסדות בעולם וכוללת בין היתר את שלילת זכות קיומה של מדינת ישראל כביטוי של אנטישמיות. בהמשך הקימו חברי הקבוצה באופן רשמי את AZHA, הברית הציונית של אנשי מקצועות הבריאות באוסטרליה, שהחלה לתעד מקרים ולהגיש תלונות רשמיות. אלא שלדבריה, הפעילות גבתה ממנה מחיר אישי כבד.

״בפברואר 2024 התחילו להגיש נגדי תלונות מקצועיות בטענה שאני איסלאמופובית. הפסקתי לספור אחרי חמש עשרה תלונות, כמה מהאחרונות בהן חייבו אותי למסור תגובה מפורטת לפיקוח המשרדי. האשימו אותי בתמיכה ברצח עם, קיבלתי איומים ברצח ובאלימות מינית, נאלצתי לעזוב את האוניברסיטה שבה למדתי לדוקטורט, והפסקתי לקבל הזמנות לכנסים ולפודקאסטים מקצועיים, רק בגלל שאני תומכת בישראל״. סטוליאר מספרת כי הותקפה גם על רקע היותו של בעלה יהודי וישראלי לשעבר.

אף שאינה יהודייה, סטוליאר אומרת שהמאבק הפך עבורה אישי. ״כשלמדתי על השואה תמיד אמרתי לעצמי שאילו חייתי אז, הייתי מסתירה יהודים. אחרי 7 באוקטובר, כששמעתי אנשים אומרים ׳צריך לשלוח את היהודים לגז׳, וב-9 באוקטובר שמעתי מפגינים מול בית האופרה בסידני קוראים ׳לגז את היהודים׳ ו׳לעזאזל עם היהודים׳, הבנתי שזה הרגע שלי לעשות את הדבר הנכון״.

לדבריה, הנזק המרכזי הוא אובדן האמון. ״כיום יהודים שואלים אותי אם אני מכירה רופא יהודי, או לפחות רופא שאינו אנטישמי. אנשים אמרו לי שאם יקבלו התקף לב הם יחששו להגיע לבית החולים. חולי סוכרת וחולים כרוניים דוחים טיפולים מתוך פחד, ופעמים רבות אי אפשר להוכיח שקיבלו טיפול מפלה. כבר לא מדובר בגבולות של ויכוח פוליטי, זו סכנה לבריאות״.

אחת המטופלות שחוו חוויה טראומטית היא אורית ברנד, תושבת מלבורן ילידת כפר סבא. ברנד הגיעה לבית החולים בעקבות כאבי גב, אך במהלך הטיפול הרגישה שמשהו אינו כשורה. היא שוחחה עם אשת הצוות הרפואי שטיפלה בה וסיפרה לה שהיא מישראל, ומאחר שזו חבשה כיסוי ראש, היא אף פנתה אליה בערבית.

״אין לי שום בעיה עם אף אדם בגלל הדת או הלאום שלו, ולכן גם לא חששתי לספר שאני מישראל ולדבר עם האחות בערבית. אבל פתאום, במהלך בדיקת הדם, הרגשתי שהיא ממש מכאיבה לי, כאילו היא מחטטת לי בווריד״.

ברנד מספרת כי בעבר עברה טיפולים רפואיים רבים, ובהם גם טיפולי פוריות, ולכן היא מכירה היטב את גופה. ״מתלמדים תמיד אהבו להתאמן עליי, כי קל מאוד למצוא את הוורידים שלי. כשהיא ניסתה להחדיר את הקנולה הרגשתי שהיא פשוט מחטטת בווריד. זה לא הרגיש כמו טעות, היא פשוט גרמה לי לכאב במכוון״.

ברנד דרשה להביא איש צוות אחר, והוא אכן מצא מיד את הווריד והחדיר את הקנולה ללא קושי. בהכנה לבדיקת MRI היא נתקלה שוב באותה אשת צוות רפואי ודרשה שמישהו אחר יטפל בה. אשת הצוות הבהירה כי היא תיאלץ להמתין זמן רב אם לא תאפשר לה לבצע את הפעולה, אך ברנד עמדה על שלה. בתוך דקות ספורות הגיע איש צוות אחר, שטיפל בה ואף סייע לה לשנות תנוחה כדי שתרגיש בנוח.

״פרצתי בבכי. חשבתי שאולי יגידו שאני מדמיינת או מגזימה. כשהייתי צריכה לעבור MRI נוסף כבר ביקשתי שבעלי יהיה איתי. אחר כך גם הבת שלי אושפזה, והייתי בחרדה כל הזמן״. לדברי ברנד, היא ובעלה הגישו תלונה לבית החולים, אך נענו שלא נמצאה חריגה בהתנהלות הצוות. עבור סטוליאר, החשש הגדול הוא שהמשבר יותיר צלקת ארוכת טווח.

״אני לא יודעת איך מחזירים את האמון. בעבר יהודי היה יכול להיכנס לבית חולים בלי לחשוב על זהותו. היום יש אנשים שמשנים את שמם בטפסי הקבלה או מבקשים שלא לציין את דתם. אפילו אני, בפעם האחרונה שהייתי בבית חולים, מצאתי את עצמי חוששת שמישהו יזהה אותי. אלו ימים עצובים מאוד״.