"הבאתם אור ותקווה": הצצה למשלחת הישראלית בוונצואלה

רעידת האדמה הקטלנית שהכתה לאחרונה בוונצואלה השאירה אחריה הרס רב ומעל ל-4,300 הרוגים, אך גם סדקה את אחת מתפיסות העולם השגויות ביותר של הישראלים לגבי המדינה הדרום-אמריקנית.

בעוד שבתודעה הישראלית ונצואלה נתפסת פעמים רבות כמדינת אויב, המזוהה עם שלטון עוין, איראן וחיזבאללה - המציאות בשטח מציירת תמונה הפוכה לחלוטין. הרב יוסף גרמון, יו"ר "הקואליציה ההומניטרית" ומפקד זק"א באמריקה הלטינית חזר ממשלחת חילוץ וסיוע באזור האסון, ויש לו מסר ברור: העם בוונצואלה אוהב את ישראל.

הרב גרמון, העומד בראש ארגון הומניטרי המקדם דיאלוג בין-דתי דרך עשייה בשטח, בחר לפעול בשיטה מעט שונה. במקום להנחית משלחות ענק מישראל, הוא מתבסס על מתנדבים מקומיים ומתנדבים מהיבשת, בהם רופאים מקהילת יובל שבקולומביה - רופאים לא יהודים, שאוהבים מאוד את ישראל. הקבוצה נכנסה דרך היבשה מקולומביה עם קונטיינר של ציוד רפואי. "הקבוצה שלנו הורכבה ממתנדבים מגואטמלה, אל סלבדור וקולומביה", הוא מסביר, "הם מכירים את התרבות והשפה".

למרות שהשלטון המקומי ידע שמדובר בארגון בעל רקע ישראלי, ההפתעה הראשונה לא איחרה לבוא. הממשלה בוונצואלה סיפקה למשלחת ליווי משטרתי צמוד לאורך 17 שעות נסיעה עד לאזור האסון.

"אתם מישראל, אתם תעזרו לי"

עם הגעתם לשטח, המשלחת - שפעלה בשיתוף פעולה ובהכשרת ארגון זק"א וארגונים ישראליים נוספים כמו ישראייד - החלה לספק אלפי מנות חמות שנתרמו ממסעדות יוקרה בוונצואלה. למרבה הצער, המחלצים לא מצאו ניצולים חיים, אך עבודת הקודש של חילוץ הגופות הביאה לרגעי חסד מצמררים.

"באחד הימים הקשים הגיע אלינו בחור מקומי, בוכה", משחזר הרב גרמון, "הוא שאל אם אנחנו מישראל. כשאמרתי שכן, הוא התחנן: 'אתם חייבים לעזור לי. אמא שלי ואחותי קבורות פה מתחת להריסות ואף אחד לא רוצה לחלץ אותן. אתם מישראל, אתם תעזרו לי'. לקחנו ג'ק של רכב, עבדנו קשה, ובסוף הצלחנו לחלץ אותן. לאחר מכן הוא ביקש שנקרא יחד פרק תהילים". התיעוד של הרגע המצמרר הזה, הוא מספר, הגיע לכל ונצואלה ולמליוני צפיות.

"עם ישראל חי" באוניברסיטה הפרו-פלסטינית

אחת מנקודות השיא של המשלחת התרחשה באוניברסיטה המרכזית של ונצואלה, מוסד הידוע באופן מסורתי בעמדותיו הליברליות והפרו-פלסטיניות. המשלחת, מדגיש גרמון, הגיעה למרכז איסוף המזון של הסטודנטים במטרה אחת - לעזור. ללא דגלים וללא הצהרות פוליטיות.

"הסברנו להם שאנחנו לא באים לעשות פוליטיקה, אלא פשוט להושיט יד", מספר גרמון, "התפתחה שיחה על ערכים של 'תיקון עולם'. למחרת, יצאנו לעבוד יחד בשטח. כשחזרנו משם, כל הסטודנטים יצאו לקבל את פנינו עם דגלים. הם שרו לנו 'עַם ישראל חי', ואני שרתי להם 'עַם ונצואלה חי'. זה היה מטורף והתפוצץ ברשתות החברתיות".

המשלחת התחילה בנוסף בפרויקט של בניית בתים לנפגעי האסון ביחד עם הקהילה היהודית המקומית. המקום עתיד להיקרא "תל אביב". "תל במשמעות החורבן ואביב המסמל את הפריחה מחדש", מסביר יו"ר "הקואליציה ההומניטרית.

"הם לא שונאים אותנו. הם אוהבים ומתפללים למעננו"

הנוכחות הישראלית שכללה גם משלחת של רשמית של צה"ל זכתה לחיבוק גדול ולהערכה גדולה מפי סגנית הנשיא והנשיאה בפועל דלסי רודריגז שביקשה משר החוץ גדעון סער להשאיר בקראקס את המשלחת לעוד שבועיים נוספים.

למרות ניסיונות של גורמים עוינים, דוגמת מנהלת אל-ג'זירה באמריקה הלטינית, להפיץ סרטוני שטנה נגד המשלחת, התקשורת המקומית העניקה לישראלים במה מרכזית. ערוצי טלוויזיה, כולל כאלה שנחשבו ביקורתיים כלפי ישראל בעבר, קטעו שידורים כדי לראיין את הרב גרמון ולהראות את העשייה הישראלית.

"אני רואה ישראלים שואלים ברשת 'למה אנחנו עוזרים לשונאים שלנו?' - וחשוב לי להבהיר: ונצואלה היא לא שונאת שלנו," מדגיש הרב, "העם שם, כולל קהילה ענקית של נוצרים אוונגליסטים, אוהב את ישראל ומתפלל למענה. יש שם אהבה מושרשת עוד מימי ההצבעה באו"ם ב-1947. הפוליטיקאים וראשי השלטון הקודמים כמו מדורו אולי ניהלו יחסים עם איראן, אבל זה לא משקף את רצון העם".

הפעילות ההומניטרית, מעריך גרמון, עשויה לשאת פרי מדיני של ממש: "אני יודע להגיד מידיעה שתהיה התקדמות משמעותית ביחסים בקרוב מאוד. לא בהכרח שגרירות, אולי זה יתחיל מקונסוליה, אבל תהיה הפשרת יחסים".

את ההוכחה הניצחת להשפעה הישראלית קיבל הרב גרמון ממגישת טלוויזיה מקומית שניסחה זאת במדויק: "היא אמרה לי - 'הרבה משלחות הגיעו לכאן, אולי חלקן גם הביאו יותר ציוד מכם. אבל אתם המשלחת שהביאה אלינו הכי הרבה אור ותקווה".