המספרים של סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) חושפים פער בלתי נתפס: בעוד שבארה"ב וביפן שיעור המיזוג הביתי חוצה את ה-90%, בממוצע היבשתי של אירופה מדובר בפחות מ-10%. במדינות כמו בריטניה וגרמניה, הנתון הזה צונח ל-3% עד 5% בלבד.
אז למה הם ממשיכים לסבול ולא פשוט מרימים טלפון לטכנאי? צללנו לדיווחים ברשתות הזרות, למאמרי הדעה ולדיונים הסוערים ברשתות החברתיות כדי להבין את עומק ה"עקשנות" האירופית.
הסיוט הבירוקרטי: "לא נהפוך את פריז לניו יורק"
חלק גדול מהאוכלוסייה בערים המרכזיות באירופה מתגוררת בבניינים היסטוריים בני מאה שנה ויותר. חוקי שימור המבנים נוקשים להחריד, ואסור בהחלט לתלות מנוע של מזגן על קיר חיצוני של מבנה לשימור.
בכתבה מקיפה של ה-New York Times על גלי החום בצרפת, הוסבר כי כדי להתקין מזגן בפריז יש צורך באישור מיוחד של "ארכיטקט המבנים של צרפת" (Architecte des Bâtiments de France). פקיד עירייה פריזאי צוטט בכתבה בצורה ברורה: ״ההיסטוריה של המבנים שלנו היא הזהות שלנו. אנחנו לא יכולים להפוך את פריז לטוקיו או לניו יורק, שבהן מנועי מזגנים תלויים מכל חלון ומטפטפים על ראשי העוברים ושבים".
בדיונים בפורומים המקומיים ברשת (כמו Reddit), הגולשים מספרים על מציאות בלתי אפשרית. "זה יכול לקחת שנתיים של בירוקרטיה מול העירייה ומול ועד הבית רק כדי לקבל סירוב פה אחד", שיתף דייר מפריז.
חרדת החשמל: "עדיף לסבול חודש מאשר לפשוט רגל"
מחירי החשמל באירופה – ובגרמניה במיוחד – הם מהגבוהים בעולם, תולדה של המעבר לאנרגיות מתחדשות וההתנתקות מהגז הרוסי. כתוצאה מכך, הפעלת מזגן נתפסת כבור ללא תחתית.
בסרטוני דוקו של רשת Deutsche Welle (DW) הגרמנית שעסקו בנושא, הטיעון הכלכלי חזר על עצמו שוב ושוב. גולש מקומי סיכם את המצב באחת התגובות הפופולריות ב-YouTube: ״להתקין את המזגן זה החלק הזול. להפעיל אותו בקיץ האירופי עם מחירי החשמל הנוכחיים זה אומר שצריך לקחת משכנתא נוספת. עדיף לסבול חודש עם מאוורר מאשר לפשוט רגל".
הגישה הירוקה וה"בושה הסביבתית"
באירופה מובילים קו נוקשה במאבק במשבר האקלים, והמזגן נתפס שם לעיתים קרובות כאויב מוסרי וכביטוי של אנוכיות. התפיסה היא שמדובר במכשיר שמקרר את הפרט, אך פולט חום ופחמן לרחוב ומחמם את כדור הארץ.
במאמר דעה נוקב שפורסם בגרדיאן הבריטי נכתב ״המזגנים הם ביטוי של אנוכיות מודרנית. אנחנו שואבים אוויר קריר לעצמנו, ופולטים חום לרחוב, ובכך מחריפים את גל החום עבור השכנים שלנו שאין להם כסף למכשיר כזה".
התפיסה הזו מייצרת תופעה של Eco-shame (בושה סביבתית) – אנשים פשוט לא רוצים להצטייר בשכונה שלהם כמי שלא אכפת להם מאיכות הסביבה.
מעבר לבירוקרטיה ולכסף, ישנו גם אלמנט תרבותי-בריאותי מושרש. במרכז אירופה קיימת אמונה עמוקה ועתיקת יומין שאוויר קר שנע בחדר (רוח פרצים, או בגרמנית: Zugluft) הוא הגורם הראשי להצטננות, נוקשות בצוואר וכאבי שרירים. האירופאים פשוט "לא סובלים את תחושת המזגן".
לכך מתווספת העובדה שהבתים באירופה נבנו היסטורית כדי ללכוד חום, לא לפלוט אותו. הם מבודדים היטב ובעלי חלונות כפולים כדי לשרוד את החורף הארוך. כשהטמפרטורות בחוץ מטפסות ל-38 מעלות, המבנים האלה הופכים לחממות אנושיות. ללא מערכת ניקוז מובנית למזגנים או תשתית חשמל מתאימה בדירות ישנות, העלות של הסבת דירה כזו לממוזגת מגיעה לאלפי אירו.
השורה התחתונה
בזמן שהאירופאים רואים במזגן מפגע סביבתי, כלכלי וארכיטקטורי, שינויי האקלים מתחילים לסדוק את המנטליות הזו. בשנתיים האחרונות נרשמה זינוק חד ברכישת מזגנים ניידים (כאלה שלא דורשים התקנה חיצונית ומנוקזים דרך החלון), אך עד שאירופה תהיה ממוזגת כמו ישראל או ארה"ב – התושבים שם ימשיכו לרדוף אחרי כבאיות ברחובות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו