איראן מנצלת את המשבר? הקרב על ההשפעה ביבשת אפריקה

עליית מחירי האנרגיה, מחסור בדשנים ופגיעה בנתיבי הסחר מעמיקים את המשבר הכלכלי באפריקה. איראן מקווה לנצל תלות זו לטובתה, אך לא בהכרח שסגירת המיצרים מחזקת משמעותית את השפעתה ביבשת.

המלחמה של ארצות הברית וישראל מול איראן יצרה באפריקה משבר כלכלי והומניטרי חריף, בעיקר בשל הפגיעה ב"צנרת" הסחר הימי החיונית של העולם. הסגירה בפועל של מצר הורמוז וחוסר הביטחון בים האדום הביאו לזינוק במחירי הנפט לרמות של 120-140 דולר לחבית, מה שהוביל מיד לעליות חדות במחירי הדלק ול"אינפלציה מיובאת" שפוגעת בכוח הקנייה של משקי הבית ברחבי היבשת.

המשבר יוצר למעשה מציאות כפולה עבור אפריקה: מצד אחד, מחירי האנרגיה מזנקים ופוגעים בכלכלה המקומית; מצד שני, נפגעת אספקת הדשנים החיוניים לחקלאות. יותר משליש מהסחר העולמי באוריאה, אחד הדשנים המרכזיים בעולם, עובר דרך מצר הורמוז, וכעת השיבושים בנתיב זה יוצרים מחסור חריף ועלויות גוברות המאיימות על היבולים העתידיים ועל ביטחון המזון ביבשת.

ההשפעה מורגשת כמעט בכל מדינות אפריקה, אך במיוחד במזרח היבשת, שם הכלכלות השבריריות מתקשות לספוג את הזעזוע. מחירי הדלק בסודאן מזנקים, מחסור בדשנים מוביל לצמצום הפעילות החקלאית, ובאתיופיה נרשמות עליות חדות במחירי המזון, כולל בשר ומוצרי יסוד. במקביל, שינוי נתיבי הסחר הימי סביב כף התקווה הטובה מוסיף עד שבועיים לזמני ההפלגה ומייקר משמעותית את עלויות השילוח - פגיעה שמכבידה במיוחד על יצואנים אפריקנים של מוצרים מתכלים התלויים באספקה מהירה.

במקביל, הפניית כוחות ימיים בינלאומיים להתמודדות עם איום החות'ים יוצרת ואקום ביטחוני שמאפשר את חזרת הפיראטיות הסומלית לרמות שלא נראו מאז תחילת העשור הקודם.

לכאורה, טהרן נהנית כיום ממנוף אסטרטגי בזכות השפעתה על מצר הורמוז ועל נתיבי האנרגיה, אך מדינות המפרץ, ובעיקר סעודיה ואיחוד האמירויות, ממשיכות להחזיק ביתרון כלכלי, פוליטי וביטחוני עמוק בהרבה ברוב מוקדי היבשת.

לכן, רבות ממדינות אפריקה אינן בהכרח "מתקרבות" לאיראן, אלא בעיקר מנסות להימנע מעימות ישיר עמה ולשדר שאינן חלק מהמערכה נגדה. במקביל, הן נזהרות שלא לפגוע ביחסיהן עם ארצות הברית ועם מדינות המפרץ, שנותרות מקור מרכזי להשקעות, סיוע ואנרגיה עבור היבשת.

למלחמה יש גם השלכות אנושיות ואסטרטגיות עמוקות יותר. אחת הבולטות שבהן היא "המיליטריזציה של ההגירה" - תהליך שבו מהגרים אפריקנים התקועים בתימן מגויסים, לעיתים בכפייה, ללחימה עבור קבוצות חמושות. במקביל, הצטמצמות זרמי ההשקעות מהמפרץ תקשה מאוד על מדינות היבשת במבט צופה פני עתיד.

אמנם יצואניות נפט וזהב כמו ניגריה ודרום אפריקה עשויות ליהנות זמנית מעליית מחירי הסחורות, אך הרווחים הללו נשחקים לעיתים קרובות בשל עלויות יבוא גבוהות ואינפלציה מואצת. בסופו של דבר, המשבר מדגיש עד כמה אפריקה חשופה לזעזועים גאו-פוליטיים עולמיים מבלי ליהנות ממנגנוני הגנה אפקטיביים, ומחזק את הקריאות לחוסן אזורי ולהגברת העצמאות היבשתית בתחומי האנרגיה והמזון.

בכל תרחיש עתידי, המשטר בטהרן ינצל את שליטתו במצרי הורמוז כדי לחזק את אחיזתו ביבשת על חשבון השפעת המערב. שליטה זו מאפשרת לו להכתיב מחירי אנרגיה ודשנים, להעמיק את התלות של מדינות אפריקה בו, ולנצל את המשבר ככלי להשפעה פוליטית וכלכלית - במיוחד לאור ההערכות כי איראן תעמיק את אחיזתה בדרום הגלובלי.