איומים איראניים על נושאת המטוסים - וההערכה: "גם אם תיפגע, לא יקרה הרבה"

ארה"ב ממשיכה לצבור כוחות במזרח התיכון ברקע האפשרות שהנשיא דונלד טראמפ יכריע בעד פעולה צבאית נגד איראן. אך בזמן שההיערכות הזו נמשכת בדמות תנועה אווירית ערה של נכסים ויכולות לאזור, נראה שהזירה הנפיצה ביותר לפי שעה - וזו שזוכה למירב האיומים מטהרן ולהתייחסויות מהבית הלבן - היא הזירה הימית.

אתמול (שישי) הודיע צה"ל כי משחתת אמריקנית עגנה בנמל אילת במסגרת שיתוף הפעולה הביטחוני בין שתי המדינות, וטראמפ עצמו אמר אתמול, כמו לאורך כל השבוע החולף, כי "יש לנו ארמדה גדולה בדרך לאיראן עכשיו".

מוקד המתיחות המיידי, עוד לפני החלטה על פעולה כלשהי, עשוי להיות דווקא ההכרזה האיראנית על תרגיל באש חיה שתקיים זרוע הים של משמרות המהפכה במצר הורמוז בימים ראשון ושני - נתיב המים האסטרטגי שדרכו עוברים כ-20% מאספקת הנפט העולמית.

מצר הורמוז: נקודת החיכוך הרגישה

איראן משתמשת לא פעם בערך האסטרטגי של המצרים שלחופיה כדי לנסות להרתיע את ארה"ב, ובעבר אף איימה לחסום את המצר לתנועה ימית במקרה של תקיפה אמריקנית. בשל המשמעויות העצומות של פגיעה בתנועה בו, הוא נתפס לעיתים כ"נשק יום הדין" האיראני - כאשר השימוש בו יביא בסבירות גבוהה לתגובה חריפה ולפגיעה גם בבעלות בריתה, דוגמת סין, בשל ההשפעה על הכלכלה העולמית.

פיקוד המרכז האמריקני (סנטקום) פרסם אתמול (שישי) הודעה חריגה בטונה לקראת התרגיל, שבה קרא לאיראן "לקיים את התרגיל בצורה בטוחה ומקצועית, תוך הימנעות מסיכון מיותר לחופש התנועה הימית הבינלאומית".

פריסת הכוח הימי האמריקני באזור

נכון לעכשיו, ובהתאם לפרסומים רשמיים, פרוסים במזרח התיכון כעשרה כלי שיט אמריקניים מרכזיים. במרכז הכוח הימי האמריקני: נושאת המטוסים "אברהם לינקולן" (USS Abraham Lincoln), שהגיעה לים הערבי ביום שני לאחר שהופנתה מפריסה מתוכננת בים סין הדרומי.

מדובר באחת מעשר נושאות המטוסים המונעות בגרעין של הצי האמריקני, מדגם "נימיץ" - כלי שיט באורך 333 מטר, עם צוות של כ-5,700 אנשים.

נושאת המטוסים פועלת במסגרת "קבוצת תקיפה" (Carrier Strike Group) - מערך שכולל מלבדה גם משחתות ליווי, גף אוויר וטייסת מסוקים. בהרכב הנוכחי מלוות אותה שלוש משחתות בים הערבי.

העוצמה האווירית של קבוצת התקיפה מגיעה מגף האוויר של "אברהם לינקולן", הכולל יותר מ-60 כלי טיס: מטוסי קרב מדגם F-35 בתוצרתו הימית וה-F/A-18 "סופר הורנט", מטוסי לוחמה אלקטרונית מסוג EA-18 "גרואלר", מטוסי התרעה מוקדמת ומסוקי סיור וחילוץ.

משחתות, טומהוקים והגנה רב-שכבתית

מלבד שלוש המשחתות שפועלות ומגנות על נושאת המטוסים לינקולן, פועלות עוד ארבע משחתות תחת פיקוד המרכז האחראי על המזרח התיכון: במזרח הים התיכון (USS Roosevelt), בים האדום (USS Delbert D. Black - שעגנה אתמול באילת), ובאזור מצר הורמוז והמפרץ הפרסי (USS McFaul ו-USS Mitscher). בנוסף, פועלות במפרץ הפרסי שלוש ספינות קרב חופי (USS Canberra, USS Tulsa ו-USS Santa Barbara) המצוידות ביכולות לנטרול מוקשים ימיים.

כל המשחתות הן מדגם "ארלי בורק", הנפוץ בצי. כל אחת מהן מסוגלת לתקוף באמצעות שיגור טילי שיוט "טומהוק" לעבר מטרות בטווח של עד 1,600 קילומטר, וכן להגן על עצמה ועל כלי שיט ונכסים אחרים וליירט איומים כמו כטב״מים וטילים כשהן נעזרות במערכות גילוי להספקת הרתעה ומעקב אחר מטרות.

למרות העוצמה והעדיפות של הכוח הימי האמריקני באזור, הדבר לא מרתיע את האיראנים מלשגר איומים לעבר כלי השיט. בתחילת השבוע שלט חוצות בלב טהרן הציג נושאת מטוסים אמריקנית מושמדת, ולאורך השבוע כלי התקשורת הרשמיים פרסמו סרטונים מאיימים. בדצמבר קיימו משמרות המהפכה תרגיל במפרץ עומאן שכלל שיגור טילי שיוט (קאדר-110, קאדר-380, גדיר) וטיל בליסטי לעבר מטרות דמה - לטענתם, כולן נפגעו "בדיוק גבוה".

כל תסריט של פגיעה בנושאת מטוסים אמריקנית עשוי להוות עבור האיראנים הישג היסטורי: נושאת מטוסים אמריקנית לא טבעה בקרב מאז מלחמת העולם השנייה - לפני 80 שנה. אבל גם פגיעה שלא תשפיע על פעולת הספינה עשויה להיות נכס תעמולתי משמעותי. אך עד כמה זה אפשרי עבורם?

דניאל בכמט, מומחה ללוחמה אווירית

"להטביע נושאת מטוסים זו משימה קשה מאוד וגדולה על יכולות האיראניים", העריך דניאל בכמט, מומחה ללוחמה אווירית, בציוץ ב-X. לדבריו, האיראנים יכולים לנסות לפגוע בספינה דרך הים (סירות, צוללות, סירות מתאבדות) או דרך האוויר (כטב״מים וטילי חוף-ים). "האחרונים הם האמצעי העיקרי - טילי שיוט שמשוגרים מהחוף וטסים נמוך מעל הים עד המטרה".

מה יש לאמריקאים נגד זה? "המון", כתב בכמט. "ההגנה הראשונה היא מרחק מהחוף. המטוסים שממריאים מהנושאת יודעים לגמוע מרחקים גדולים, מה שמאפשר לה לשהות מאות קילומטרים מהחוף. במרחק כזה לא כל האמצעים האיראניים מסוגלים להגיע, ולאלו שכן - ייקח זמן ממושך שבמהלכו ניתן לחמוק מהם או ליירטם".

אבל המרחק מציב בעיה חמורה יותר: איך האיראנים ידעו איפה הנושאת בכלל? "מצלמה או מכ"ם מהחוף לא יראו אותה, אפילו אם הם איכותיים במיוחד, כי הנושאת מסתתרת מאחורי עקמומיות כדור הארץ. בנוסף היא מקפידה לא לפלוט מידע אלקטרוני שעלול להסגיר את מיקומה".

"כלי טיס שינסה להתקרב ולאתר אותה יופל. ולוויין שמצלם אותה זמין לעיתים רחוקות והיא יכולה להתרחק מהר מהמיקום בו צולמה. הנושאת בתנועה מתמדת, ועל אף משקלה האדיר (100 אלף טון) יש לה שני כורים גרעיניים שמאפשרים לה לנוע מהר למדי (יותר מ-50 קמ״ש)".

גם אם האיראנים יצליחו לאתר את הנושאת ולשגר לעברה, הטיל או הכטב״ם יצטרכו לחדור דרך שכבות הגנה רבות. "אלו כוללים מטוסי יירוט שמפטרלים בין הספינה לחוף, משחתות שנושאות טילי יירוט. מערכות היירוט של הנושאת עצמה ואמצעי לוחמה אלקטרונית להטעיית טילים מתקדמים יותר מהטכנולוגיה האיראנית".

"כמו שמעל מאה סוללות ההגנה האווירית האיראניות לא הצליחו לפגוע באף מטוס קרב ישראלי כי נכשלו איפשהו בשרשרת דומה, כך גם כאן הסיכוי למעבר כל השלבים עד פגיעה קלושים", סיכם בכמט. "זה פחות תלוי בכמה האיראנים יצטיינו ויותר בהאם האמריקאים יפשלו ממש".

ואם בכל זאת הנושאת תיפגע? "לא הרבה", כתב בכמט. "נושאת מטוסים במשקל מאה אלף טון בנויה לספוג נזק אדיר כולל פיצוצים גרעיניים סמוכים. יש יתירות של כל המערכות החשובות, דופן כפולה, מידור שמונע חדירת מים בין חלקים שונים ומערכי כיבוי אש מתקדמים".

הוא הזכיר כדוגמה את ניסיון הצי האמריקני להטביע את נושאת המטוסים "אמריקה" שיצאה משירות ב-2005: "במשך ארבעה שבועות ברצף הפציצו אותה עם טילים, פצצות וטורפדו אבל היא סירבה לטבוע. בסוף נאלצו לעלות לסיפונה ולפזר בה חומר נפץ כדי שתטבע".