שלושה ישראלים באירופה מספרים: ככה זה להיות "היהודי" היחיד בעיר

שלושה ישראלים, שלושה ישובים באירופה. לין מצפון שבדיה, שגיא מדנמרק ואלון מגרמניה הם ככל הנראה היחידים ששואלים "מה נשמע?" בעברית ברדיוס של עשרות קילומטרים ממקום מגוריהם. הם תמיד יהיו "הישראלי" או "היהודי". בשיחה עם "היום" הם מספרים על החיים התפקיד ה"ייצוגי" שלהם כישראלים.

"הבריון של בית הספר אמר שהוא רוצה להרביץ לי כי אני ישראלי בגלל מה שישראל עושה למוסלמים"

אלון משיח, בן 28, נולד בארץ ומגיל צעיר הוא חי בין גרמניה לישראל. אמו גרמניה, אביו ישראלי, ובגיל 6 הוא עזב עמה לגרמניה שם שהה עד סוף לימודי התיכון. בין גיל 6-18 הוא חי בכפר גרמני קטן בשם רכטנבאך. "זה היה מיוחד ובדרך כלל התגובות אליי כישראלי היו חיוביות," הוא נזכר. "כששמעו שהשם שלי הוא 'אלון' חשבו שאני צרפתי וכשתיקנתי ואמרתי שאני ישראלי הייתה תמיד התלהבות. זה היה מעניין במיוחד לנוצרים דתיים שהסתכלו עליי כמו על יהלום, משהו מיוחד, הם דיברו איתי על זה שאני מארץ הקודש".

אבל להיות "מיוחד" לא תמיד הביא עימו חוויות נעימות, "היו כאלה שידעו מה המוצא שלי וראו בכך מקום של חולשה שניתן לתקוף אותו. אם רצו לפגוע בי במגרש הכדורגל אחרי בית הספר, היו מכנים אותי 'יהודי' כקללה.  פעם הבריון של בית הספר אמר שהוא רוצה להרביץ לי כי אני ישראלי, בגלל מה שישראל עושה למוסלמים. הוא סיפר לכולם בבית הספר שהוא הולך לתקוף אותי".

אלון חווה את המלחמה גם כתושב ישראל וגם כתושב גרמניה, "בשנת 2014 במבצע צוק איתן הייתי תלמיד בתיכון בגרמניה והמלחמה הציפה מתח שהגיע גם לספסל הלימודים. חברי ללימודים ומהכפר ציפו ממני במידה מסוימת להביע עמדה על המלחמה והפוליטיקה של ישראל ועשיתי זאת. מאחר שרוב האנשים בבית הספר בכפר בו למדתי שנחשב כבית ספר טוב הסתכלו על הנושא בצורה הגיונית ולא רגשית מדי, רוב האנשים הבינו את ההסברים והסיבות למה שקורה בישראל.

בשבעה באוקטובר עוד התגוררתי בארץ ובחצי השנה הראשונה קיבלתי מהגרמנים המקומיים הרבה תמיכה יחסית, אם כי לאחר מכן הרוח נשבה לכיוון ההפוך, ופחות דיברו איתי על המלחמה כשבאתי לבקר בגרמניה. יודעים שאתה ישראלי ומצפים שתגיד משהו רע על ישראל, ואם לא תגיד משהו רע, הם לא ירצו לדבר איתך"

שגיא הלוי, בן 21, גר ברוסקילדה שבדנמרק, עיר של כ-100,000 תושבים הממוקמת בסמוך לקופנהאגן. הוא נולד בקריות, אביו ישראלי ואמו דנית. "יותר מכירים אותי בתור יהודי," הוא אומר. "במהלך המלחמה הופעתי הרבה בתקשורת המקומית בגלל המאבק שלי באנטישמיות באוניברסיטה. 

הלוי מספר כי חווה עוינות במקום מגוריו אשר הלכה והתעצמה לאחר 7 באוקטובר: "בחודשים שלאחר הטבח הגעתי לאוניברסיטה בקופנהאגן והשמאלנים היו מפגינים נגד ישראל, נכנסים לכיתות וצועקים סיסמאות כמו 'צריך לעצור את רצח העם'.

באוניברסיטה שלנו היו קירות מלאים בגרפיטי נגד ישראל. בגלל שחברי ללימודים ידעו שאני ישראלי ותומך בישראל, חלק מהסטודנטים שראיתי כחברים או מכרים ללימודים פשוט הפסיקו לדבר איתי.

היה מקרה שבו הגעתי למסיבת סטודנטים והיה בחור שמאלני דני שדיברתי איתו והתווכחנו על נושא 'רצח העם' ובגלל העוינות החלטתי לעזוב את המסיבה. זו רק דוגמה אחת, יש עוד. בכל מקרה, לאחר תקופה של איומים והטרדות הפסקתי ללכת לאוניברסיטה ובמשך שנה לא למדתי, עד שעברתי מחוסר ברירה לאוניברסיטה אחרת".

כאמור, העזיבה של שגיא הגיעה לכותרות בתקשורת הארצית בדנמרק  שהעלה לדיון ציבורי את העוינות כלפי ישראל ויהודי המדינה. במקביל, החשיפה התקשורתית הבליטה את זהותו  בתקופה שישראל אינה פופולרית במדינה, "אני בהחלט מרגיש אדם שמייצג את ישראל. אחרי שהתפרסמתי בחדשות, מלבד האוניברסיטה היו אזורים נוספים שלא הלכתי אליהם, כמו למשל שכונות שיש בהם הרבה מוסלמים, כי ראיתי שמזהים אותי ברחוב ורציתי להימנע מתקריות לא נעימות".

"כשאני כותבת דברים ברשתות החברתיות שהם בעד ישראל אני מקבלת איומי רצח"

לין יוהנסון, בת 41, חיה בסקלפטה שבצפון שבדיה - עיר של כ-20,000 תושבים. "אין ישראלים בכלל," היא אומרת. "פעם אחת בעבודה פגשתי תיירים מישראל, אפילו קהילה יהודית אין פה" היא נולדה בשבדיה, גרה בישראל כילדה, וחזרה לשבדיה כנערה. היום היא עוסקת בעיתונות - כותבת מאמרי דעה על ישראל ויהודים בשבדיה ובאירופה עבור העיתונות המקומית, ולומדת את תחום המכירות במכללה מקומית.

המלחמה בעזה והגל האנטישמי שפקד את אירופה אחרי 7 באוקטובר שינו את המציאות באופן דרמטי, "אני מאוד זהירה עם שרשרת המגן דוד שלי. אנשים מגיבים בתקופה הזאת בצורה עוינת לסממנים יהודיים ולישראל", אומרת לין יוהנסון. "כשאני כותבת דברים ברשתות החברתיות שהם בעד ישראל אני מקבלת איומי רצח, וקללות על המוצא שלי, חלק מהם קוראים לי 'זונת קבלה'. זה לא שהיה קל לחיות כיהודי לפני כן, אבל לפחות העוינות הזאת לא הייתה כ"כ מורגשת. יש לי לא מעט חברים שהם נגד ישראל והעם היהודי והם בחרו לעזוב אותי בגלל התמיכה שלי בישראל".

"כשאני מדברת על פוליטיקה אז לכולם יש דעה - אנשים לא מבינים את המצב במזרח התיכון בכלל. הם רק שומעים חדשות ורואים אנשים שצועקים 'לשחרר את פלשתין' אז חושבים שישראל פשיסטית ורוצחת אנשים סתם. לעומת זאת, לא מעט אנשים אחרים שחושבים שהם מבינים פוליטיקה ומקובעים בדעה שלהם שישראל גנבה את המדינה מהפלשתינים ממשיכים להסביר לי שאני טועה, למרות שלרבים מהם אין באמת ידע נרחב בסכסוך".

ילדים יהודים סובלים מאוד מהצקות ומחביאים את היהדות שלהם
החוויות הלא נעימות של לין גרמו לה להחליט לחזור לישראל, "הבנתי שבסביבה שלי אני בודדה ודי קשה לי להיות מי שאני, להציג את הדעות הפוליטיות שלי ואת מה שאני חושבת על ישראל והיהדות". היא מספרת.

"אני רואה את המצב הנוכחי וזה מזכיר לי את מה שקרה בגרמניה בשנות השלושים. בחלק מבתי הספר שבדרום שבדיה הילדים המהגרים מכריחים אחד את השני להגיד שאוהבים פלשתינים וילדים שמביעים אהדה לישראל מוחרמים או מקבלים מכות מילדים אחרים שגדלים בבתים שבהם אוהדים את הפלשתינים, רבים מהם מוסלמים.

גם ילדים יהודים סובלים מאוד מהצקות ומחביאים את היהדות שלהם. אנשים שיש להם ילדים יהודים מבקשים מהם לא לשים שרשראות עם מגן דוד, או להצניע אותם. לגנים של היהודים יש זכוכית חסינת כדורים והרבה מהכסף של הקהילה הולך לביטחון. קשה ככה לחשוב על עתיד. אירופה משתגעת מול העיניים שלי ואני יכולה להגיד את האמת שלי אבל לא יכולה לשנות לבד והתייאשתי ולכן החלטתי לחזור לישראל. לא מסוגלת לחיות באווירה שזה יכול להיות מסוכן להגיד מי אני".