פוטין לא קיבל את ההצעה להפסקת אש: "מציע לחדש את השיחות הישירות עם אוקראינה"

במסיבת עיתונאים לילית ובהולה שהחלה באיחור של יותר משעה, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין סירב באופן מעשי הלילה (ראשון) לדרישה האמריקנית להפסקת אש, אך הציע לחדש את המשא ומתן הישיר עם אוקראינה השבוע.

"אנו מציעים לשלטונות קייב לחדש את השיחות שעצרו ב-2022", אמר הנשיא הרוסי בהצהרה מיוחדת. פוטין הדגיש כי רוסיה מעוניינת בחידוש השיחות "ללא תנאים", והציע לקיימן כבר ביום חמישי באיסטנבול, "במקום שבו הופסקו".

לדברי פוטין, טורקיה הציעה לתווך בשיחות, כשהנשיא ארדואן "מגלה נכונות" לסייע בתהליך. בהתייחסו להפסקות האש הקודמות, האשים פוטין את אוקראינה בהפרתן: "רוסיה הציעה בעבר עם יוזמות להפסקת אש, אבל המשטר בקייב הפר אותן. קייב הפרה הפסקת אש של 30 יום שהוכרז ב-18 במארס".

בהתייחסו למאמצי השלום, טען פוטין: "מעולם לא דחינו הצעה לשיחות עם אוקראינה". הוא הוסיף כי רוסיה "מוכנה לשיחות רציניות" במטרה "להסיר את הסיבות המהותיות" לסכסוך, והדגיש כי מוסקבה "לא שוללת שאפשר יהיה להחליט על הפסקת אש אמיתית, שתישמר לא רק על ידי רוסיה, שתהיה הקדמה לשלום אמיתי".

פוטין סיים את הצהרתו באומרו כי "ההצעה שלנו על השולחן. הכדור בידי שלטונות אוקראינה והמפעילים שלהם במערב", והביע תודה לסין, ברזיל והממשל החדש בארה"ב על תרומתם למאמץ לכונן שלום.

במהלך המסיבה התייחס פוטין גם ליחסיה של רוסיה עם מדינות אחרות. הוא ציין כי הוא "בונה על שיקום היחסים עם מדינות אירופה, שהיום מגלות עוינות ולעתים למעשה מדברות אלינו בחוצפה", והוסיף כי "במוקדם או במאוחר, כפי שמלמדת ההיסטוריה, נתחיל את התנועה לעבר חידוש היחסים עם מדינות אירופה". פוטין גם אמר כי "היו לנו שיחות מאוד פורות עם נשיא סין", וכי הוא צפוי לבקר בסין בספטמבר.

יש לציין כי השיחות באיסטנבול הסתיימו בעבר מכיוון שרוסיה דרשה בהן למעשה לפרז את אוקראינה, דרישה שנחשבת בלתי מקובלת על קייב והמערב.

פוטין סיים את הצהרתו באומרו: "ההצעה שלנו על השולחן. הכדור בידי שלטונות אוקראינה והמפעילים שלהם במערב", והביע תודה לסין, ברזיל והממשל החדש בארה"ב על תרומתם למאמץ לכונן שלום.

לאן פוטין רוצה לחזור | השיחות באיסטנבול

סביר להניח שאיסטנבול נבחרה לא במקרה. פוטין רוצה לחזור למה שברוסיה מגדירים "סיכומים" שאוקראינה כביכול אישרה ואז נסוגה מהם באפריל 2022.

בפועל, בין הצדדים נותרו פערים משמעותיים. כך, למשל, רוסיה דרשה להקטין את צבא אוקראינה לגודל שהיה מביא למעשה לפירוזה בפועל; אוקראינה דרשה ערבויות ביטחוניות למקרה שתותקף שוב ובהן סגירת שמיה על ידי המדינות הערבות וכן יציאה של הערבות לפעולה משותפת או כל אחת בנפרד להגנת אוקראינה - רוסיה התנגדה לסגירת השמיים ודרשה פעולה צבאית "רק בהסכמת הערבות כולן", לרבות רוסיה.

במילים אחרות, רוסיה דרשה כאן זכות וטו על מנגנון להגנת אוקראינה; רוסיה דרשה הכרה אוקראינית בריבונות מוסקבה על קרים ועל אזור הדונבאס - קייב הסכימה רק להכרה בהחזקה הרוסית בקרים ולשיחות שיביאו לפתרון הסוגיה בתוך 15 שנה; רוסיה דרשה לקבוע את הרוסית כשפה רשמית שנייה באוקראינה ותבעה סעיפים הנוגעים ל"דה-נאציפיקציה" - אוקראינה דחתה אותם בתור לא רלוונטיים; ולבסוף, מוסקבה דרשה להגביל את גודל הצבא האוקראיני ל-100 אלף חיילים לכל היותר, את מספר המרגמות ל-147 ואת צי המסוקים לעשרה, ואת טווח הטילים האוקראיני ל-40 ק"מ.

בקייב נטו להסכים להגבלות על הצבא, אבל משמעותיות הרבה פחות: עד 250 אלף חיילים, עד 1,080 מרגמות ועד 60 מסוקים. טווח הטילים היה אמור להגיע ל-280 ק"מ. כל זה קרה הרבה לפני שאוקראינה קיבלה כמויות נכבדות של סיוע מערבי באמצעי לחימה מגוונים, ארוכי טווח וקטלניים.