פרנציסקוס, אז חורחה עדיין, ביקר לראשונה בישראל באוקטובר 1973. הוא הספיק רק להניח את מזוודתו בחדר ולהתפלל תפילה קצרה בכנסיית הקבר לפני שפרצה מלחמת יום כיפור ואילצה אותו להסתגר בחדרו ולשוב למולדתו.
לאחר שהתמנה לאפיפיור, הוא הגיע לביקור בישראל, ירדן והרשות הפלשתינית במאי 2014. הוא נפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיא המדינה שמעון פרס וביקר בכותל, באנדרטת חללי פעולות האיבה בהר הרצל וביד ושם. הוא אף הגיע להיכל שלמה בירושלים ונפגש שם עם הרבנים הראשיים.
ביקורו כאן היה עמוס במחוות, לישראלים ולפלשתינים, בהתאם לאופיו של האפיפיור. מצד אחד הוא הניח זר על קברו של הרצל, ביקר באנדרטת חללי פעולות האיבה, בכותל וביד ושם, שם נישק את ידיהם של ניצולי שואה והבטיח "לעולם לא עוד".
מנגד, כשעבר ליד גדר ההפרדה הוא ביקש, במה שתואר כסטייה מתוכננת מהפרוטוקול, להיעצר לצד החומה ולהתפלל. הוא הזמין את אבו מאזן ואת הנשיא פרס להגיע אליו לוותיקן בניסיון לקדם את פתרון שתי המדינות - ואלו אכן הגיעו לוותיקן לאירוע תפילה משותפת למען השלום.
"זו לא מלחמה - זו אכזריות"
אין ספק שבדעת הקהל הישראלית עלה פרנציסקוס במהלך המלחמה האחרונה ברצף של אמירות קשות כלפי ישראל. הוותיקן גינה את מתקפת 7 באוקטובר של חמאס, ויום למחרת סיפק אמירה יחסית חריגה לעמדתו הפציפיסטית כשאמר "שזכותה של מי שהותקף להגן על עצמו", אך הוסיף כי הוא "מודאג לגבי המצור על עזה והפלשתינים שחיים שם". התבטאויותיו הציבוריות הלכו ונטו כנגד ישראל באופן מהיר מאוד.
פרנציסקוס הקפיד לשוחח כל יום עם הקהילה הקתולית בעזה, גם בימיה העצימים של המלחמה וגם בזמן הפסקות האש. ב-16 בדצמבר 2023 נהרגו אם ובתה בשטח הכנסייה הקתולית בשכונת רימאל. הפטריארך הלטיני בירושלים האשים את ישראל, בעוד ישראל בתחילה הכחישה ואחר כך מסרה שהנושא נמצא בבדיקה.
באותה תקופה גם נפגעו מוסדות של הכנסייה במהלך הלחימה. בעקבות זאת, בדרשה שנשא ב-17 בדצמבר 2023, אמר האפיפיור כי "אזרחים הם מטרות להפצצות ולירי, אפילו במתחם כנסיית המשפחה הקדושה (בעזה)", והוא הוסיף שמדובר ב"טרור".
ב-21 בדצמבר 2024, לאחר שהפטריארך הלטיני של ירושלים לא הורשה להיכנס לעזה, אמר: "אתמול הפציצו ילדים. זו אכזריות. זו לא מלחמה". למחרת הוסיף: "בצער אני חושב על עזה, על כל כך הרבה אכזריות; על הילדים שמרססים במקלעים, על ההפצצות של בתי ספר ובתי חולים".
בתקרית אחרת, ב-7 בדצמבר 2024 הוא השתתף בחנוכת מיצגים של סצנת הולדת ישו במיצג שעוצב על ידי אמנים פלשתינים מבית לחם. סערה נוספת התעוררה לאחר שפורסמו קטעים מספר שעתיד להתפרסם בקרוב ומבוסס על ראיונות איתו, שלפיהם אמר "יש לחקור אם ישראל ביצעה רצח עם ברצועת עזה".
האפיפיור עצמו הכחיש את הדברים בפני משלחת בין-דתית. "לא טענתי שישראל מבצעת רצח עם. הראו לי חומרים על המלחמה, ואמרתי שאם זה נכון, יש לחקור את זה. אני מאמין שחמאס לא צריך להתקיים יותר בעולם, אך המלחמה לא יכולה להימשך", אמר.
הוותיקן כמתווך גלובלי
בדרשת "לעיר ולעולם" האחרונה שלו, ערב מותו, פרנציסקוס התייחס לשלל הסכסוכים בעולם. את מצב המלחמה בעזה הוא תיאר כ"דרמטי ומגונה".
הוא אמר כי חושב על "אנשי עזה, ועל הקהילה הנוצרית שם בפרט, שם הסכסוך הנורא ממשיך לגרום למוות והרס וליצור מצב הומניטרי דרמטי ומצער", וכי הוא מרגיש קרוב "לסבלם של הנוצרים בפלשתין ובישראל, ולכל העם הישראלי והעם הפלשתיני". בנוסף, קרא לשחרר את כל החטופים ואמר כי "האקלים ההולך וגובר של האנטישמיות בעולם מדאיג".
"הוותיקן לאורך השנים נקט בעמדה המדגישה את הדאגה לעם הפלשתיני, לצד קריאה לשלום", מסבירה ד"ר מעיין רווה, מומחית לתאולוגיה פוליטית במזרח התיכון, חממת חיפה לחקר דתות, אוניברסיטת חיפה, "עם זאת, פרנציסקוס ייחודי בכך שהוא לקח על עצמו תפקיד בינלאומי רחב יותר, וראה בוותיקן סוג של מתווך גלובלי".
רווה מסבירה כי יש לראות את התבטאויותיו בהקשר של גישתו הכוללת כלפי סכסוכים: "הוא לא רק מתייחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני אלא מחזיק בעמדה נחרצת נגד מלחמות ככלל, מתוך תפיסה תאולוגית הרואה במלחמה מצב מנוגד לצדק תמידי, גישה זו בולטת גם ביחסו למלחמה באוקראינה".
פרופסור דינה פורת מהחוג להיסטוריה של עם ישראל והיועצת האקדמית של יד ושם, אומרת שיש "להבדיל בין יחסו של פרנציסקוס ליהדות ויחסו לישראל – שכן בעוד הראשון מתבסס על תפיסות אידאולוגיות, השני מונע מעמדות פוליטיות".
פורת, שגם ערכה את הספר "בעת הזאת" שעוסק ביחסי הכנסייה והיהודים אחרי השואה, אומרת שפרנציסקוס היה נאמן להצהרת "נוסטרה אטאטה" של ועידת הוותיקן השנייה, שניקתה את היהודים מאשמה בצליבתו של ישו, מכירה בכך שהבחירה בעם היהודי לא בוטלה וגינתה אנטישמיות.
הקשר האישי והעמוק יותר של פרנציסקוס עם היהדות הוא בחברותו ארוכת השנים עם הרב אברהם סקורקה, רבה של הקהילה הקונסרבטיבית בבואנוס איירס. השניים פרסמו יחד ספר המבוסס על שיחותיהם בשם "על רומא וירושלים: שיחות בין אפיפיור לרב". סקורקה גם ליווה את פרנציסקוס בביקורו בישראל.
באחד מהקטעים בספר זה, מובא דיאלוג בין פרנציסקוס לחברו סקורקה – חילופי דברים מעניינים על רקע ההתבטאויות של פרנציסקוס שפורסמו במלחמה. "ההרגל של התקשורת להציג את הדברים בשחור ולבן הוא נטייה בלתי מוסרית שתמיד מעדיפה את הסכסוך על פני האחדות... זה גורם לנזק גדול".
"לנוצרי אסור להיות אנטישמי, שכן אנחנו חולקים את אותו השורש. תהיה זו סתירה בין האמונה לחייו", אמר לא פעם פרנציסקוס. באגרת משנת 2013, סמוך לבחירתו כתב: "אנחנו מתייחסים אל העם היהודי בהערכה מיוחדת משום שבריתו עם האל מעולם לא בוטלה... איננו יכולים להחשיב את היהדות לדת זרה".
אחד הישראלים הקרובים לפרנציסקוס בישראל היה העיתונאי הנריקה צימרמן, שמספר כי בחצי שנה האחרונה נפגש איתו פעם בחודש. למרות התמונה שהצטיירה בציבור בשנה האחרונה, צימרמן אומר כי "בזמן שאני חי, לא היה אפיפיור כל כך קרוב לעם היהודי". הוא מספר כי האפיפיור ביקש להיפגש עמו, אך בינתיים נכנס לבית החולים. הנריקה הגיע בכל זאת ונפגש עם עוזריו הבכירים.
"הוא תמיד היה אומר: מותר לבקר את הפעילות של כל ממשלה, אבל להגיד שלישראל אין זכות קיום - זה אנטישמי ואסור", אומר הנריקה. "אחרי התבטאות על 'רצח העם', הגעתי אליו לפגישה - הוא הסביר שאלה לא היו מילותיו, אלא רק ענה לשאלה של עיתונאי. אמרתי לו רק דבר אחד - 'אני רוצה שתדע שזה לא רצח עם, יש טרגדיות, אבל זה לא רצח עם. זאת מלחמה שנכפתה עלינו'".
הנריקה מספר על התוכניות שכעת לא יצאו לפועל. "בפעם האחרונה שהגעתי אליו, הנשיא הרצוג היה אמור גם להיפגש איתו. אני הצעתי את הפגישה והוא הסכים, אני מצטער שהתעכבנו". הנריקה מוסיף פרט נוסף: "פרנציסקוס רצה להגיע לניר עוז, יש לו חברים שגדלו איתו בארגנטינה שם. הוא גם רצה להגיע לכנסייה בעזה, אם המצב הביטחוני יאפשר".
כמה משלחות חטופים הגיעו לפרנציסקוס, והנריקה מספר שהוא גם דן בנושא עם מנהיגים נוספים. "הייתי בדרום וסיקרתי את האירועים, פרנציסקוס התקשר ואמר - 'אני מרגיש מאוד קרוב אליכם, הם מחזירים אותנו 50 שנה אחורה.' הוא בכה אחרי המפגש עם החטופים ובאותו הערב התקשר מולי לביידן, אמיר קטר ולא-סיסי".
צימרמן חושב שבישראל טעו ביחס לפרנציסקוס, גם ביחס לסערה סביב התבטאויותיו במלחמה. "הקטע עם הכאפייה, מיצג מבית לחם, הוא לא הבין אפילו במה מדובר", הוא מספר, "ברגע שראה את מהומת העולם שקמה מול הקהילות היהודיות - הוא נתן הוראה מיידית לעצור את זה". הוא מסביר ש"יש לנו מעט ידידים בעולם, פרנציסקוס היה אחד מהם. צריך לקרב ולא להרחיק. אנשים ניצלו את זה לרווח פוליטי מקומי ופגעו בישראל בזירה הבינלאומית".
נראה שבניגוד לקודמיו - דוגמת בנדיקטוס ה-16 ויוחנן פאולוס השני - פרנציסקוס בחר למקד את מאמציי הושטת היד של הכנסייה בכיוונים אחרים מכלפי היהדות. תחת הנהגתו הדרדרות היחסים במהלך המלחמה הסתיימה במשבר חסר תקדים ביחסים.
ישראל הגיבה לדברים כבר בזמן אמת, וגם לאחר מותו היא ממשיכה בהפגנת כתף קרה כאשר משרד החוץ הורה לשגרירויות למחוק ציוצי תנחומים, ראש הממשלה התפנה לנחם את אזרחיו הקתולים רק כעבר שלושה הימים והמדינה הסתפקה בשליחת נציג זוטר באופן יחסי בדמות השגריר הישראלי לוותיקן.
נראה שלעת עתה, החליטה ישראל שמוקדם מידי לפתוח דף חדש ביחסים עם הנהגת הנצרות הקתולית. האפיפיור הבא יצטרך להחליט אם שיקום היחסים עם המדינה היהודית יהיו בראש מעיניו. ישראל תצטרך להחליט אם היא מעוניינת בכלל בשיפור היחסים עם ההנהגה הרוחנית של יותר ממיליארד אנשים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו