לקום ולהיבנות מחדש: "אנו הניצולים, מבקשים לחלץ מן הזוועה מסר חיובי"

בראשית מאי 1945, לאחר חתימת גרמניה הנאצית על הסכם כניעה, פרצה שמחה חובקת עולם, נערכו מצעדים צבאיים וחגיגות עממיות. עַם אחד לא השתתף בפרץ השמחה הכללי - העם היהודי, בשבילו הניצחון איחר לבוא. יום השחרור, שאליו שיוועו היהודים, היה עבור רובם יום של משבר, של תחושת בדידות קשה, עת הבינו את ממדי החורבן האישי והציבורי - מיליוני יהודים נרצחו.

יום השואה 2025: מתי הצפירה והאירועים המרכזיים – כל הפרטים

בשלב זה הוטלה על כתפי השורדים המשימה המורכבת - לבנות חייהם מחדש. נושא זה עומד במרכזו של יום הזיכרון לשואה ולגבורה השנה: "ממעמקים: כאב השחרור והצמיחה".

בתום המלחמה השורדים היו פזורים ברחבי אירופה: עשרות אלפים שוחררו מהמחנות ומצעדות המוות והיו במצב גופני ונפשי ירוד ביותר. אחרים הגיחו לראשונה ממקומות המסתור שבהם התחבאו במשך זמן רב, השילו מעליהם זהויות בדויות שאימצו, יצאו מתוך קבוצות פרטיזנים ומצבאות שאליהם חברו ושבמסגרתם לחמו. שורד השואה יצחק (אנטק) צוקרמן אמר על יום שחרורו: "היום הזה היה היום העצוב ביותר בחיי. רציתי לבכות, לא משמחה אלא מיגון. איזו שמחה יכולה להיות?".

מצפן מוסרי

למחרת השחרור ניצבו בפני השורדים שאלות בסיסיות ביותר: היכן יוכלו להרגיש בטוחים? מי נותר בחיים? כיצד אפשר לחזור לחיים רגילים והיכן - האם על אדמת אירופה או במקום אחר?

רבים חזרו למקום מגוריהם מלפני המלחמה וניסו לשקם את חייהם, אך המפגש עם הבית שאבד היה קשה מנשוא. רבים מהשורדים נתקלו ברתיעה, באנטישמיות וברדיפות. אירועים אלו הובילו רבים להחלטה לבנות חייהם במקום אחר - מחוץ לאירופה.

כשני שלישים מאנשי שארית הפלטה בחרו לעלות לארץ ישראל, וכך נוצרו מחנות העקורים. כבר שם ניכרו מאמצי השורדים לחזור לחיים. על אף האבל הם הקימו משפחות חדשות, יסדו הנהגה עצמית ואף אספו עדויות על גורל היהודים בשואה.

הקמת בית חדש הייתה חלק חשוב בתהליך השיקום המורכב, אם כי לא כל הניצולים הצליחו להיחלץ מהריסות חייהם. עם זאת, רבים תרמו, איש־איש בדרכו, לבניית עולם טוב יותר, והטביעו חותם בקהילותיהם. במנשר הניצולים שאותו קרא צבי גיל ביד ושם ב־2002 נאמר: "אנו, הניצולים שצעדנו בגיא צלמוות, לא שקענו אל תהומות הייאוש ולא איבדנו את האמונה באדם. אנו מבקשים לחלץ מן הזוועה מסר חיובי – מסר של מחויבות לערכי האדם והאנושות".

מסר זה של שורדי השואה צריך להיות מצפן מוסרי ערכי עבור כל אחת ואחד מאיתנו. העם היהודי ניצב לא פעם מול זוועות ותמיד ידע לקום ולבנות עצמו מחדש, ולתפארת. עלינו לזכור זאת כל שנה, כל השנה.