ב-13 בספטמבר 2022, מהסא אמיני, צעירה כורדית בת 22, נעצרה באלימות על ידי משמרות הצניעות, נלקחה לסדנת חינוך והתמוטטה שם. שלושה ימים אחר כך היא מתה בבית חולים בטהרן – ועם מותה החל באיראן תהליך שלא נראה כמוהו בדברי הימים של הרפובליקה האסלאמית.
מהסא אמיני לא הפגינה ולא התריסה. היא פשוט עטתה את החג'אב כמו הטהרנית החילונית הממוצעת, עם לא מעט שיער בחוץ. מותה הפיל אצל רבים את הדוזארי (המקבילה הפרסית ל"אסימון") שגם אם הם יהיו "בסדר" אין להם ביטחון אל מול אלימות המשטר. ואם זה לא משנה, אז למה להיות "בסדר"?
כך הצית מותה של אמיני גל מחאה חסר תקדים שהתפשט לכל המדינה, השאיר את כל הפרשנים חסרי מילים, אולם לבסוף דוכא אחרי חודשים ארוכים.
המחאה שהתחילה ב־2022 נקראת בפי איראנים מתנגדי המשטר "מהפכת זן־זנדגי־אזאדי (אישה־חיים־חירות)", ובקרב המשטר ותומכיו - "הפרות הסדר". בלי להתחייב שזו אכן ה־מהפכה, מהפכת "זן־זנדגי־אזאדי" היתה שונה מכל מה שראינו עד אז, ורישומה ניכר גם אחרי שהסערות ברחוב שקטו.
הדיווחים היומיומיים מהשטח מראים שאמנם יש נשים שעוטות חג'אב מתוך בחירה, אבל נשים בכל הגילים הולכות בכל מקום בלעדיו. הצעירות לובשות בקיץ גם גופיות וחולצות בטן באמצע טהרן.
אחרי חודשים ללא אכיפה כלל, ודיונים אם להחזיר אותה, כיום נשות בסיג' שמנסות לאכוף את לבישת החג'אב מקבלות גיבוי מהממשלה ולכן מעזות יותר. מנגד, הערבות ההדדית שהביאה מהפכת זן־זנדגי־אזאדי מביאה לתופעות כמו נערות ונשים צעירות שמגינות על זרות גמורות עד כדי מכות לאנשים שהעירו לאחרות. למעשה, שני הצדדים מעיזים עכשיו יותר.
אדרבה, ברשתות החברתיות יש הרבה יותר דיבורים נגד האסלאם. כלומר, אם בעבר היתה הביקורת ממוקדת ברפובליקה האסלאמית ומדי פעם באסלאם, כעת החיצים מתמקדים יותר ויותר בדת עצמה.
בתחום הפוליטי, מהפכת זן־זנדגי־אזאדי הביאה לאיחוד של פעילי אופוזיציה בולטים מחוץ לאיראן. הקהילה הבינלאומית החלה להכיר ביורש העצר רזא פהלוי כנציג איראן במקום שלטונות הרפובליקה האסלאמית; הוא ערך מסע נאומים בפרלמנטים באירופה, והוזמן (עם הפעילה והעיתונאית האמריקנית־איראנית מסיח עלינז'אד) לייצג את איראן בוועידת מינכן לביטחון, שאליה מוזמנים ראשי מדינות. התנועה לא המריאה באיראן, אבל שילוב הכוחות חשוב.
אם גלי המחאה הקודמים התאפיינו במגזריות, בתיחום גיאוגרפי או בנושאי מחאה שאפשר לתקן במסגרת הרפובליקה האסלאמית, הפעם המחאה היתה נגד עצם קיומה של הרפובליקה האסלאמית ונגד שלטון חכם הדת, שאיחדה נשים וגברים, כורדים, בלוצ'ים, אזרים ופרסים, אוהדי פרספוליס ואוהדי אסתקלאל, וכן הלאה. זו היתה עליית מדרגה שהשלטונות לא ידעו איך להתמודד איתה. אולם לבסוף, אחרי חודשים של מעצרים והוצאות להורג ופשוט שחיקה בקרב המפגינים, המחאה ירדה למחתרת.
כאשר מנסים להבין היכן התחילה המהפכה האסלאמית באיראן, חוקרים שונים שמים את האצבע על אירועים שונים, החל מ־1953 ועד 1975, הסלמה ב־1978 וניצחון ב־1979. כאשר תיפול הרפובליקה האסלאמית - והיא תיפול כי אף מערכת שלטון בינתיים לא שרדה לנצח - יהיה אפשר לסמן את תחילת הסוף בכמה מועדים. ואין לי ספק ש־16 בספטמבר 2022 יהיה אחד מהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו