445 אחוזים - זה השיעור שבו זינקו בקיץ הזה מחירי העגבניות בהודו והביאו עימן גל גניבות וחטיפת משאיות עמוסות ירק. לנוכח המחיר, מקדונלד'ס אפילו הוציאה את העגבנייה מהתפריט בכמה מדינות בצפון הודו ובמערבה. אבל בהודו - מגדלת העגבניות השנייה בעולם, ומדינה שבה הירק הוא מרכיב עיקרי בתזונה - יש לא רק השפעה על חיי האזרחים, אלא גם מחירים פוליטיים פוטנציאליים.
עליית המחירים מגיעה בעקבות גל הצפות במדינות מפתח בגידול העגבניות, כמו אנדרה פרדש, מהאראשטרה וקרנטקה, וכן טמפרטורות מעל הממוצע בחודשים יוני־יולי והופעתו המאוחרת של המונסון. תנאי מזג האוויר פגעו ביבול, יצרו מחסור והובילו לזינוק העצום במחירי העגבניות, מה שהפך את הירק לרחוק מהישג ידו של האזרח הממוצע.
כיום המחיר עומד על 200 רופי (11.26 שקלים) לק"ג, מחיר שהעניק לעגבנייה את הכינוי "הזהב האדום". לשם המחשה, אזרחים נאלצים לבחור בין רכישת שני ליטרים בנזין לבין קילוגרם עגבניות.
הממשלה טוענת כי הזינוק במחירים הוא תקלה זמנית וכי הם דווקא יירדו בחודשים הקרובים, אך לא באמת מדובר במקרה חד־פעמי. בשנים האחרונות מעמד הביניים ההודי מתקשה יותר ויותר לרכוש ירקות, ואלה חדשות רעות ל־BJP, המפלגה השלטת בהודו, שכעת כל מפלגות האופוזיציה התאחדו נגדה לטובת מהפך בבחירות 2024.
להבדיל ממחאת הקוטג' הישראלית, בהודו עליית מחירים של מוצרי יסוד עשויה להביא להפלת ממשלה. ב־1998 הובילה עלייה חדה במחירי הבצל לכך ש־BJP הפסידה את הבחירות בדלהי ובמדינת רג'סטאן. משהבינה את הסכנה הפוליטית הפוטנציאלית ברמה הכלל־ארצית, המפלגה לא לקחה סיכונים ופעלה במהירות להורדת המחירים. בימים אלה ממשלת מודי מרכזת את מאמציה ברכישת עגבניות מ"הפדרציה הלאומית לצרכנים" של הודו (NCCF) ומ"הפדרציה הלאומית לשיווק חקלאי" (NAFED) למכירה בתעריף מסובסד שנע בין 70 ל־90 רופי לקילוגרם. יש לה גם שיטות יצירתיות המערבות את הציבור במציאת דרכים להתמודד עם אי־היציבות באספקת עגבניות. כך, למשל, ביוני השיקה הממשלה האקתון תחת הכותרת "אתגר העגבניות הגדול" כדי לעודד את הציבור לחלוק רעיונות ולהילחם במחירים המאמירים.
מנגד, חלק ממנהיגי BJP טוענים כי העלייה העונתית במחירי העגבניות עוברת מניפולציה למען רווחים פוליטיים. לטענתם, מדינות שנשלטות על ידי היריבה הגדולה, "מפלגת הקונגרס", מקילות ראש במצב, ויש בהן שאוגרים את הסחורות כדי להביא לעליית מחירים.
ממשלת מודי כבר התמודדה בעבר עם תנודתיות מחירים כזאת. ב־2019 זינק מחיר הבצל ב־253% וגרם לפקידי הממשל לאסור יצוא של בצל ולהקל את היבוא. המהלך הסתיים בהצפת השוק והביא להפחתת מחירים. אלא שהפחתה וקוץ בה: למרות שביעות הרצון מצד הצרכנים, איגודי החקלאים - קבוצה פוליטית חשובה בפוליטיקה ההודית - טענו כי הממשלה פוגעת בהכנסותיהם, ואינה מרכזת את המאמצים בתיקון הפגמים בשרשרת האספקה. החקלאים יצאו לרחובות, והעיתונות ההודית תיארה את האירועים כ"פצצת הבצל" של מודי.
המחירים המזנקים עלולים לשבש את מאזן האינפלציה העדין של הודו. במדינה שבה ההכנסה לנפש נמוכה מ־2,500 דולר בשנה, מחירם המאמיר של סחורות ושירותים שוחק באופן משמעותי את כוח הקנייה של העניים. במדינת ענק רווית אתגרים כמו הודו למרכיב הקטן ביותר יש משמעות אלקטורלית: אם הממשלה לא יכולה לדאוג למחירי העגבנייה או הבצל, איך תעמוד בשאר הבטחות הבחירות, ממחירי החשמל ועד לטיפול בפשיעה? מפלגת הקונגרס כבר מריחה את ההזדמנות לתעל את זעם הבוחרים על עליית המחירים לרווחים אלקטורליים, ולא נותר אלא לחכות לתוצאות הסקרים הקרובים כדי לגלות אם העגבניות יצליחו לעשות לפוליטיקה ההודית את מה שהבצלים עשו בעשורים הקודמים.
ד"ר אושרית בירודקר היא מומחית למדיניות החוץ והביטחון של הודו, יזמית, יועצת לחברות טכנולוגיה וחוקרת בכירה במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו