במוסקבה לא התרגשו מניסיון ההפיכה - אבל גם היו שהתאכזבו מבלימתה | דיווח מבירת רוסיה

בבוקרו של היום שאחרי, מוסקבה חזרה לשגרת היום כמעט לחלוטין. אף שמצב החירום ללוחמה בטרור לא בוטל עדיין, דבר לא הזכיר את המחסומים בכניסות הדרומיות לעיר מסוף השבוע. עושה רושם שבאזורים אחרים של מוסקבה, לרבות במרכז העיר, אפילו לא שמו לב שקרה משהו.

צריך לומר שגם בסוף השבוע עצמו, בעוד המדינה כולה מחכה לקרבות בין כוחות וגנר לבין משרד ההגנה, אנשים מן המניין לא חשו הגברה של האבטחה – אפילו סביב למתקנים אסטרטגיים, שהיו יכולים להיות יעדים לתקיפה. לא נערכו חיפושים נרחבים בתחנות מטרו או במקומות ציבוריים, ברחובות לא הורגשה עלייה במספר האנשים במדים. יתרה מכך, האינטרנט ורשתות הסלולר פעלו במרכז, מה שלא קורה אפילו בהפגנות רגילות.

בשעות הבוקר, גם מתחם המבנים של משרד ההגנה לא הוקף בכוחות ביטחון. ברחוב פיטרלה ניידת אחת של המשטרה הצבאית, לצד מיניוואן של המשטרה ועוד רכב אחד בכיסוי חאקי ובלי סימני זיהוי. השטח מעבר לגדר נראה כמעט נטוש. שתיים או שלוש קבוצות גברים בחליפות ובמדים לא שידרו דאגה.

לצד כל אחת מעמדות הבידוק עמדו 6-3 מאבטחים חמושים ברובים, לבושי אפוד וחבושי קסדה. בני שיחי במקום, שמעורים יותר בעבודת משרד ההגנה, לא ידעו לומר אם מדובר במצבת מוגדלת בהשוואה לימי שגרה. אחד החיילים ליד עמדות הבידוק ראה שאני מצלמת, אמר שאסור והורה למחוק. שאלתי אם כך נדרש גם בימים כתיקונם, אך הוא סירב לענות.

אווירה די דומה שררה באזור הכיכר הישנה, שבה נמצאים מטה הנשיאות ומפקדת הפס"ב (השב"כ הרוסי). רק כמה אנשים במדי משטרה עמדו מסביב לבניין ושתי ניידות עם צ'קלקות. הדבר היחיד שתפס את העין היה הכמות החריגה של מכוניות עם לוחיות רישוי ממשלתיות שחנו בסמטאות.

בכלל, במבט ראשון תושבי מוסקבה שידרו בשבת עסקים כרגיל: טיילו בפארקים, ישבו בבתי הקפה. אולי רק מספרם היה קטן יותר מאשר בצהרי שבת רגילה לגמרי. בה בעת, כמה מוסדות תרבות וקניונים נסגרו – תחת הסברים שונים.

המוזיאונים של הקרמלין, למשל, הודיעו כבר ביום שישי שלא יקבלו קהל. בשבת הופסקו הביקורים בגלריית טרטיאקוב, במוזיאון פושקין, בבית התרבות GES-2, בפארק גורקי ובפארק "סוקולניקי". לפתע, באמצע היום, הכריזו שם על פינוי של המבקרים – בחלק מהמקרים בשל "סיבות טכניות", במקרים אחרים בגלל הודעות על הטמנת פצצות. גם אירועים המוניים, כמו נשפי סיום, בוטלו.

להבדיל ממרכז העיר, היה הרבה יותר מתוח בפאתיה הדרומיים - באזור שבו כביש הטבעת המקיף את מוסקבה מתחבר לאוטוסטרדות שמהן יכלו להגיע הכוחות של פריגוז'ין. הרשתות נמלאו דיווחים על התקנת מכונות ירייה באזור יאסנבו ועל הקמת בריקדות משקי חול. גם שירותי הניווט התקשו משום-מה לכוון לכביש הטבעת, אף שלא נצפו בו עומסים חריגים.

בשתי אוטוסטרדות נוספות, שמהן יכלו להגיע טורי וגנר, עמדו שיירות ארוכות של משאיות עפר כתומות, מלאות חול. הן היו אמורות למנוע את פריצת הנגמ"שים של וגנר פנימה. משאיות נוספות חיכו לשעתן בכל אחד מצידי כביש הטבעת.

מה שעוד הבהיר שמשהו קורה, הוא שבכביש ורשה הקימו בית חולים צבאי נייד עם אוהל, מאגר מזון, מטבח שדה ושירותים כימיים. במקום חיכו בדריכות ניידת משטרה ומשאית עם חיילים. מהצד נראה כי היו שם עשרים לוחמים, לכל היותר– כלום ושום דבר ביחס למספרי השוטרים ואנשי המשמר הלאומי שמילאו את רחובות רוסיה וכיכרותיה, בזמן מחאות האופוזיציה טרם המלחמה.

אלא שבמרחק כמה מאות מטרים מכביש הטבעת, טיילו מוסקבאים כתמול שלשום: לא הבחנתי בפאניקה. צריך לומר שבסך הכל צעדי הביטחון היו מינימליים ביחס לאלה שננקטו, למשל, נגד הפגנות המחאה בעשור הקודם: נראה שהשלטונות לא מתכוונים באמת לעצור את המסע של פריגוז'ין.

באופן משונה, דווקא כאשר מפקד כוחות וגנר הכריז ש"כדי למנוע שפיכות דמים" הוא מחזיר את כוחותיו למחנות, נרשמה הגברה של אמצעי הביטחון. אל המפגש שבין הכביש שמגיע מרוסטוב לבין כביש הטבעת הובאו תגבורות חמושות ומוגנות היטב, והשטח מסביב למחלף נסגר. אך כל זה לא נמשך יותר מחצי שעה: השוטרים כאילו התפוגגו באוויר.

בינתיים, ברשתות החברתיות שיתפו המוסקבאים את תחושותיהם, ונראה שההתרחשויות הביאו להתרוממות רוח משונה אצל רובם - כתבי שטח תיארו את המשמרת הנוספת, וגולשים העלו "ממים" והלצות.

בין אזרחי רוסיה שמתנגדים למלחמה נמצא המוניטין של פריגוז'ין על הרצפה, אבל כאשר המסע שלו הסתיים אמרו רבים, ספק בצחוק, שהתאכזבו. אולי כי סיום הפשיטה הפריגוז'ינית אותת: חוזרים לשגרה המצמיתה של עת מלחמה.