"בנתיבי הדמעות": נשיא המדינה יצחק הרצוג נאם לפני שעה קלה (רביעי) בטקס לציון 80 שנה למרד גטו ורשה באנדרטה בבירת בפולין. לצד הרצוג, נכחו בטקס נשיא פולין אנדז'יי דודה, נשיא גרמניה פרנק ואלטר שטיינמאייר, שורדי שואה ובני משפחותיהם.
ראשון הדוברים בטקס היה שורד השואה משה טורצקי מהקהילה היהודית בפולין. בפתח נאומו, התייחס הנשיא הרצוג לעדות כתובה שנותרה מימי מרד גטו ורשה: "אנו הולכים בשלשות, דורכים על אבני הרחוב עליהן כבר עברו – באותה דרך עצמה – שלוש מאות אלף יהודים... זהו הקץ. סוף המסע. בקור רוח אני מחשב; עכשיו שתיים אחרי הצהריים. אני מביט בשמים הבהירים של חודש אפריל. בלילה יובילו אותנו לטרבלינקה. כאשר יאיר השחר כבר לא אחיה... בפעם האחרונה אני רואה את השמים הכחולים בין העננים".
בכל מקום ובכל זמן
"היום, אחרי שמונה עשורים בדיוק, אני חושב על אותו יהודי אלמוני", הוסיף הרצוג, "אני מביט לשמים כמוהו. אלה אותם שמים בהירים ורצופי עננים של חודש אפריל... מכובדיי: נשיא פולין, אנדז'יי דודה, נשיא גרמניה, פרנק וולטר שטיינמאייר, יקירינו שורדי השואה וגיבורי מלחמת העולם השנייה, בני המשפחות, קהל נכבד, באתי לכאן היום מירושלים – בירתה הנצחית של מדינת ישראל החופשית ועמי כאן בנים ובנות של משפחות שלמות שהיו ועודן סמל לחיים יהודיים תוססים, להיסטוריה בת אלף השנים... באנו לכאן, ל"כיכר השילוחים", שמונים שנה בדיוק אחרי פרוץ מרד גטו ורשה".
"כאשר אני עוצם את עיני אני יכול לראות את לוחמי המרד האמיצים - מאות בודדות מול אלפי החיילים הנאצים שנהרו פנימה אל הגטו כדי להשמידם. מול כוחות הצורר הנאצי המפלצתיים עמדו חבורת צעירים יהודים-פולנים נחושים, חדורי אמונה ותקווה, שואבים את כוחם ממידת הגבורה העוברת כחוט השני בכל תולדות ישראל..."
נשיא המדינה חלק את סיפורה של ציביה לובטקין, חברת מפקדת אי"ל ומגיבורות המרד: "צביה וחבריה צדקו פעמיים. רוב לוחמי מרד גטו ורשה לא שרדו. אבל הרוח – רוח האדם – ניצחה פה, על האדמה הזאת, שקודשה בדם אחינו הגיבורים".
הרצוג על הלוחמים: הצליחו לשמור על צלם אנוש
הרצוג התייחס לגבורתם של לוחמי המרד: "'הם היו הגיבורים," אמר."לא רק כאן, אלא בכל רחבי אירופה. בנתיבי הדמעות, במעמקי התופת, בצינוקי הגטאות ובמחנות האבדון, בכל סניפיו של הגיהינום... בגטאות, בקרונות המוות, למול תאי הגזים, במחנות ההשמדה והריכוז – הצליחו לשמור על מוסר אנושי, על ערבות הדדית, על אמונה ועל צלם אנוש. הם לא היו לבד. במאבק הגבורה נגד הנאצים ועוזריהם היו חסידי אומות עולם וחברי תנועות התנגדות מקומיות; בהם חברי המחתרת הפולנית אשר שמו נפשם בכפם ובחרו שלא לעמוד מנגד".
"אני לא יכול שלא לדמיין את בנות ובני עמי, הנאהבים והנעימים, שבחייהם ובמותם לא נפרדו. מה היו חושבים לו מישהו היה לוחש באוזנם שכעבור שמונים שנים נעמוד כאן - נשיאי פולין, ישראל וגרמניה – נצדיע לגבורתם, ונשבע יחד שבועת נצח לזכרם הקדוש, שבועה שליבה אחד: לעולם לא עוד".
צוואת הזיכרון הוא מצע לדיאלוג חשוב בין המדינות
כמו כן, התייחס הנשיא לצורך להמשיך ולזכור כל פיסת מידע: "ידיים חופרות מצאו עוד ועוד עדויות לחיים שהיו, לגבורה שהייתה... הגילויים המרגשים האלה הם צו המחייב להמשיך לחפור, לגלות, למצוא כל בדל של זיכרון של חיים שהיו ואינם, לזכור ולהזכיר – בדגש על בני הנוער של עמינו – עד סוף כל הדורות".
"מכובדי נשיא פולין - אני מודה לך על המאמצים הכבירים ועל המחויבות למלאכת הזיכרון וההנצחה כאן במקום הזה. עלינו לזכור: היה רוע מוחלט – בדמות הנאצים ועוזריהם – והיה טוב מוחלט – בדמות הקורבנות והמורדים מכל העמים – וכל הנחלה של המורשת לדורות חייבת לשקף את האקסיומה הבלתי מעורערת הזאת. גבורת המתנגדים והמורדים, וצוואת הזיכרון של אותו פרק נורא בהיסטוריה, הם מצע לדיאלוג חשוב בין פולין וישראל, ולקידום הידידות בין עמינו – לא רק על בסיס יסודות העבר, אלא גם על בסיס העתיד המשותף.
מחויבות נצחית
"מכובדי נשיא גרמניה, בדבריך הבלתי נשכחים ב"יד ושם" בירושלים חזרת פעם אחר פעם על שתי מילות מפתח: "אשמה" ו-"אחריות". תודה לך על מנהיגותך המוסרית ועל היותך גורם חשוב ומשמעותי בהעמקת הידידות בין עמינו שבמרכזה – המחויבות הנצחית לזיכרון, לאחריות, לעתידה, ביטחונה ושגשוגה, של מדינת ישראל".
את דבריו האחרונים הפנה הנשיא הרצוג לשורדי השואה: "אהוביי... קהל נכבד. אנו מעלים היום את הגבורה על הנס. עבורנו זהו צו חיים. כשאנו ניצבים כאן יחדיו אנחנו זוכרים שכגודל האיום, כך גודל הכוח המשותף שצריך לעמוד כנגדו. אנו מבינים היטב את הברית הקדושה אותה כרתה משפחת העמים לאור האסון הנורא: לקדש את זכר הנספים, לעמוד באופן נחוש ומשותף על זכות קיומה ושגשוגה של מדינת ישראל – ביתו הריבוני של העם היהודי – ללמד ולחנך לאור לקחיה, ולהיאבק בכל כוחנו נגד כל גילוי של גזענות, אנטישמיות ושנאה".
את דבריו סיים הרצוג בסיפורה של עליזה ויטיס-שומרון: "לפני כמה שבועות זכיתי להיפגש עם עליזה, שהייתה נערה בת 15 ב-1943. היום היא בת תשעים וחמש. אביה של עליזה נרצח במחנה מיידנק. סמוך לפרוץ מרד גטו ורשה השיגה אימה מסמכים מזויפים וביקשה להבריח את עליזה למקום מסתור. עליזה סירבה להשאיר מאחור את חבריה – לוחמי המחתרת, אך אחת מחברותיה עודדה אותה ודחקה בה לברוח. ,לכי, תשרדי את. מישהו חייב להישאר בחיים כדי לספר איך אנחנו מתנו. זה יהיה התפקיד שלך אם תצליחי לשרוד'..."
"עליזה לא יכלה להגיע לכאן היום, אך בשליחותה ובשמה, בשם הנספים והשורדים ובשמם של המיליונים הרבים אשר לא יכולים לעמוד כאן – הנני העני ממעש, נשיא מדינת הלאום של העם היהודי, נצר לקהילת לומז'ה שנשמדה כולה בשואה הנוראה – עומד לפניכם ומתחייב: לעולם לא עוד. נצח ישראל לא ישקר. עם ישראל חי! יהי זכר גיבורי ההתנגדות והחירות, וכל קורבנות השואה הנוראה, שמור ונצור בלב עמנו ובלב העולם כולו, מדור לדור ולנצח נצחים".
נשיא גרמניה שטיינמאייר: "אני נמלא בושה"
נשיא גרמניה, שעלה לנאום אחרי הרצוג, אמר: "קשה לנו פה במקום בו היה פעם גטו ורשה. הנאצים רצו למחות את השפה שבה דיברו היהודים. המעשים הנוראיים שעשו פה הגרמנים ממלאים אותי בבושה. כנשיא גרמניה אני ניצב מולכם ומרכין ראשי בפני לוחמי גטו ורשה ובפני הנרצחים ביגון עמוק".
"גיבורי גטו ורשה גילו אומץ בלתי ישוער. הם קמו מול אבל אכזרי, טרור וטבח. הם הקרינו אומץ כלפי אחרים. עלינו לשמר את הזיכרון כדי מה שקרה פעם לא יקרה עוד. הידידות בין גרמניה, פולין וישראל היא נס לנוכח הפשעים שביצעו הגרמנים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו