החלטה הקוראת למזרח תיכון נקי מנשק גרעיני, שמועלית מדי שנה באו"ם, הפכה השנה לנקודת מתח בין ישראל לאוקראינה.
הסיבה: אוקראינה הייתה אחת מ-152 המדינות שהצביעו בעד ההחלטה. ברשתות החברתיות ברוסית קמה סערה, הרב הראשי לאוקראינה שיגר מכתב לשר החוץ האוקראיני, אבל באוקראינה מופתעים: אנחנו מצביעים כך 20 שנה, ישראל אף פעם לא פנתה אלינו לנהוג אחרת, אז מה קרה הפעם?
ביום שישי האחרון עברה באחת מוועדות של העצרת הכללית החלטה בדבר אי הפצת נשק גרעיני במזרח התיכון. את ההצעה הגישה מצרים, בתמיכת ירדן, איחוד האמירויות, הרשות הפלשתינית ומדינות נוספות, וישראל מוזכרת בה כ"מדינה היחידה במזרח התיכון שלא חתמה על האמנה לאי הפצת הנשק". 152 מדינות הצביעו בעד ההחלטה, 24 (רובן מהאיחוד האירופי) נמנעו ו-5 התנגדו (ארה"ב, קנדה, מיקרונזיה, פלאו וישראל עצמה).
ביממה האחרונה קמה ברשתות החברתיות בישראל סערה זוטא בגלל ההצבעה האוקראינית. גולשים מתחו ביקורת חריפה על קייב "שמצד אחד רוצה סיוע, ומנגד מצביעה נגד ישראל".
רבה הראשי של אוקראינה, הרב משה ראובן אסמן, אף שלח מכתב לשר החוץ האוקראיני, דמיטרו קולבה, ובו קבל על ההצבעה. "זו הייתה טעות נוראה, ששמה לאין חודשים של עבודה משותפת, תמיכה ושיחות", כתב הרב אסמן, "היא עלולה לחבל במאמצים של כל אלה שפעלו למען הרחבת הסיוע הישראלי לאוקראינה. בישראל קיבלו את ההצבעה כפעולה עוינת ואף כסכין בגב... אילו נמנעה אוקראינה בעת ההצבעה, הדבר היה מתפרש כמחווה של רצון טוב".
מנגד, באוקראינה הופתעו מעצם העיסוק בהצבעה. "מדובר בהצבעה שמתרחשת אחת לשנה, תמיד עם אותה התוצאה", אומר ל"ישראל היום" שגריר אוקראינה בישראל יבהן קונייצ'וק, "אנחנו תמיד מצביעים באותו האופן כי העמדה שלנו היא באופן עקבי נגד נשק גרעיני בעולם. כמדינה שסובלת בעקבות הוויתור שלה מרצון על הנשק הזה (ב-1994), לא היינו רוצים שישראל תסבול, אבל ההחלטה אינה נגד ישראל. ובכלל, הרי לישראל אין באופן רשמי נשק גרעיני, אז על מה המהומה?"
לדברי קורנייצ'וק, "שגריר אוקראינה באו"ם מזועזע מהאופן שבו הפרשה מתוארת בישראל. בשום שלב אף נציג מטעם מדינת ישראל לא פנה אליו בבקשה לשנות את ההצבעה, ולמעשה איש מהשגרירות הישראלית באו"ם לא דיבר איתו מתחילת השנה. אם ישראל רצתה בשינוי, היה על מה לדבר, אבל למה לא לפנות?"
ייתכן שהמפתח נמצא בסיפור אחר. לדברי קורנייצ'וק, לאחר הפלישה הרוסית ביקשה אוקראינה מחברות הוועדה של העצרת הכללית, לרבות ישראל, להכיר ברוסיה כ"מדינה תוקפנית", אולם ישראל סירבה". ההערכה היא שישראל לא פנתה מחשש שנציג אוקראינה יבקש דבר-מה בתמורה, כמקובל בדיפלומטיה. "אז במקום לפנות ולפעול, העדיפו כנראה להציג את עצמם לאחר מעשה כקורבן. זה קרה לא אחת. גם שותפינו האחרים לא פנו אלינו, וזה מצער כי אפשר היה לפתור את הסיפור בתוך שבוע".
באוקראינה גם מפנים את תשומת הלב לכך שגם ידידות אחרות של ישראל – כמו אזרבייג'ן, יוון, קפריסין, איחוד האמירויות - הצביעו בעד ההחלטה, אולם מיקוד תשומת הלב ברשתות דווקא באוקראינה מעורר חשד. "השכנים שלנו מצפון (רוסיה; ד"ב) יודעים לעשות תעמולה מצוינת", עוקץ קורנייצ'וק.
אי אפשר היה להימנע או להצביע נגד כמחווה לשיפור היחסים?
"אני לא חושב שיש לנו יחסים גרועים. בדיוק לכן אני חושב שהיה צריך לדבר. אם אתה רוצה להשיג משהו מהשותף שלך, לא צריך להתבייש. לגבי מחווה – תראה, אנחנו מחכים למחווה של הכרה ברוסיה כמדינה תוקפנית. בשנה שעברה השקעתי מאמץ רב כדי שהפרלמנט בקייב יוציא מחוץ לחוק את האנטישמיות ויגדיר אותה עבירה פלילית. החוק עבר, זו הייתה מחווה של רצון טוב, אולם כאשר העלינו בקשה משלנו, אמרו לי שזה בכלל אתם, האוקראינים, שצריכים את החוק הזה. זה משחק חד-צדדי. מצפים מאיתנו לפתוח סניף של השגרירות בירושלים, כמחווה של רצון טוב. אפשר לדבר בלי סוף על מחוות, אבל אנחנו לא במצב לחזר".
במשרד החוץ בחרו לא להגיב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו