באוניברסיטת ברקלי הכריזו על חרם נגד "תומכים בישראל ובציונות"

מאה שנים לאחר שאזורים נטולי יהודים הוכרזו בפרץ סן פרנסיסקו ("אין כניסה לכלבים ויהודים") חוקים אנטישמיים חמורים מופעלים באוניברסיטה יוקרתית בארצות הברית: ארגונים של סטודנטים למשפטים באוניברסיטת ברקלי היוקרתית שבקליפורניה, החל את שנת הלימודים בהכנת תקנון שיבטיח שלעולם לא יוזמנו מרצים ישראלים או כאלו התומכים בציונות.

מדובר למעשה בתיקון חוקי עזר שאותו יזמו תשע קבוצות סטודנטים שונות בבית הספר. קבוצות אלה מהוות אחוז גדול מאוכלוסיית הסטודנטים וכללים את נשות ברקלי למשפטים, אגודת הסטודנטים למשפטים של אסיה, פסיפיק אמריקה, אגודת הסטודנטים למשפטים במזרח התיכון וצפון אפריקה וסטודנטים למשפטים ממוצא אפריקני.

הדיקן למשפטים של ברקלי, ארווין צ'מקינסקי, יורחק אף הוא על פי התקנון החדש, כמו גם 90% מתלמידיו היהודים.

ברקלי אינו המוסד הראשון שמחוקק חוקים אנטישמיים

לא מדובר במוסד הראשון שמחוקק חוקרים בעלי ניחוח אנטישמי. אוניברסיטת ניו יורק גירשה שתי נפגעות תקיפה מינית מקבוצת תמיכה רק בשל היותן ציוניות. אוניברסיטת דרום קליפורניה הדיחה את סגנית נשיא מועצת הסטודנטים היהודיים רוז קיץ' מתפקידה. באוניברסיטת טופטס בבוסטון ניסתה להדיח את חבר ועדת המשפט של הסטודנטים, מקס פרייס, מוועדת המשפט של מועצת הסטודנטים בשל התבטאויותיו בעד ישראל.

הדחות וגירושים אלו משקפות את פניה המשתנות של האנטישמיות המודרנית בקמפוסים. מה שהחל כ"ביקורת על מדיניות ישראל" הפך לרעל אנטישמי המוכוון באופן ישיר כלפי יהודים אמריקנים באשר הם.

ארגונים יהודיים מזהירים מזה זמן כי אנטי ציוניות היא אנטישמיות מובהקת בתלבושת. לדבריהם, השימוש ב"ציוני" הפך לכינוי הגנאי החדש של היהודי. לטענתם, מדובר באידיאולוגיה של שנאה המתייחסת לישראל כאל "היהודי הקולקטיבי" ומכפישה את המדינה היהודית בהשמצות דומות לאלו ששימשו במשך מאות שנים לרדיפת יהודים באופן אינדיבידואלי. יתר על כן, הציונות היא היבט אינטגרלי בזהותם של יהודים רבים, הם אומרים. ההשחתה שלה מקבילה, בדרך זו, לצורות אחרות של שנאה ודעות קדומות.

מדברים על חופש הביטוי תוך כדי הגבלתו

צ'מקינסקי, הדיקן למשפטים המורחק של אוניברסיטת ברקלי הסביר מדוע קבוצות סטודנטים אינן יכולות לקבוע כללים לחברות המדירים ציוניים: "התקנון האנטי ציוני של ברקלי מגביל את חופש הביטוי, שצריך לאפשר הבעה של מגוון דעות, כולל דעות ציוניות" הוא אומר. "התנהגות מפלה, לרבות הדרת ציוניות, אינה מוגנת כחופש הביטוי ועלולה להפר שורה של חוקי זכויות אזרח כגון סעיף שש של חוק זכויות האזרח 1964". צ'מקינסקי מזכיר כי החוק הפדרלי והמדינתי אוסר על אפליה על בסיס סיווגים שונים כגון גזע, מוצא אתני, מורשת או דת. "מי שמאמץ כללים כאלה אינו יכול להגדיר את היהודים כיוצאי דופן מהגנות אלו. קבלה של חוקים כאלה מגבילות שיתוף פעולה של דוברים וקבוצות פרו ישראליות ופועלים כמו אמנות גזעניות המונעות ביטוי והשתתפות של מיעוטים".

עוד הוא אמר כי מדיניות אנטי ציונית עדיין תהיה בלתי מוסרית גם אם היא לא עוברת על החוק. "מי שממלמל על חופש ביטוי ובה בשעה מגביל אותו תוך כדי ביטויי שנאה, דעות קדומות וגזענות צריך להתבייש בעצמו".