מאחורי מקרי הרצח של נשים בתוך המשפחה, נותרים ילדים שאיבדו את אמם, ולעיתים אף נאלצו לצפות ברגעיה האחרונים. דוח חדש של פורום מיכל סלה, המתפרסם הבוקר (שלישי), חושף כי בין שנת 2020 ל-8 בנובמבר 2026, התייתמו בישראל 241 ילדים בעקבות רצח של 88 אימהות בתוך המשפחה. מדובר בממוצע של כ-35 ילדים מדי שנה, שנותרים ללא אמם בעקבות אירועי אלימות בתוך המשפחה.
על פי הדוח, שנת 2025 הייתה הקשה ביותר מאז החל הפורום לאסוף את הנתונים. במהלך אותה שנה התייתמו 51 ילדים בעקבות רצח אמם, לעומת 24 ילדים בשנת 2024 - זינוק של 112.5%. מתחילת 2026 ועד 8 בנובמבר נוספו למעגל 33 ילדים.
אחד הנתונים הקשים בדוח נוגע לילדים שנכחו בזירות הרצח. בחמשת השבועות האחרונים בלבד היו ארבעה ילדים, בהם תינוק בן חודשיים, עדים לרצח אמם בדקירות סכין. שניים מהילדים, בני 5 ו-12, היו אלה שפתחו את הדלת לשוטרים שהגיעו למקום.
ארבעה ילדים נרצחו בידי אבותיהם השנה
לצד מספר הילדים שנותרו יתומים, הדוח מצביע גם על מקרי רצח של ילדים בתוך המשפחה. בין השנים 2020 ל-2026 תועדו 12 מקרי רצח ושני ניסיונות רצח של ילדים וצעירים בידי בני משפחתם.
בשנת 2026 לבדה נרצחו ארבעה ילדים בידי אבותיהם, וילד נוסף שרד ניסיון רצח מצד אביו החורג. על פי הדוח, מדובר במספר כפול מהממוצע השנתי שנרשם בתקופה שנבדקה.
בין המקרים שתועדו השנה נמצאים רציחתם של סער מלמד, בן 6, ולילא ג'הג'אה, בת 9, שנורו למוות בידי אבותיהם בשני אירועים נפרדים. בשני מקרים נוספים נרצחו בחניקה תינוק בן שבעה שבועות וילד בן 3, כאשר האחרון נרצח לעיני אחותו בת הארבע.
במקרה אחר, בנה בן השמונה של מירב אדרי, שנרצחה בידי בן זוגה, נדקר בידי אביו החורג כשניסה להגן על אמו ושרד את ניסיון הרצח.
הפערים בין קבוצות האוכלוסייה
פילוח הנתונים מצביע גם על פערים בין קבוצות האוכלוסייה. מתוך 88 האימהות שנרצחו בתקופה שנבדקה, 46 היו יהודיות, שהן 52.3% מכלל הנרצחות, ו-35 היו ערביות, שהן 39.8% - שיעור הגבוה מחלקה של החברה הערבית באוכלוסייה.
ארבע מהנרצחות היו בעלות אזרחות זרה, ובשלושה מקרים לא פורסם מוצאן. מבין 241 הילדים שהתייתמו, 127 השתייכו לחברה היהודית ו-102 לחברה הערבית.
בפורום מיכל סלה מדגישים כי הנתונים מבוססים על פרסומים בתקשורת ועל מידע שהתקבל ממשפחות שכולות, בהיעדר מאגר ממשלתי רשמי המפרסם באופן שוטף את מספר הילדים שאיבדו את אמם בעקבות רצח במשפחה.
עוד מציינים בפורום כי הנתונים אינם כוללים את כלל הילדים שהיו עדים למקרי רצח בבתיהם, וכי ייתכן שמקרים נוספים, בעיקר ניסיונות רצח, כלל לא תועדו.
"סרט בלהות שלא נגמר ברצח עצמו"
לילי בן עמי, מייסדת פורום מיכל סלה ואחותה של מיכל סלה ז"ל, מותחת ביקורת חריפה על היעדר איסוף נתונים מסודר מצד המדינה.
"במציאות מתוקנת מדינת ישראל היתה מפרסמת את הנתונים הללו לציבור ובאופן שוטף, ולא עמותה הממומנת מתרומות ומלקטת בדלי מידע מהתקשורת", היא אומרת. "עד מתי הילדות והילדים החיים בצל רצח במשפחה ימשיכו להיות שקופים?"
לדבריה, הפגיעה בילדים אינה מסתיימת באובדן האם, וההתמודדות עם השלכות הרצח נמשכת זמן רב לאחר מכן. "ילדות וילדים שנמצאים בסיטואציה זוועתית של רצח במשפחה, זה סרט בלהות שלא נגמר ברצח עצמו", אומרת בן עמי.
היא מותחת ביקורת גם על האופן שבו ניתן כיום מענה לילדים ולמשפחות לאחר מקרי הרצח. "חמור מכך, המציאות היום היא שבכל פעם מחדש הרשות המקומית, נותנת מענה חירומי ובהחלט נעשות טעויות גורליות, לרבות מקרים בהם קטינים - שראו את אבא רוצח את אמא לנגד עיניהם - מופרדים רגע אחרי ממשפחתם שנותרה".
לדבריה, כך אירע בשלושה מקרי רצח במשפחה שהתרחשו לאחרונה, שבהם נרצחו ינינה רוסינובה ז"ל, אנאניה קלב ז"ל ויאנה זיקובה ז"ל.
הדרישה מהמדינה: כתובת אחת למשפחות
בעקבות הנתונים קוראים בפורום מיכל סלה להקים מערך ממשלתי ייעודי שילווה את הילדים ובני משפחותיהם מרגע הרצח ולאורך ההתמודדות עם השלכותיו.
בפורום מציעים למנות גורם ממשלתי שירכז את הטיפול מול הרשויות השונות, ויסייע למשפחות להתמודד עם ההליכים המשפטיים, הצרכים הרגשיים והקשיים הנוספים שנוצרים בעקבות האובדן.
"יש למנות מיידית תפקיד ממשלתי חדש - קצין נפגעי עבירה, בדומה לקצין נפגעים של צה"ל, כדי שתהיה למשפחה כתובת אחת מתכללת אשר תשמיע את קולה מול הרשויות", אומרת בן עמי.
לדבריה, מדובר בצורך דחוף בגורם שילווה את המשפחות גם לאחר שהטיפול הראשוני מסתיים. "גורם אחד מתכלל של כל החזיתות בתוך סרט הבלהות הזה, שידאג למענה מיידי וישאר שם לאורך זמן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו