אלעד (37), תושב באר שבע, עבר לדבריו שבע פגיעות מיניות במהלך חייו. האחרונה שבהן התרחשה לפני פחות משנתיים, וגם כעת, כשהוא משחזר את האירוע, קולו נחנק. "מישהי כתבה לי בפייסבוק שהתעניינה בפוסט שלי ורצתה להכיר", הוא מספר. "אחרי שבוע של שיחות, היא שכנעה אותי לבוא לדירה שלה בת"א". לדבריו, במהלך הערב שתה משקה שהגישה לו, וזמן קצר לאחר מכן החל לחוש ברע. "הרגשתי חולשה בגוף ואז התעלפתי", הוא משחזר. "אני בכלל לא זוכר איך הגעתי בחזרה הביתה לבאר שבע".
עדותו של אלעד מגיעה על רקע נתונים חדשים של מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית תל אביב וגוש דן, המצביעים על זינוק בפניות לקו הסיוע הארצי לגברים. בשנת 2025 התקבלו בקו 3,364 פניות, לעומת 2,180 בשנת 2024 - עלייה של 54%. המגמה נמשכת גם השנה: בתשעת החודשים הראשונים של 2026 התקבלו 2,848 פניות, לעומת 2,486 בתקופה המקבילה אשתקד - עלייה של כ-15%. בהשוואה לתשעת החודשים הראשונים של 2024, אז התקבלו 1,575 פניות, מדובר בזינוק של 81% בתוך שנתיים.
העדויות מהשבי שוברות שתיקה
עו"ד נטע פטריק, מנכ"לית מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית תל אביב וגוש דן, קושרת את העלייה בפניות לשינוי בשיח הציבורי על פגיעות מיניות בגברים מאז 7 באוקטובר. לדבריה, העדויות של שורדי השבי על הפגיעות שחוו אפשרו גם לגברים שנפגעו בעבר לשתף בחוויות שהתקשו לחשוף במשך שנים.
"אנחנו עדים לשינוי באופן שבו החברה הישראלית מדברת על פגיעות מיניות בגברים. העדויות האמיצות של שורדי השבי פתחו פתח גם לגברים שנפגעו לפני שנים רבות, ושעד היום לא מצאו את המילים או את האומץ לספר", אמרה פטריק.
"העלייה הדרמטית בפניות לקו הסיוע מלמדת אותנו עד כמה השתיקה הייתה עמוקה, ועד כמה גדול הצורך בהקשבה ובהכרה. עכשיו האחריות שלנו היא לוודא שלצד השינוי בשיח הציבורי יהיו גם מענים מקצועיים, נגישים ומותאמים לגברים נפגעי תקיפה מינית", הוסיפה.
"זה מוריד מהגבריות, לכאורה"
אלעד, שהפך עם השנים לפעיל חברתי בנושא פגיעות מיניות, מכיר מקרוב את הקושי של גברים לחשוף את שעברו. "הרבה גברים מפחדים לדבר, כי זה מוריד מהגבריות שלהם, לכאורה", הוא אומר. "אני לא קונה את זה. גם גברים יכולים להיפגע, עלולים להיפגע. אז למה להשתיק?"
אלא שגם הוא עצמו חשש במשך שנים מהחשיפה ומהתגובות שיקבל. "בתור גבר, זו סוג של יציאה מהארון הפוסט-טראומטי", הוא מתאר. "מאוד מביך. אחר כך, בכל מקום שאתה הולך, יזהו אותך ויגידו, רגע, יש פה פוטנציאל לניצול עוד פעם. זה היה הפחד שלי. היום אני כבר לא מפחד".
לצד החשש החברתי, אלעד מתאר גם את הקשיים בקבלת סיוע לאחר פגיעה מינית. לטענתו, השירותים הרפואיים הייעודיים אינם נגישים דיים לגברים, והוא התקשה למצוא חדר אקוטי לאחר הפגיעה האחרונה שחווה. מדובר במסגרת ייעודית בבתי החולים, המעניקה טיפול רפואי ונפשי ראשוני לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, לצד אפשרות לאיסוף ראיות לצורך הליך משפטי. "לגברים כמעט ואין ביטוי או מסגרת מתאימה שתטפל בך", הוא אומר. "הגברים מעדיפים כבר לשתוק מאשר לעבור את הסבל הזה. אבל אני החלטתי שאני לא שותק יותר".
"תחילתו של תהליך הריפוי"
גם אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, מצביעה על השפעת אירועי 7 באוקטובר והעדויות מהשבי על נכונותם של גברים לחשוף פגיעות שחוו. לדבריה, השינוי בשיח הציבורי מאפשר לנפגעים רבים לפנות לראשונה לקבלת סיוע, גם שנים לאחר הפגיעה.
"אנחנו רואות את ההשלכות הקשות של טראומת ה-7 באוקטובר אצלנו במרכזי הסיוע ובמיוחד בקרב גברים. השיח הבלתי פוסק על אלימות מינית במתקפת הנובה ובשבי חלחל לכל החברה הישראלית ואפשר לגברים רבים לבוא ולשתף על פגיעות שעברו בעצימות שמעולם לא הייתה לפני כן", אמרה. "הפעולה של הרמת הטלפון לקו הסיוע היא כל כך משמעותית ומהווה לא פעם את תחילתו של תהליך הריפוי הנפשי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו