שלושה חודשים אחרי שבנו ריף נפל בקרב ברצועת עזה, נדרש אבי הרוש לפנות את חדרו. הוא פתח את המגירות שמעולם לא הרשה לעצמו לפתוח והחל לדפדף במחברות שבהן כתב בנו לעצמו. בין המחשבות על החיים, המשפחה והעתיד, מצא ארבע מילים: "אין תחליף להמשכיות".
מאז, המילים האלו הפכו למעין צוואה שהמשפחה מבקשת לממש. "ריף תמיד דיבר על זה שהוא רוצה להיות אבא. הוא כבר ידע מה יהיו שמות הילדים שלו", אבי משתף. "לא תיארנו לעצמנו שזה יקרה בקונסטלציה הזו, אבל זה המצב שנקלענו אליו. מהנקודה הזו אנחנו מנסים לקחת את הבקשה של ריף ולעשות ממנה את הכי טוב שאנחנו יכולים".
אתמול, לאחר מאבק משפטי, קיבלו אבי וסיגל הרוש אישור להשתמש בזרעו של ריף, לוחם אגוז שנפל באפריל 2024, כשהיה בן 20. באותו יום קיבלו גם אירית ואשר שחר, הוריו של קצין צה"ל עמרי שחר ז"ל, את האישור שלו המתינו במשך 14 שנים. בשני המקרים, האישור עדיין אינו מבטיח כי ההליך יסתיים בלידת ילד, אך הוא מאפשר למשפחות להתקדם בתהליך שבסופו הן מקוות להפוך לסבים ולסבתות לילדיהם של בניהן.
"אנחנו שמחים, אבל זו שמחה מאופקת"
"כולם מאוד שמחו לנוכח הבשורה", אומרת אירית שחר. "ואנחנו גם כמובן מתרגשים. אבל לצד זה, כעת אנחנו עומדים בפני השלב השני, שגם הוא תעלומה. איך ילך, כמה זמן זה ייקח, האם יצליח", היא משתפת בחשש. "כך שכן, אנחנו שמחים, אבל זו שמחה מאופקת. אנחנו חבוטים ועברנו הרבה סבל בדרך".
עבור משפחת שחר, המאבק החל לאחר שעמרי נהרג בתאונת דרכים במהלך שירותו בשנת 2012. בתחילה ביקשו הוריו להביא ילד מזרעו ולגדלו בעצמם - בקשה שנדונה בערכאות השונות, אך לא אושרה.
בחלוף השנים החליטו בני הזוג לשנות את המתווה ולחפש אישה שתהיה אמו של הילד ותגדל אותו, בעוד הם ישמשו כסבים. "עשינו מהפך בחשיבה", היא מספרת. "זה לא היה 'לא נתנו לנו, אז יאללה, נלך לאישה, העיקר שיהיה'. זה היה תהליך שעברנו עם עצמנו, והוא לקח כמה שנים".
לפני כשנתיים וחצי מצאו אירית ואשר את האישה המיועדת. "פנו אלינו הרבה נשים, אבל ידעתי שברגע שתגיע האישה הנכונה, אני אדע שזאת היא", אומרת אירית בהתרגשות. "עשינו מפגש מאוד ארוך והחלטנו ללכת ביחד. הבנות שלי בקשר איתה, היא מגיעה אלינו, ההורים שלה כבר כמו משפחה בשבילנו".
אלא שגם לאחר שנמצאה אם מיועדת, המדינה התנגדה לשימוש בזרעו של עמרי, בטענה שלא הוכח כי רצה שייוולד לו ילד לאחר מותו מאישה שלא הכיר. בית המשפט לענייני משפחה אישר את הבקשה, אך המדינה ערערה למחוזי. ההליך התארך, והאישה המיועדת, שהמתינה במשך שנתיים וחצי, עמדה בפני החלטה קשה.
"לפני כמה שבועות היא באה, ישבה פה ואמרה בבכי שעברו כבר שנתיים וחצי, ושהיא לא תחכה יותר. אם זה לא יסתיים עכשיו, היא תלך לבנק הזרע", מספרת אירית. "חיבקתי אותה ואמרתי לה שאם הייתי אמא שלה, הייתי כבר מזמן אומרת לה לקום וללכת. ממש בדקה ה־99, לפני שהיא עמדה לפרוש מהתהליך בלב כבד, הגענו להסכמה".
גם משפחת הרוש מכירה מקרוב את הטלטלה הכרוכה בתהליך. "זו רכבת הרים רגשית", אבי משתף. "לא היינו נכנסים לזה אם לא היינו יודעים בוודאות שזה הרצון של ריף".
כעת, לאחר מאבק ממושך, משפחת הרוש נערכת למציאת אישה שתהיה אמו של הילד. "זו צריכה להיות אישה שמבינה שהיא נכנסת להיות חלק מהמשפחה. משפחה שתהיה שם לחלוק בנטל, ותכלול סבא וסבתא מעורבים וחמים", הוא אומר בהתרגשות.
"אנחנו יודעים פחות או יותר מה היה הטייפקאסט של ריף, וגם זה יכוון אותנו בתהליך הבחירה. הוא אהב נשים חזקות עם רגליים על הקרקע, שאוהבות לטייל - ובעיקר סקרניות כמוהו. לא היה דבר שעניין אותו והוא לא חקר לגביו. הוא חיפש מישהי שהיא אשת שיח".
271 מקרים מאז 7 באוקטובר - והחוק עדיין חסר
מאז 7 באוקטובר ועד נובמבר 2025 ניטל זרע לאחר המוות מ-271 בני אדם, בהם 250 חיילים ו־21 אזרחים, כך לפי נתוני משרד הבריאות. ב-203 מהמקרים נעשתה הפנייה ביוזמת ההורים, וב־68 ביוזמת בנות הזוג.
אלא שבין נטילת הזרע לבין הולדת ילד עומד מכשול משפטי: בהיעדר חוק המסדיר את השימוש בו, נדרשות המשפחות לקבל את אישור בית המשפט.
"האבסורד זועק לשמיים. המדינה מאפשרת להורים לשמר את זרע בנם שנפל, אבל כשהם מבקשים להשתמש בו כדי להביא לעולם נכד, הם נאלצים לצאת למסע משפטי ארוך ומייגע", אומרת עירית אורן גונדרס, יו"ר עמותת "אור למשפחות", המלווה כ־2,700 משפחות חללי מערכות ישראל ופועלת לקידום חוק ההמשכיות.
בין חלוצי המאבק היו אירית ואשר שחר, שבמשך 14 שנים פעלו בין היתר לשינוי הנהלים בצה"ל. לדבריהם, כשנמסרה להם הבשורה על מות בנם, איש לא סיפר להם שניתן ליטול את זרעו, והם נאלצו לגלות זאת בעצמם.
"בתחילת הדרך התקשרתי להורים שכולים ביום הכי קשה שלהם ואמרתי להם: 'תקצרו זרע'", מספר אשר. "היום צה"ל מודיע להם על האפשרות כשהוא דופק בדלת". מבחינת בני הזוג, השינוי בנוהל הוא נחמה גדולה. "יכול להיות שנגזר עלינו לעבור את כל התהליך הזה כדי להביא שינוי למען הורים שכולים אחרים".
"אני מתעסק עם הבן המת שלי - ואתה עם הילדים החיים שלך"
לצד המאבק המשפטי, שתי המשפחות מתמודדות גם עם ביקורת ציבורית על עצם ההחלטה להביא לעולם ילדים מזרעם של בניהן שאינם בחיים. "יש כאלה שלא מסכימים עם המהלך, וזה בסדר", אומרת אירית. "לא חייבת להיות הסכמה. אבל יש אנשים שכותבים דברים מכוערים מאוד. אני רק מאחלת להם שלעולם לא יעמדו בנעליים שלנו".
גם אבי הרוש מכיר את התגובות, אך לדבריו, עם הזמן הפסיק להרגיש צורך להצדיק את החלטת המשפחה. "במשך תקופה הייתי מתנצל ומסביר. היום אני שם גבול ואומר: 'בוא נחליט שאני מתעסק עם הבן המת שלי ואתה עם הילדים החיים שלך'".
גם את הטענה שילדים שייוולדו מזרעו של חלל יגדלו בצל זכרו הוא דוחה בתוקף: "אומרים לנו 'הם יהיו אנדרטאות'. בולשיט. הם יהיו הילדים הכי מאושרים שיש".
כעת, אחרי מאבקים משפטיים ממושכים, שתי המשפחות מתחילות להרשות לעצמן לדמיין את היום שבו יהפכו לסבא וסבתא. עבור אירית, החלום הוא שולחן החג המשפחתי, שבו אולי עוד יישבו ילדיו של עמרי.
"אני יושבת בחגים וחושבת לעצמי 'חסרים פה לפחות חמישה אנשים: הבן שלי, אשתו ושלושה ילדים'", היא אומרת. "זה לא יחליף אותו לעולם, עמרי יחסר לי עד יום מותי. אבל יש לי נחמה שתהיה לו המשכיות בעולם".
אבי, מצדו, מדמיין רגע פשוט של שגרה שעוד לא זכה לחוות: טיול עם ילדיו של ריף ברחובות תל אביב. "אני רואה איך אני מסתובב איתם ברוטשילד, רץ עם העגלה. זה מה שמחזיק אותי", הוא אומר. "מבחינתי זו מתנה שריף נתן לנו, ואנחנו לא נוותר על זה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו