"הייתי רוצה שיהיה לה תיק חדש ובגדים - אבל זה או זה או לקנות אוכל בסופר"

מיכל (שם בדוי) אוהבת בגדים ואופנה. וכמו הרבה ילדות בנות 15, היא רוצה "לדפוק הופעה" ביום הראשון ללימודים. בעוד כמה ימים היא תעלה לכיתה ט', אבל את ההתרגשות של הקניות לקראת ה-1 בספטמבר היא כבר כמעט לא זוכרת. "חולצות בית הספר קטנות עליי, זה לא נראה כל כך טוב", היא אומרת ומוסיפה, "אבל אין לי ברירה אחרת. כנראה איראה כמו בשנה שעברה, אותה חולצה ואותו ג'ינס. לי אין דרך לגוון".

מאחורי מיכל ואמה דנה (שם בדוי), עומדות שנים של הישרדות כלכלית. דנה מגדלת את בתה לבד מאז שאביה מת כשהייתה בת שש וחצי. רק לאחר מותו, מספרת דנה, היא גילתה את היקף ההלוואות שלקח מבלי שידעה. "במשך שנים חייתי לצדו בזוגיות אלימה, כלכלית ומילולית", דנה מספרת. בעלה שלט בהתנהלות הכספית בבית - וכשנפטר, הוא הותיר אחריו חובות שעדיין יורדים מדי חודש מחשבונה.

דנה, שמתמודדת עם אי-ספיקת לב, עובדת כמזכירה ב-75% משרה ואינה מסוגלת לעבוד שעות ארוכות. בתוך המציאות הזאת, כל הוצאה נשקלת מחדש. "בכיתה של מיכל לומדים בטאבלטים. שלה מקרטע ונתקע, זו תחושה איומה. הייתי רוצה שיהיה לה תיק חדש, ספרים ובגדים - כל מה שיש לילדים אחרים סביבה", היא אומרת. "אבל זה או זה או לקנות אוכל בסופר".

הבחירה של דנה בקניות בסופר על חשבון חולצות בית הספר לבתה היא מציאות שאיתה מתמודדות אלפי משפחות לקראת ה-1 בספטמבר. מנתוני מחקר שערך ארגון "לתת" בקרב נתמכי הסיוע, עולה תמונה מדאיגה המצביעה על פער עמוק ביכולת של הורים להעניק לילדיהם אפילו את נקודת הפתיחה הבסיסית לשנת הלימודים: 63.2% מדווחים כי לילדיהם חסר ציוד לימודי בסיסי - פי ארבעה מהשיעור באוכלוסייה הכללית.

ל-60.8% מהמשפחות אין מחשב זמין לילדים לצורכי למידה, וכמעט שלושה מכל ארבעה הורים אינם מסוגלים לעמוד בכל התשלומים הנלווים לבית הספר. 84.4% מההורים אינם יכולים לממן שיעורים פרטיים ו-83% אינם יכולים לממן חוגים ופעילויות העשרה. אבל הנתון שממחיש יותר מכל עד כמה המצוקה הכלכלית מחלחלת לחייהם של הילדים הוא זה: בשתיים מכל חמש משפחות נתמכות, לפחות ילד אחד מתחת לגיל 18 נאלץ לעבוד בשל מצבה הכלכלי של המשפחה.

מיכל היא אחת מאותם ילדים. בגיל 15, יש לה כבר כמה לקוחות קבועים לבייביסיטר. היא גובה 35 שקלים לשעה ומשתדלת להיות גמישה ככל האפשר - כדי שתוכל להרוויח עוד קצת כסף, ולרכוש את מה שבנות גילה בדרך כלל מבקשות מההורים. "ככה אני יכולה להרשות לעצמי דברים שאני יודעת שאמא לא יכולה לשלם עליהם", היא אומרת ומראה בהתלהבות את הציפורניים הצבעוניות שלה. "הנעליים שלי היו נראות נורא, אז חסכתי לחדשות. באופן כללי, חשוב לי להיות מטופחת, לסדר גבות, לעשות לק. הבנתי שכדי להשיג את מה שאני רוצה, אין לי ברירה אלא לעבוד".

אבל יש רגעים שבהם קשה יותר לטשטש את שחסר. רק השבוע עמדה חברה טובה של מיכל להגיע אליה הביתה, כחלק מבילוי של חופש הגדול. דנה, שמספרת שהיא אוהבת לארח ולתת, מצאה את עצמה מבקשת מהילדה להגיע עם חטיפים מהבית. "לצערי אין לנו איך לארח. זה היה כל כך מבייש ומביך עבורי לומר את זה. אבל שתיהן הבינו". ובכל זאת, מאחורי הבגרות הזאת נמצאת ילדה שעדיין רוצה לחזור לבית הספר ולהרגיש כמו כולן. "יש דברים קטנים שגורמים לי להרגיש שונה", היא אומרת. "להם יש את הציוד היקר ולי את הסוגים הזולים יותר. אני רואה את הפער, מבינה שאני רוצה ולא יכולה להרשות לעצמי".

על הפער בבגדים היקרים ובציוד האיכותי מיכל עוד מצליחה להתגבר. אבל הפער הלימודי שצברה, הוא שמטריד אותה במיוחד. "מפחיד אותי לחזור לכיתה ושוב להיות היחידה שלא מבינה. זה כואב להיכשל במבחנים ולקבל תעודה לא טובה", היא משתפת. בעקבות חרם ובריונות שעברה בבית הספר הקודם, מיכל שהתה בבית במשך כמעט כל כיתה ז'. כשחזרה בכיתה ח' לספסל הלימודים, היא צברה פערים רבים. "בסוף השנה האחרונה זומנו לשיחה עם הרכזת, המורה והמנהלת", אומרת דנה, "שם נאמר לי שחייבים לחזק אותה. ישבתי שם והתביישתי. הובכתי להגיד להן שאין לי כאמא איך לעזור לה, אין לי כסף לשיעורים פרטיים".

אבל הקושי בקרב האוכלוסייה לא מסתכם בתיק או בשיעור פרטי. עבור חלק מהמשפחות המצב הכלכלי קובע אם הילד יוכל להמשיך במסגרת. שליש מהורי נתמכי הסיוע, 33.8%, מספרים שילדיהם נאלצו להחליף או להפסיק מסגרת לימודים בשל המצוקה בבית, לעומת 18.4% באוכלוסייה הכללית. 72.5% לא מצליחים לעמוד בכלל התשלומים הנלווים לבית הספר. והפער מתחיל עוד הרבה לפני כיתה א': כמעט מחצית מההורים הנתמכים לילדים בגילי 0-3, 45.3%, ויתרו על רישום של לפחות אחד מילדיהם למסגרת חינוכית משום שלא יכלו לשלם עליה.

כשילד אחד מקבל שיעור פרטי, טאבלט וחוג, ואחר, כמו מיכל, נאלץ לעבוד כדי לקנות לעצמו נעליים - הם אולי יושבים באותה כיתה, אבל לא מתחילים באותה נקודה. "הייתי בחוג פיתוח קול ותאטרון, אבל הפסקנו את ההרשמה כי לא היה לנו כסף", מיכל אומרת ודנה מסכימה. "אבל אני מאמינה שיהיה טוב. יש לי חלום שעוד כמה שנים אשחק, ארקוד ואשיר במנורה, אמלא את הקהל במעריצים".

לאורך כל השיחה דנה מביטה בביתה בגאווה על הבגרות והאופטימיות שהיא מפגינה, אבל גם מוצפת בתחושות אשמה. "אני תוהה, איך אני עוד יכולה לעזור לה? לקדם אותה? אם רק הייתה לי היכולת הייתי נותנת לה הכל, שיעור בכל תחום". מיכל מצדה משתפת בקשר המיטיב עם אמה, "אנחנו ביחד בזה, כתף אל כתף".

על רקע נתונים אלו, ובמסגרת פרויקט "לתתיק" של ארגון לתת, יחולקו לקראת פתיחת שנת הלימודים כ-5,000 ערכות לימוד לילדים ממשפחות המתמודדות עם מצוקה כלכלית ואי־ביטחון תזונתי, באמצעות כ-160 עמותות שותפות מקרית שמונה ועד אילת.

ערן וינטרוב, מנכ"ל ארגון לתת: "מצבם הכלכלי הקשה של נתמכי הסיוע ומצבה העגום של מערכת החינוך בישראל, שמאלץ את מי שהפרוטה מצויה בכיסו לרכוש חינוך משלים פרטי, גורמים להרחבה של אי השוויון, וזאת במקום שמערכת החינוך תהווה פלטפורמה לצמצום פערים ומתן שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה לממש את הכישרון והפוטנציאל הטמון בהם".  

"חינוך הוא החסם הגבוה ביותר להיחלצות מעוני, והשקעה בו עשויה להיות בעלת התשואה הטובה ביותר למוביליות חברתית, כך שילדים שגדלים למשפחות עניות יוכלו לרכוש השכלה ולהתפתח להיות בגירים עצמאיים. ערב פתיחת שנת לימודים והבחירות לכנסת, הממשלה הבאה חייבת לשנות את סדר העדיפויות הלאומי ולהשקיע בנושאים החברתיים ובהם חינוך וצמצום עוני, שהם לא רק יעילים כלכלית, אלא הדבר הצודק והראוי לעשות".