גילי (שם בדוי) בת ה-6 תעלה בעוד ימים ספורים לכיתה א׳. כמו ילדים רבים בגילה, היא אוהבת מחשבים ואמנות, היא סקרנית, חברותית ומתרגשת לקראת השלב החדש בחייה. אלא שבסוף יום הלימודים, כשחבריה החדשים יחזרו הביתה, גילי תחזור למרכז החירום לילדים בסיכון שבו היא שוהה - משום שעדיין לא נמצאה עבורה משפחת אומנה.
היא לא לבד: לקראת פתיחת שנת הלימודים, יותר מ-60 ילדים בישראל עדיין ממתינים למשפחה שתוכל לקלוט אותם, רובם בני 4 עד 8. כ-24 מהם הם ילדי גן, ועוד כ-11 ילדים, כמו גילי, עומדים להתחיל השנה את כיתה א׳, מבלי שאמא ואבא יחזיקו להם את היד.
גילי הוצאה מביתה לאחר שגורמי המקצוע קבעו כי אמה אינה מסוגלת להעניק לה ולאחיה את הטיפול, היציבות וההגנה שלהם נזקקו. זהו גם הרקע המשותף לילדים רבים המופנים לאומנה: ילדים ובני נוער שמוצאים מביתם בעקבות הזנחה, התעללות או קושי משמעותי של הוריהם לדאוג לצורכיהם, ומועברים למסגרת חלופית.
משפחת אומנה
בניגוד לאימוץ, האומנה מוגדרת כמסגרת זמנית, ובמקביל לשהות הילד במשפחה האומנת, נעשה ניסיון לשקם את משפחתו הביולוגית, מתוך שאיפה להשיבו אליה כאשר הדבר מתאפשר.
עבור ילדים שממתינים למשפחת אומנה, התקופה שאמורה להיות מהמרגשות בשנה עלולה לעורר דווקא כאב וחשש. "תחילת שנת הלימודים, ובטח העלייה לכיתה א׳, מפגישה אותם עם כל מה שאין להם. אין מי שילך איתם לקנות ציוד, מי שיפגוש איתם את המורה ומי שיתרגש בשבילם", מסבירה ירדן קירשנר כרמי, עובדת סוציאלית ואחראית תחום השמות והאבחונים בארגון "אדנמ-אדם". "אנחנו שומעים ילדים שאומרים 'לא יהיו לי חברים', או 'אני לא רוצה להיות זה שאין לו אמא ואבא'. יש משהו בתחילת השנה שמציף ומחדד בעיניהם את תחושת השונות".
במרכז החירום מנסים להכין את הילדים לרגע הזה. ישאלו אותם איזה צבע של קלמר הם רוצים, מה למרוח להם בכריך ליום הראשון, וידברו איתם על האפשרות שבשער בית הספר יפגשו ילדים אחרים שמגיעים עם ההורים. "אנחנו מנסים לתת להם כמה שיותר שליטה בתוך חיים חסרי וודאות אליהם נקלעו", מספרת קירשנר כרמי.
גם המעטפת לא יכולה למלא את החסר
את ההכנות האלה מלווים עובדים סוציאליים, מדריכים ובנות שירות, אבל לדבריה, גם המעטפת המקצועית ביותר לא יכולה למלא את החסר. "אין תחליף למישהו שיהיה רק איתך, ולא עם עוד עשרה ילדים. יש במסגרות אנשי מקצוע מדהימים - אבל זו לא משפחה, וזה לא בית".
במרכזי החירום, הילדים חשופים לקצב התחלופה. חבר שהגיע אחריהם יכול יום אחד לארוז את חפציו ולעבור למשפחה, בזמן שהם נשארים מאחור וממשיכים לחכות. "הם רואים אחרים שמצאו בית ושואלים את עצמם: 'במה אני פגום? למה הם כן ואני לא?'", מספרת קירשנר כרמי. "זו חוויית דחייה ונטישה עמוקה". התחושה לא נעלמת גם ביום שבו נמצאת המשפחה המתאימה עבורם. "אז כבר צריך לעבוד על הדימוי העצמי, על זה שהילד יבין שהוא אהוב, שרצו בו וחיכו לו".
שלושה חודשים זה בערך פרק הזמן שבו ילד אמור לשהות באומנת חירום. מספיק זמן כדי לייצר שגרה ויציבות אחרי הטלטלה שכרוכה ביציאה מהבית, לעבור אבחון ולאפשר לאנשי המקצוע להבין איזו משפחה תוכל להתאים לו. אבל לרוב, מדובר ביותר משלושה חודשים. שני אחים שקירשנר כרמי זוכרת היטב נשארו באומנת החירום יותר משנה. "כל פעם הייתי רואה איך שולחים את החומרים שלהם ומבקשים למצוא עבורם משפחה", היא נזכרת בעצב.
באחד הימים ישבה מולה משפחה עם ארבעה ילדים משלה, שהגיעה לתהליך אבחון לקראת קבלת רישיון אומנה. "משהו בבטן הרגיש לי שיכול להיות חיבור טוב ביניהם", היא משחזרת. עברו עוד כמה חודשים, הרישיון התקבל - ושני האחים ארזו את החפצים ועזבו יחד.
השפעת 7 באוקטובר
אבל בשנתיים שאחרי 7 באוקטובר, היו פחות ופחות משפחות שישבו מול קירשנר כרמי בחדרי האבחון. חלקן פונו בעצמן מהצפון ומהדרום, במשפחות אחרות אחד ההורים יצא למילואים, ורבות פשוט לא הרגישו שיש להן מקום להכניס באותה עת ילד נוסף - בוודאי כזה שמגיע אחרי טלטלה וזקוק לליווי. "כולם היו במוד של הישרדות", היא אומרת.
"הייתה ירידה משמעותית במשפחות שפנו לאומנה, ובהתאמה עלייה במספר הילדים שמחכים לבית". בארגון מציינים כי 20% מהמשפחות שהחלו בתהליך האבחון עצרו אותו בשל חוסר הוודאות והקשיים שנגרמו בעקבות המצב הביטחוני. וכשהילדים שממתינים הם אחים, החיפוש נעשה קשה עוד יותר. גם כשמגיעות משפחות מדהימות שרוצות להיטיב עם הילדים, רובן רוצות ילד אחד, כי הן מזהות את היכולות שלהן".
כיום חיים בישראל כ-4,647 ילדים אצל כ-3,332 משפחות אומנה פעילות, בהם יותר מ-800 ילדים עם מוגבלות. בפתיחת שנת הלימודים 132 מילדי האומנה יתחילו גן, 224 יעלו לכיתה א׳, 308 יתחילו את חטיבת הביניים ו-379 יעלו לתיכון. בשנים האחרונות אמנם הצטרפו למאגר עשרות משפחות חדשות, אך במשרד הרווחה ובארגון "אדנמ-אדם" אומרים כי מספרן עדיין אינו מספיק כדי לתת מענה לכל הילדים הזקוקים להן.
בעוד ימים ספורים גילי תיכנס לכיתה א׳, וגם עבורה תתחיל שגרה חדשה. היא תכיר את המורה, החברים ותתיישב במקום הקבוע בו תלמד בכיתה. אבל כשהצלצול האחרון יגיע, התיקים ייאספו והחברים יתפזרו לבתיהם - גילי תחזור למרכז החירום, ותמשיך לחכות למשפחה ולהזדמנות חדשה.
עדי מקל, מנהלת שירות האומנה במשרד הרווחה והביטחון החברתי: ״העלייה לכיתה א׳ אמורה להיות רגע חגיגי ומרגש, שמלווה בהכנות, בציפייה ובהתחלה חדשה. עבור ילדה שעדיין ממתינה למשפחת אומנה, זהו גם רגע שממחיש עד כמה היא זקוקה לבית יציב, עוטף ובטוח ולמבוגרים שילוו אותה לאורך הדרך, יאמינו בה וישמחו בהצלחותיה. אנחנו מחפשים עבורה משפחה שתפתח בפניה את הלב ואת הבית ותעניק לה את הביטחון והיציבות שכל ילדה זקוקה להם כדי לגדול ולהתפתח״.
משרד הרווחה והביטחון החברתי וארגון "אדנמ-אדם" מקבוצת עמל ומעבר מחפשים בימים אלה משפחות נוספות שיצטרפו למעגל האומנה. משפחות המעוניינות לשמוע פרטים נוספים מוזמנות לפנות לארגון אדנמ-אדם במספר 4561*
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו