במסדרונות המכללה האקדמית 'אמונה' לאמנויות ועיצוב בירושלים כבר מכירים היטב את הריח המתוק שמבשר על הגיעה של חן. הסטודנטית, שמשתתפת בתוכנית השילוב הייחודית של עמותת שק"ל והמכללה, בשיתוף משרד הרווחה, לא הסתפקה בלימודים האקדמיים, אלא החליטה לקחת את העתיד שלה בידיים ולהקים עסק עצמאי קטן בלב הקמפוס.
מאחורי היוזמה המרגשת עמדו שני חלומות פשוטים אך עמוקים: הרצון להיות עצמאית ולהרוויח כסף בכוחות עצמה, וחלום אישי מוגדר מאוד - לחגוג יום הולדת גדול עם הכוכבת שהיא הכי אוהבת בעולם.
"שאלתי את עצמי במה אני טובה, ונזכרתי בקורס קונדיטוריה שעשיתי לפני כמה שנים במכללת השף בירושלים, קורס שמאוד אהבתי אבל עד אז לא עשיתי איתו כלום", מספרת חן על הרגע שבו הכול התחיל. "חשבתי על זה שסטודנטיות במכללה תמיד מחפשות משהו מתוק וטעים במחיר נגיש. כשהעליתי את הרעיון בשיעור אמנות עם קולט ובשיחות עם רחל קריספין, רכזת התוכנית, הן ממש זרמו איתי, כיוונו ודייקנו את זה ביחד. הן חיברו בין הרצון שלי לעצמאות לבין המטרה להגשים את חלום יום ההולדת, וכך נולד העסק 'המתוקים של חן'".
מבית מאפה ביתי לסלסילה ריקה בקמפוס
הדרך לעצמאות כלכלית ועסקית לא קורית ביום אחד, והתדפקה על דלתות השגרה היומיומית של חן. בשעות אחר הצהריים היא פינתה זמן לאפייה ביתית מוקפדת, ובבקרים הביאה עמה את המאפים הריחניים למכללה.
"התחלתי לאט לאט", היא נזכרת. "לראות את הסלסילה מתרוקנת בכל פעם מחדש, לקבל פרגון מהבנות וגם להרוויח מזה - זה נתן לי סיפוק ענקי והוכיח לי שאני יכולה לתמרן בהצלחה בין האפייה לבין הלימודים והכיתה".
מעבר למאפים ולעוגות, מה שהניע את הגלגלים הייתה מעטפת התמיכה שחן מצאה במכללה ובתוכנית. האנושיות והאמונה ביכולותיה העניקו לה את הדחיפה הדרושה ברגעים הפחות פשוטים.
"רחל קריספין נתנה לי תמיכה רגשית מטורפת", משתפת חן בגילוי לב. "היא האמינה בכישורים ובכוחות שלי והקשיבה לחלומות שלי מכל הלב. הרגע שנחקק לי בזיכרון הוא הפעם הראשונה שבה ישבתי לדבר איתה על החלום שלי, מהרגע הראשון היא תמכה ועזרה. זה לא שזה היה קל בהתחלה, לא היה לי פשוט להתמיד, אבל לאט לאט נבנה בינינו אמון. גם כשהיו רגעים קשים, האמונה שלה גרמה לי להמשיך ולא לוותר ויחד כיוונו למטרה. לקבל מקום שממש מאמין בך, מעודד ומכוון אותך עד שתצליחי - זה מרגש וממש לא מובן מאליו עבורי".
תעודה אקדמית ומבט קדימה
בשנה הבאה תגיע חן לנקודת ציון מרגשת במיוחד, כשתקבל תעודת "תומך הוראה" אקדמית רשמית. עבורה, הנייר הרשמי הוא הרבה מעבר להישג לימודי, הוא עדות לדרך הארוכה שעברה. "אני מאוד אתרגש! לקבל תעודה כזו זה אישור רשמי לדרך שעברתי, להתקדמות ולצמיחה שלי השנה. זו תזכורת לזה שגדלתי".
כששואלים אותה על הציפיות שלה מהעתיד המקצועי, חן מציבה רף ברור של כבוד הדדי ומשמעות. "הציפייה הכי גדולה שלי היא לעבוד במקום שיעריך אותי, שאקבל שכר הוגן כמו כל אדם רגיל ושזו תהיה עבודה מספקת, משמעותית ועושה טוב. אני מרגישה שאני מביאה איתי לכיתה אור, שמחה, ילדותיות מהנה ואווירה טובה. מאוד הייתי רוצה להעביר חוגי אפייה לילדים בגנים. אני לא יודעת בדיוק מה יהיה, אבל אני פתוחה לרעיונות ומגיעה עם תחושת מסוגלות הרבה יותר גדולה ואמונה בעצמי".
מתוך הניסיון והביטחון שרכשה, יש לחן מסר חד וברור לצעירים אחרים עם צרכים מיוחדים, שמהססים לקחת חלק בתוכניות אקדמיות או ליזום בעצמם: "אל תהססו! המוח שלנו אלוף בלתרץ סיבות למה לא, אבל מי שמעז מצליח. ובואו אלינו למכללה. יש פה אמונה גדולה בכל אדם באשר הוא, וזה משהו שכולם צריכים ובמיוחד אנחנו. אם תיתנו לעצמכם צ'אנס ותהיו בסביבה שמאמינה בכם, גם אתם תצליחו להגשים את החלומות שלכם".
סיפורה של חן והצלחת העסק הקטן שהקימה מייצגים את החזון הרחב של התוכנית המשותפת למכללה האקדמית 'אמונה' ולעמותת שק"ל, המוכיחה כי חיבור נכון בין תמיכה רגשית, מענה מקצועי ואמונה באדם מייצר שינוי אמיתי בשטח.
ראשת המכללה ד"ר אפרת גרוסמן, מסבירה את חשיבות החיבור: "כמכללה דתית לאמנויות ועיצוב, ראינו לנכון להרחיב את עשייתנו לקהלים נוספים המעוניינים באמנות, עיצוב ותיאטרון מתוך אמונה. המפגש האנושי בין משתתפי התוכנית לסטודנטים והסטודנטיות של המכללה יצר השנה העשרה הדדית מופלאה. שמחנו לראות את ההתלהבות של הצוות שלנו ואת הרצון להיות שותפים פעילים. השילוב בין הרוח הייחודית של המכללה בהכשרת אמנים לבין המומחיות של עמותת שק"ל בליווי אנשים עם מוגבלויות, יצר ערך קהילתי עמוק וראייה רחבה של תפקיד מובילי האמנות והחינוך בעת הזו".
מנהלת התוכנית, רחלי קריספין, סיכמה: "הרעיון נולד מתוך רצון ליצור מקום שבו בוגרים עם צרכים מיוחדים זוכים שיראו אותם, יקבלו ויאמינו בהם ובמה שיש להם לתת לעולם. התוכנית נותנת מענה מכבד ומעצים לקבוצה שביקשה ללמוד אמנות ותיאטרון ברמה גבוהה ולא מצאה מענה מספק עד כה. עבורי, ללוות את הסטודנטים במסע הזה ולראות כיצד הם לומדים, יוצרים ונהנים היא זכות גדולה. זהו בית של לב, מקום שבו לומדים מקצוע, אבל בעיקר לומדים להיות בקשר, בהקשבה, ולהאמין בכוח הפנימי ליצור ולהשפיע".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו