זעקת השחקנית המפורסמת בפני הח"כים: "ילדים הם לא כלי נשק"

המונולוג של השחקנית והעדות של הרב בכנסת: הוועדה לזכויות הילד, בראשות ח"כ קטי שטרית, התכנסה היום (רביעי) לדיון טעון בנושא הגנה והבטחת הקשר הבין-דורי בסכסוכי משפחה. לפי דו"ח מבקר המדינה לשנת 2024 והערכות מקצועיות, בישראל ישנם כיום יותר מ-30 אלף ילדים החווים ניכור הורי וניתוק משפחתי כואב, שאינו מסתכם רק ביחסים עם ההורים אלא מוביל לפגיעה חריפה בקשר שבין סבים וסבתות לנכדיהם.

דו"ח המבקר חשף מחסור חמור בתשתיות המענה הטיפוליות, כאשר בישראל פועלים כיום רק 66 מרכזי קשר ב-257 רשויות מקומיות – עם מצוקה חריפה במיוחד בפריפריה – כך שרק כ-4,200 ילדים זוכים בפועל להשתתף במפגשים מוגנים אלו. במהלך הדיון נחשפו עדויות אישיות קשות של נפגעי התופעה: "ילדים שחווים ניכור הורי משחירים צד אחד של המשפחה לגמרי".

ח"כ שטרית, פתחה את הדיון והתריעה מפני אוזלת היד הטיפולית והמשפטית: "ילדים הפכו לקורבן זמין בסכסוך בין מבוגרים. לפי הערכות משנת 2020, בישראל ישנם למעלה מ־30 אלף ילדים מנוכרים - מובן כי הנתונים היום הם פי כמה. הפגיעה אינה מסתכמת ביחסים בין הורים לילדיהם בלבד, אלא כוללת גם ניתוק כואב בין סבים וסבתות לנכדיהם, דבר שיוצר 'מורשת של נתק' העוברת מדור לדור. 

אל הדיון הגיעה השחקנית רובי פורת שובל, אשר מנהלת בשנים האחרונות מאבק ציבורי ותקשורתי נרחב בעקבות נתק כואב ומתמשך משני נכדיה, שלדבריה נגרם כתוצאה מסכסוך משפחתי חריף. פורת שובל תיארה בדמעות את ההרס הפסיכולוגי שחווים הילדים והמשפחות: "מאחורי כל ניכור עומד סכסוך של מבוגרים על כסף או נקמה שמשתמשים בילד. הזיכרונות הטובים נמחקים, והילד הופך את ההורה המנוכר לרע מוחלט; בגלל שהוא לא יכול להכיל את זה הוא מתמלא ברגשות אשם וזה גלגל שהולך וגדל. הורים מנוכרים הם מתים מהלכים.

"בית שיש בו ניכור מתנהל כמו כת, והנזק לילד שנלכד בתוך זה הוא לעיתים בלתי הפיך. ילדים הם לא כלי נשק ולא קלף מיקוח וצריך להוציא אותם מכל סכסוך. כשילדים שחווים ניכור הורי מציירים אילן יוחסין, הם מוחקים ומשחירים לגמרי צד אחד במשפחה שלהם, זה קשה מאוד לנפש של הילד".

הסחבת המשפטית

עו"ד רומי קנבל, יו"ר מחוז מרכז בלשכת עורכי הדין, הגדירה את המצב ככשל מערכתי עמוק: "מדובר בתופעה שחוצה מגזרים, גילאים והשכלה - זו מכת מדינה שלמערכת המשפטית אין דרכים להתמודד איתה. הילדים האלו נחטפים והנתונים שצוינו הם רק קצה הקרחון, כי ישנם הרבה תיקים שלא מגיעים להגדרה של ניכור מאחר שההורה המנוכר עובר דרך קשה עד שהוא מתייאש. בהליכי גירושים, השופט צריך כלים רחבים יותר כדי לעצור את התופעה בזמן. הכלים היום מצומצמים; צריך לתת לוחות זמנים ברורים לשופטים ולמערכת הרווחה כדי שלא יתנהלו שנים של תהליכים עד שהילד מתבצר בעמדתו. אם אתה מפספס את חלון ההזדמנות של תחילת הניתוק - מרכזי הקשר כבר לא יעזרו. החוק היום מדבר על 60 יום להליך, זה המון זמן. שופט צריך לראות את המקרה בתוך שבוע לכל היותר".

נציג הנהלת בתי המשפט, עו"ד גדי אלבז, הציג את נתוני המערכת והסביר את מקור העיכובים: "הסוגיה של ניכור הורי היא מבחינתנו סוגיית על שנמצאת בראש סדר העדיפויות, ונקבע כי צריך לתת החלטה בתוך 14 יום. בשנת 2025 הוגשו 19 בקשות לסעד דחוף, ולפי הנתונים שלנו רק בשני מקרים לא עמדו בזמנים שנקבעו. כשבדקנו עם השופטים מה מעכב תהליכים, הבנו שזה נובע לעיתים מאי קבלת תסקירים בזמן מגורמי המקצוע. המעטפת של בתי המשפט לא עומדת בזמנים שנקבעו ולכן זה מעכב את השופטים".

נציגת משרד הרווחה, מצדה שנלר, חיזקה את הצורך בזהירות מקצועית והציגה את נתוני המשרד: "זה נושא מורכב וכואב מאוד. ניתוק קשר וסכסוך במשפחה פוגע קודם כל בילדים, ואנחנו מנסים לייצר בהסכמות קשר ראשוני שמוביל פעמים רבות לחידושי קשר משמעותיים, אך כשאין הסכמות קשה לנו לסייע. מספר התיקים שיש לנו בניכור בין-דורי מוגדר עומד על כ-50 תיקים. רוב העבודה שלנו, כ-77%, היא על קשיים מגוונים בקשר בתוך המשפחה, במיוחד מול הורים וילדים ובין-דורי. בתוך הקשיים האלו יש רצף של ניתוקים והתמודדות - לא כל דבר זה ניכור הורי, וצריך להיזהר לפני שרצים לבתי המשפט".

את הדיון חתמה עדותו האישית של הרב מנחם סוכות, אב המתמודד עם ניכור משפחתי, ששיתף בתובנה מטלטלת על עולמם של הילדים הלכודים בסכסוך: "קיבלתי אישור מהבת שלי לדבר בשמה אחרי שנים שלא היינו בקשר, ויש לי ילדים נוספים שאני לא בקשר איתם. הילדה שלי סיפרה לי שבשנים שהיינו בנתק הייתי שולח לה מכתבים סביב אירועים מיוחדים; היא אמרה לי שאם הייתי שולח מכתב היא הייתה זורקת אותו, אבל אם לא הייתי שולח – היא הייתה ממש נפגעת ואפילו שונאת אותי. זה מראה כמה הילדים נמצאים בתווך בין המבוגרים, וחווים תחושות קשות כל כך לשווא".