הימים שלפני יום הזיכרון מכינים אותנו לעצירה שתגיע באמצע מרוץ החיים ותדרוש מאיתנו להרכין ראש לזכר הנופלים. אך ימים אלו גם מהווים תזכורת מהדהדת לחוב המוסרי שלנו כלפי אלו שנותרו בחיים ונושאים בגופם ובנפשם את הצלקות השקופות של המלחמה.
מיכל לנקרי, אשת מילואימניק שהוקפץ ולחם ב-7 באוקטובר ובהמשך גם בעזה, שיתפה אמש (רביעי) פוסט אישי בחשבון הפייסבוק שלה. בסיפורה מתארת מיכל כיצד בעלה, שנאלץ לחזור הביתה אחרי 4 חודשי לחימה בעקבות פוסט טראומה מורכבת עמה הוא מתמודד עד היום, נקלע לסיטואציה יומיומית שבסופה נאלץ להתפנות לבית החולים.
"אני כותבת את הדברים האלה בלב כבד, ומתוך התלבטות גדולה אם לשתף. בסופו של דבר הבנתי שזה לא רק הסיפור שלנו, אלא סיפור שצריך להישמע, כדי לעורר מודעות ורגישות כלפי אנשים המתמודדים עם פוסט-טראומה בישראל", פתחה מיכל את דבריה.
מיכל מתארת שבעלה, רוני, הוא נכה צה"ל המוכר במשרד הביטחון. "ביום שישי האחרון, הוא יצא לסידורים פשוטים, לקניות בסניף מחסני השוק בנהריה. איתו היה כלב השירות שלו, בשלב זה טרם הותאם לו וסט מתאים, אך מדובר בכלב שמלווה אותו כחלק מתהליך השיקום".
מיכל מספרת כיצד לקראת סיום הקניות, ניגש אליו שומר בטון תקיף. "רוני, שהיה עם אוזניות כדי להתמודד עם העומס והרעשים, הוריד אותן ואמר בנימוס 'סליחה, לא שמעתי'. במקום תגובה רגועה, נאמר לו בתקיפות 'או שאתה מרים את הכלב, או שאתה יוצא החוצה'. מיכל מספרת כיצד רוני ניסה להסביר. הוא הציג תעודת נכה, ואמר שמדובר בכלב שירות, אך ההסבר לא התקבל.
"השומר קרא לצוות להזמין קצין ביטחון ומשטרה. עובדים נוספים הצטרפו, הרימו קול, ורוני, שהוא האדם המתמודד עם פוסט טראומה, מצא את עצמו מוקף, ללא מרחב, ללא הקשבה. בתוך הלחץ הגובר הוא אמר 'אני הלום קרב, אתם מלחיצים אותי'. אבל אף אחד לא עצר".
מיכל מוסיפה: "בדקות שלפני התקף הוא הספיק לשלוח לי הודעה קצרה - 'אני צריך עזרה'. ניסיתי להתקשר שוב ושוב, אך ללא מענה. לבסוף ענתה מנהלת הסניף. הסברתי לה מיד שמדובר בנכה צה"ל עם PTSD, וביקשתי דבר אחד בסיסי - לתת לו מרחב, 'תזמינו אמבולנס, אל תקיפו אותו'.
מיכל יצאה מביתה במהירות לעבר מחסני השוק כשהיא משאירה את שני ילדיה הקטנים בבית. "בדרך התקשרו אליי מהמשטרה. הם לא הבינו את מהות האירוע. הסברתי להם - 'מדובר בהלום קרב. אדם במצוקה. אדם שצריך שקט, לא איום'".
בנוסף מסבירה כי כשהשוטרים הגיעו, נאמר לה שהוא עמד קפוא ורועד. במקום תגובה מכילה, היא נשאלה "איך נתתם לו לצאת לבד?". "ראיתי את רוני מוקף באנשי צוות, משטרה ומד"א. אנשים עמדו סביבו, מעבר למחסום שנפרס משני צדדיו. כל העיניים עליו והוא לבד בתוך זה. ביקשתי מהם לזוז, לפנות לו מרחב. ביקשתי שיביאו לו כיסא. אמרו לי 'לא רוצים שהוא יזרוק את זה על מישהו'".
לאחר דקות ארוכות, רוני קרס. הוא נפל ונחבל בכתף ובאגן. רק לאחר מכן החל להגיב, ופונה לבית חולים.
"כל האירוע הזה היה יכול להיראות אחרת", כותבת מיכל. "אם רק היו עוצרים רגע. מקשיבים. מבינים. נותנים לו לנשום. לצערי, מאז לא קיבלנו כל פנייה לשלומו מהסניף. כשניסינו להבין את שאירע דרך הצילומים נתקלנו בחוסר הבנה, בגרסאות משתנות, ובפער עמוק בהיכרות עם עולמם של אנשים המתמודדים עם פוסט־טראומה".
מיכל סיכמה במסר חשוב עבור כל החברה הישראלית. "אני לא כותבת מתוך כעס בלבד, אלא מתוך כאב ורצון אמיתי לשינוי. אנשים עם PTSD אינם מסוכנים. הם פגיעים. והתגובה אליהם היא, שיכולה לקבוע אם המצב יירגע או יתדרדר. יש צורך דחוף בהכשרה, בהנגשת ידע ובהבנה בסיסית של מצבים רגישים כאלה בקרב מאבטחים, צוותים רפואיים וכוחות משטרה. אם הסיפור הזה יגרום אפילו לאדם אחד לעצור רגע, לדבר ברוגע, לתת מרחב - עשינו משהו".
ממחסני השוק נמסר "אנו מצרים על האירוע ומכבדים כל אדם באשר הוא. הנושא יבדק ויחודדו הנהלים. זהו נושא שקרוב מאוד לליבנו . במהלך כל השנה אנחנו פועלים לטובת ארגונים שונים,
בדיוק בימים אלה אנחנו מקיימים מבצע התרמה לעמותת נט"ל בקו הקופות שבכל סניפי הרשת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו