"הייתי עכבר מעבדה. עברתי עינויים קיצוניים וניסויים רפואיים"

הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי והוועדה המיוחדת לענייני צעירים, קיימו היום (שני) דיון מעקב משותף בתופעת ריבוי העדויות על פגיעה מינית טקסית מאורגנת וטיפול רשויות המדינה. בדיון הוצג דו"ח מיוחד של מרכז המחקר והמידע של הכנסת הסוקר את התופעה בעולם.

ח"כ מטי צרפתי-הרכבי ממלאת מקום יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה אמרה בדיון: "שמענו בדיונים קודמים עדויות מצמיתות וקשות מאוד שדיברו על פגיעות טקסיות. כשיש עדות ועוד עדות זה מדליק את כל הנורות האדומות שאפשר. זה דיני נפשות ורוצים לראות שיש תכלול וסנכרון בין כל הגופים. צריך לעזור לקורבנות".

ח"כ נעמה לזימי הוסיפה ואמרה: "הדיון הזה לא רגיל וזאת זוועת עולם. את הדיון מקיימים בשבוע של דיוני תקציב וסיוע לעורף אבל התבקשנו מנשים לטפל בנושא. אנחנו לא מתחמקות ושואלים למה את לא אומרת שמות ולמה את לא פותחת את הנושא. אני לא מדובבת נשים לחשוף מי הפוגעים ורק הנשים צריכות להחליט לומר מי הפוגעים ומתי. אנחנו מחויבות לצווי איסור פרסום וכבודן של הנשים"

לזימי הוסיפה ואמרה כי "אנחנו צריכים לשאול מה הכלים החסרים? צריך הכרה מערכתית של התופעה. אין הכרה בקטגוריה הזאת של פגיעות מיניות טקסיות וקשה לנשים שנפגעו להסביר את זה".

מריה רבינוביץ, חוקרת במרכז המחקר והמידע של הכנסת, אמרה כי התופעה קיימת ומוכרת בעולם משנות ה-80 וכי חלק מהמקרים טופלו. לדבריה יש דוחות עדכניים מבריטניה וגרמניה, והמלצות הדו"חות היו ברורות וכוללות הכרה רשמית באלימות מינית מאורגנת וטקסית כתופעה ייחודית וקידום גישה מבוססת אמון בדיווחי נפגעים.

"גישה זו מבטיחה שהנפגעים יזכו לביטחון, לריפוי ולצדק, ותורמת גם לשיפור חקירות פליליות באמצעות יצירת אקלים שבו נפגעים מרגישים בטוחים לדווח".

א', נפגעת פגיעות טקסיות, מסרה בדיון עדות מטלטלת. "גדלתי במשפחה חרדית שהתנהלה כמו כת. נפגעתי בפגיעות טקסיות בתוך המשפחה ובקהילה במשך שנים ארוכות, מאז שנולדתי ועד גיל 28". לדבריה, הפגיעות היו סדיסטיות ואכזריות, ונעשו תחת משני תודעה.

"הייתי עכבר מעבדה. עברתי עינויים קיצוניים וניסויים רפואיים. היו גם רופאים ומטפלים ברפואה משלימה שהשתתפו בפגיעות. נמכרתי על מנת לשלם את המחייה המשפחתית. הייתי בין חיים למוות יותר מדי פעמים. עברתי ניסיון רצח. הריונות, רצח עוברים. נשארתי עם נזקים פיזיים בלתי הפיכים. כיום אני מתמודדת עם נכות ברגליים כתוצאה מקשירות וכוויות. בגיל 28 הצלחתי להיחלץ מהכת".

בהמשך עדותה אמרה: "אני חיה בפחד מתמיד, בלי לדעת מתי הסכנה תתממש. לא הגיוני שאצטרך להסתתר או לעבור דירה בגלל מי שפגע בי. לא הגיוני שלמען החקירה אצטרך לסכן את חיי. לא הגיוני שאצטרך לבחור בין מתן עדות, לבין ההגנה שלי. אני מבקשת דבר בסיסי. הגנה על חיי. זוהי חובתה של המדינה להגן עלי".

רפ"ק ליאור בן דוד, נציג המשטרה בדיון, אמר: "אנחנו בשלב חקירה. דיברנו על זה שאנחנו עובדים עם פרקליט מלווה משלב הגשת התלונה כדי שנוכל לקבל הכוונה מה לחקור. מדובר בעדויות שהן הרבה שנים אחורה וזה מקשה על כל נושא האיסוף הפורנזי והראייתי ובגלל זה אנחנו בשת"פ עם הפרקליטות. לקבל תלונה על משהו בן 20 שנה ובגלל זה להיכנס לחיפוש בבית ויש פה קשיים משפטיים".

עו"ד ליזו וולפוס, הממונה על צוות עבירות מין בפרקליטות המדינה, אמרה בהמשך הדיון: "יש לנו כלים בחוק העונשין אבל שומעים עדויות וכפרקליטות הקושי הוא לחלץ ראיות. לא משנה אם זה כנגד איש ציבור או אדם פרטי אך בחלוף 25 שנה כאני צריכה להורות על חקירה אני צריכה לבוא עם פלטפורמה ראייתית והכלים שיש ברשותי מבחינה משפטית הם רבים. אני צריכה לחלץ מתוך העדויות שמות של חשודים שהנפגעות לא בטוחות שהן יודעות מי הם".

בתגובה לדברי שאלה ח"כ עזוז האם ניתנו שמות ברורים של פוגעים, ועו"ד וולפוס השיבה כי היא לא יכולה להשיב בנושא, וכי הוא מצוי בחקירה."אין לנו שום עדות מהשנים האחרונות ואפילו לא מה-20 שנים האחרונות. אין לנו אינדיקציה שקורים מקרים כאלו היום.

"כפרקליטות אנחנו מוצאים תיקי עבר ולחפש האם יש רשת מאורגנת כמו שעלה בוועדה וזה לוקח זמן וזה עובר כמה שלבים. אין אינדיקציה לפגיעות כרגע". כשנאמר לנציגת הפרקליטות שאין קשר או תיאום בין הנפגעות השיבה: "קשה לומר ללא תיאום, וקשה לומר ללא קשר. ומעבר לזה אני לא ארחיב".